דג מליח וכו' בשר חי. הובא ברוקח הלכות טריפות סימן ת"י וז"ל שם דג מליח מערבין בו. בשר מליח מערבין בו חי דתנן הבבלים אוכלים אותו חי מדקאמר מליח וקאמר בשר חי אלמא דחי לאו מליח. עכ"ל הרוקח:

אמר ר' חנינא צריך שיהיה לו ב' עטיפין אחד לחול ואחד לשבת. נ"ל דלזה המאמר כיון בשאלתות דרב אחאי פ' בראשית שכתב וז"ל אמר ר' יוחנן צריך האדם שיהיה לו ב' עטיפות אחד של חול וא' של שבת ומקורו מהירושלמי הזה רק שבמקום ר' יוחנן צ"ל ר' חנינא וכדברי הירושלמי הזה הוא ג"כ במדרש רות פסוק ורחצה ובפסיקתא רבתא פכ"ג רק ששם הגירסא רב חנן. ובא"ז ה' שבת (סי' י"ח) ובמנהיג דיני שבת (סי' נ"ח) הובא ג"כ הירושלמי הזה וגרסו ר' חנינא. ולכן תמהתי על השאילת שלום (שם ס"ק ב') שכתב ע"ד השאלתות הללו לא ידעתי מקומו בש"ס דילן גם נודע דר' יוחנן לא נזכר בשום ברייתא עכ"ל ואנחנו הראנו מקור נפתח לזה רק שט"ס בשאלתות וצ"ל ר' חנינא. ושוב ראיתי בשו"ת בית אפרים שכתכ כן:

ר' חנינא בר פפא הוא מפליג מצוה בלילא כו' כ' הרא"פ דלילה הוא זמן של שדים ואין לילך בו וכן פי' ביפה מראה והקה"ע בירו' שקלים (פ"ה הל"ד). אולם הברכ"י באו"ח (סי' רל"ה) וביו"ד (סי' רמ"ז) כ' דלפמ"ש רבינו האר"י דאין ליתן צדקה בלילה לכן א"ל אל תסיג ע"ש. והנה במל"מ ה' מתנות עניים (פ"ח ה"א) כ' דמי שנדר ליתן פרוטה בכל יום צריך ליתן בין ביום ובין בלילה דגם לילות נכללו בימים. וראיתי ביד שאול (סי' רנ"ח סק"א) שכ' וז"ל וגם דאזלינן בתר כוונת הנודר ולא אחר הלשון וכאן עיקר הכוונה לצדקה ומאי נ"מ שיתן ביום או בלילה עכ"ל. אולם לפי המבואר מדברי הירושלמי לפ"ד הברכ"י יש נ"מ בין יום ללילה ומ"ש וז"ל ומיהו גם דברי הרשב"א באו סתומים אם הכוונה שיתן ביום ובלילה או סגי בא' מהם וצ"ע עכ"ל. והוא תמוה דכי ס"ד דמי שנדר ליתן פרוטה ביום שצריך שיתן ביום ובלילה שתי פרוטות והכוונה ברשב"א שמועיל בין אם נתן ביום או בלילה וז"פ: