גפן שעלתה במקום חורשין פטורה מן הערלה. ראיתי בטיו"ד מוגה בכ"י תלמידי הרש"ל שכ' בגליון בסי' רצ"ד בסופו עמש"ש הטור דין הזה נ"ל דטעמא הוא דבמדבר מה שזורעין בו אינו מצמיח ודו"ק עכ"ל ולא נהירא דאם אינו מצמיח פשיטא ומאי אתיא לאשמועינן ותו דא"כ מאי סיים כשאינה עושה טפילה פטור הא שוב מצמיח רק שאינו עושה טפילה ע"כ נראה העיקר כפי' הפני משה דבחורשין לא חשיב לי':

ונטעתם פרט לשנטעו עכו"ם עד שלא באו ישראל לארץ. בא"ז ה' חלה (סי' ש"י) סיים אח"ז או יכול שאני מוציא את שנטעו מלבוא לארץ ת"ל כל עץ מכאן אמרו נטעו עכו"ם אע"פ שלא כבשו ישראל חייבין ע"כ ולפנינו חסר זה:

ר' ירמיה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא כנקוב אצל האילן. הרא"פ פי' שנפשטה האיבעיא דהוא כניקב גם לענין זרעים. וכן פי' הר"ש בפ"ק דערלה ובפ"ב דחלה וע"ש שכ' ב' פירושים ובפני משה פי' דהוא בלשון בתמיה שאצל זרעים אינו כניקב ומתוך דברי רבינו הרמב"ן בחי' לגיטין (כ"א ב') משמע ליה דפי' דהאי מאחר היא מלשון האיבעיא אם נימא דמאחר שהוא כניקב אצל האילן כן הוא כניקב אצל זרעים ולא נפשטה האיבעיא. ועי' במל"מ ה' ביכורים (פ"ב ה"ט) שכתב שלא ראה לא' מן הראשונים שהביא בעיא זו דהירושלמי והרי הרמב"ן הוא אחד מן הראשונים והביאה: