[כ"י] ר' אמי בשם כו' ר"י בדקה ומצאה טהור. נ"ב עשו"ת שירי טהרה (סי' קפ"ח ס"ב):

הוא עצמו מהו שיטמא בספק כו'. נ"ב עשו"ת טטו"ד (מה"ת סי' רל"ז) שכ' דקשה טובא דמה מדמה טומטום ואנדרוגינוס לספק דם טמא או טהור הלא זה הוי ס' חיסרון ידיעה דאינה ספק משא"כ טומטום ואנדרוגינוס יעו"ש באורך שנתקשה הרבה בקושיא זו ובאמת אין התחלה כלל להקושיא דנוכל לומר דהירושלמי מיירי בדם שבדקה ונאבדה ויש ספק אם היה מראה טהור או טמא א"נ שבדקה בעד שאינו בדוק ויש ספק אם היה המראה הזאת בהעד מקודם לכן וכה"ג הרבה ספיקות שנוכל למצוא דלא תהוי חיסרון ידיעה כלל וא"כ מעיקרא לק"מ ומ"ש הטטו"ד דכ"כ הפני משה ליתא שם כלל כן:

[כ"י] ספק פשיטא אינה כפקידה. נ"ב עשו"ת שירי טהרה (ח"ב סי' ל"ו):

א"ל חיה טהורה כבהמה טמאה. כ' הפני עשה לימי עיבורה ושאינה פוחתת מי"ב חדשי הלבנה. והדברים תמוהים דנראה מהסוגיא דבכורות (ד"ח) דחיה מלבד החיות שחשיב שם המה ימי עיבורם פחות מבהמה דקה דעיבורם ה' חדשים וכן נראה בכמה דוכתי ולא ידעתי מי דחקו להפני משה לפרש כן דהדבר פשוט דכוונת הירושלמי דחיה טהורה שוה לבהמה טמאה שאינה יולדת למקוטעין ומצאתי כן להתוס' בבכורות (דכ"א ע"ב) שהביאו להירושלמי הזה וכ' וז"ל ומשני חיה טהורה כבהמה טמאה כלומר דאינה יולדת למקוטעין אבל בהמה טהורה יולדת למקוטעין עכ"ל מבואר להדיא דהפי' כע"ש ומהפני משה נעלמו דברי התוס' הללו. וראיתי להשירי קרבן בירושלמי ביצה (פ"א ה"א) שתמה ע"ד התוס' וכ' ותימה דודאי אף הירושלמי סובר דאיכא פלוגתא אם בהמה טהורה יולדת למקוטעין או לא כמפורש כאן אלא דבנדה ה"ק די"ל דריב"ל לא פליג ארב אבל פלוגתא בעלמא מיהו איכא וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים דהיכן ראה בדברי התוס' שכתבו דליכא פלוגתא בירושלמי בזה והמעיין בדברי התוס' שם יראה שהקושיא מעיקרא ליתא וגם לדעתם יוכל להיות דיש פנוגתא בזה ואין קושיא כלל על דברי התוס'. ועי' במראה הפנים ביבמות (פ"ד הי"א) ששם כ' חיה טהורה כבהמה טמאה דיש להם זמן. שינה פירושו שם ממה שפי' כאן:

יונק הוא התינוק והולך עד כ"ד חודש שלמין כו'. עשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' ע"ט) שגרס אפי' שלמים וע"ש מה שהאריך בביאורו:

[כ"י] מאחר שאין לה דמים. עשו"ת חתם סופר (חאה"ע ח"א סי' נ"ב) ובקנאת סופרים (בהשמטות לשירי טהרה סי' ד'):