Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[כ"י] לא יאכל חמץ אפילו לכלבים וכו' לבהמת הפקר. רוקח (סי' רפ"ח):
[כ"י] ר' ירמיה רעי פטר חמור כו'. עי' אור חדש פסחים (דף כ"ז.) ושו"ת מחנה חיים (סי' צ"ו):
גגו של עכו"ם שהיה סמוך לגגו של ישראל כו'. ראיתי בחי' מהר"ם חלק או"ח לפסח (ד"ו ע"ב) שהביא ראיה מהירושלמי הזה דגם כשלא ביטל עכ"ז אסור כשמצא חמץ ביו"ט לטלטלו דהא הכא מה דהוצרך הירושלמי שידחפנו בקנה הוא בכדי שלא יעבור על בל יראה ומשמע דהאי חמץ הוא במקום שאין היד שולטת בו ומה דהוצרך דחיפה הוא דאל"כ תזכה לו חצירו ועכ"ז אסור בשבת ויו"ט לדחפו בקנה ש"מ דגם כשלא ביטל אסור ביו"ט ושבת לטלטלו עכת"ד. ובאמת לא מוכח מידי מזה דמה דמצריך דחיפה בקנה ולא ביד הוא משום דחיישינן דלמא אתי למיכל. ועשו"ת ריב"ש (סי' ת"א) ובש"ע סי' תמ"ו ס"ב וט"ז ומ"א ואחרונים שם מבאר כן ולא מוכח מידי ולא ידעתי למה הביא הריב"ש הדין הזה בשם ר"י ן' גיאת:
[כ"י] אמר רב צריך שיאמר. רוקח (בסי' רס"ו) גריס אמר רבי:
[כ"י] ישראל ועכו"ם שבאו בספינה. שם (סי' רס"ח):
מה פליגן במחמץ במימיו כו'. כ"ה הגירסא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' של"ו.) ותוס' מנחות דנ"ד. אולם הסמ"ג (ה' חמץ לאוין ע"ט) גרס הדא דאמרת במחמץ בגופו של תפוח אבל במחמץ במימיו ד"ה מותר וע"ש ביאורו:
[כ"י] ביצה הישנה תפלוגתא כו'. רוקח (סי' רפ"א):
[כ"י] מלוגמא שנסרחה. נ"ב רוקח סימן רע"א:
[כ"י] נדה כהנת חופפת וטובלת. רוקח (סי' שע"ו) ובסי' שע"ט נדה חופפת וטובלת פי' כהנת האוכלת בתרומה והאוכלת על טהרת תרומה. נדה והיא כהנת חופפת וטובלת שלא תחלוק בין נדה לנדה:
ר' חנינא בריה דר' בחיי הוי ליה דבש מזוייף בסולת כו' ובמראה הפנים הקשה על הגהמי"י. ובמחכ"ת נעלמה ממנו דברי הב"י בסי' תס"ז שעל מה שהביא שם בשם ראבי"ה והמרדכי דדבש לאסור לאכלו משום שמערבין בו סולת הקשה הב"י דמה בכך הא הוי מי פירות וע"ז כ' וז"ל ומיהו שמא עירב בו סולת אפשר דחיישינן שהסולת אנו מחזיקין בו דחמץ גמור משום שלותתין את החטים במים קודם טחינה וכמ"ש בתה"ד סי' ק"מ עכ"ל. וא"כ הכא מה דאסר לו ר' מנא הוא משום הסולת שהיה חמץ שלתתו אותו מקודם ומה דלמד בהגמי"י דהירושלמי סובר דמי פירות מחמיצין הוא משאר עובדי דהירושלמי דמייתי כאן אבל הך עובדא דדבש היתה משום הסלת וא"ש ועשו"ת דברי נחמיה חא"ח דף ל"א ע"ש:
חד מן אילין כו' הוה ליה גרבין. רוקח (סי' רס"ג) וע"ש בבאורו ודלא כהפ"מ והקה"ע:
[כ"י] באילין גרביא דכותחא כו' ממלא אותו מים ג' ימים מעת לעת. רוקח (סי' רנ"ח):