Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[כ"י] ויכלא העם מהביא נמנעו כו'. הרוקח (סי' צ"ג) מסיים אני יוצא בתוך מצרים מלמד שהכנסה קרויה יציאה מזה נראה שכן היה הגירסא בירושלמי שלפניו:
אין תימר פיו ופיו כו' עי' מה שפירשו הקה"ע והפ"מ ועיין בחדושי הר"ן שבת (ד"ה ע"א) שפי' הירושלמי באופן אחר וזה לשונו ונראה פירושא דרבנן דקיסרין סברי דאפי' זרק בימין וקלט בשמאל קא מיבעיא ליה לר' יוחנן ומספקא ליה אי הוי פטור או לא. אין תימא פיו ופיו בתמיה כלומר שאכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית אחר דהוא חייב והכא נמי דכותיה וליחייב אפ"ה לא דמי דהתם כיון שאכלה כאחד היא ומצטרפת האכילה אבל הכא נהי דביד שמאל קלט מ"מ ידו היא והרי היא כאלו קלט בימין ופטור או דילמא כיון שקלטה בשמאל חייב. ור' מונא בעי לר' יודן מעתה איכא לאקשויי דכיון דאמרת דאלו זרק בימין וקלט בשמאל חייב משום דדמי לשנים שזה זורק וזה קולט א"כ הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת ואמר ליה ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה בתמיה לא כן היחיד שעשה וכו' כנ"ל:
הדא אמרה אפילו חשיכה עי' בשירי קרבן שכתב בשם ש"ג בשם צפנת פענת דמדקרי למנחה חשיכה קרינן ק"ש בזמן מנחה והוא מראב"ן (סי' קכ"ב) וראיתי להפני יהושע בק"א לברכות שכתב דכיון דהאי סמוך למנחה מוקמינן בתלמודא דידן דמיירי במנחה גדולה א"כ מוכח דגם בזמן מנחה גדולה קרינן ק"ש ע"ש ואיני יודע מניין לו להפנ"י שהירושלמי מוקי למתני' דמיירי במנחה גדולה אדרבה לפי השני טעמים שנתנו בירושלמי וכן ממה דאמרו הא ר"י והא רבנן משמע להדיא דמוקים להמשנה במנחה קטנה וכמ"ש ג"כ המראה הפנים ותלמודא דילן דמוקי במנחה גדולה אינו מבואר דקרינן למנחה סמוך לחשיכה וא"כ דברי הרב פני יהושע אינם מוכרחים כלל וז"ב:
[כ"י] אית חמי בדלין ממי שריחו רע. ע' עצי עדן (פ"ב מ"ב):
תני רשב"ג אומר התינוקת מתקינן להם ראשי פסוקיהן כו' ואילן לא בעיי דיטפי בוצינא. עי' בפני משה שפי' שיש מחלוקת בין התינוקת שאלו רוצים שיכבה הנר מאליו ולא יטו ואלו רוצים דלא יכבה וא"כ מסתמא מוחין זה בזה והוא דחוק דמאן יימר שינצחו אלו את אלו. ומצאתי לרבינו נסים גאון בספר המפתח (ד' כ"ט א') שהביא הירושלמי הזה וכתב וז"ל ופי' דבריהם כי התינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהם כי הם לא יטו את הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר דליכא למיחש שמא יטו אבל החזן לא יקרא דחיישינן שמא יטה לפי שלא ירצה שיכבה הנר לפיכך מבטלין התינוקת מן הקריאה עכ"ל והקה"ע כיון לפי' הזה מדעתי:
עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי הלל כתב הקרבן העדה אלו היו רוצין לעלות אבל חס ושלום לא היו הורגין אותן נ"ל עכ"ל. ונ"ל סעד לדבריו מדברי ר' סעדיה גאון שכתב ע"ד הקראים שכתבו שהיה הריגה בין בית שמאי ובית הלל ורב סעדיה כתב שלא נמצא כן בתלמוד וע"ז השיבו הקראים דמבואר כן בירושלמי. אולם לפי פי' הקה"ע א"ש דברי ר' סעדיה:
על פיתן ועל גבינתן בספר העתים גרס ועל חמאותיהן כאשר כתב בשמו הסמ"ג הובא בב"י יו"ד (סי' קט"ו) וכן ראיתי באגור בה' בישולי עכו"ם. אך הפוסקים כתבו שלא נמצא כן בירושלמי. ועי' בתשב"ץ (ח"ב סי' י') שכתב שגם גבינתן הוא ט"ס דלא גזרו בי"ח דבר על הגבינה ע"ש. ומה שמבואר בירושלמי על כבושיהן כו' ועל מלוחיהן. כתב הקה"ע כבושיהן דגים וירק הכבושים במים דחיישינן שמא נתן הדגים בחומץ כו' מלוחיהן שמלחו העכו"ם עכ"ל. והנה צ"ל דס"ל להירושלמי דגם מלוח עכו"ם אסרו כמו מבושל וכר' יוחנן בש"ס ע"ז (ל"ח ב') וא"כ למה הוצרך לומר דכבוש אסור שמא נתן הדגים בחומץ ולפ"ז היכא דידעינן דלא עירב חומץ מותר ובאמת לפי שיטת הירושלמי אסור כבוש דהוי כמבשל וכ"ש הוא ממלוח ועי' בפר"ח ביו"ד (סי' קי"ג ס"ק כ"א). ומה דאיתא בירושלמי עדותן כתב הקה"ע וז"ל וקשה הא מה"ת עכו"ם פסול לעדות כדכתיב עד שקר העד כו' ועכו"ם לאו אחיו הוא ואפילו במסל"ת פסול מדאורייתא אלא דרבנן הקילו בעדות אשה להכשיר מסל"ת א"כ גזירתן למה עכ"ל. ונ"ל ליישב זה לא מיבעיא לפי שיטת חכמי הצרפתים ההובא בתשב"ץ (ח"א סי' ע"ח) דמה"ת כשרים עכו"ם לעדות שלא מצינו רמז בשום מקום לפסול אותן רק מדרבנן פסולים משום דמסתמא משקרי פשיטא דא"ש דברי הירושלמי ואפי' לפ"מ שהתשב"ץ השיג עליהם וס"ל דמה"ת פסולים מ"מ במלתא דעבידא לגלויי מהימנא מה"ת וכמ"ש בתשב"ץ (ח"א סי' פ"ב) דלהכי בעדות אשה מהימנא מה"ת (וי"ל דהסוברים דרק מדרבנן מהימנא בעדות אשה היינו לפי שחשבו זה ללא עבידא לגלויי בודאי. עשו"ת ריב"ש סי' קנ"ה ושיבת ציון סי' ל"ח אבל במילתא דבודאי עבידא לגלויי מהימן מה"ת) ומ"מ לשאר דברים פסולים אף דעבידא לגלויי כמו לענין קידוש החודש עי' ברמב"ם פ"ג מהקה"ת והיינו מדרבנן ולזה כיון הירושלמי דבאותו יום גזרו עליהן. ושוב נדפס גליון הש"ס וע"ש מ"ש בזה. והנה מבואר כאן דפיתן הואי מגזירת י"ח דבר וכן בישולי עכו"ם והוא מדרבנן והוא פשוט בש"ס ופוסקים. ע"כ מאד נפלאתי על ספר קב הישר (פרק ע"ה) שכתב שם וז"ל דראיתי מכשילה גדולה מה ששולחין לצלות בשר לא"י ושתים רעות עושין חדא דעוברים על האיסור יחוד שגזרו שמואל ודוד ועוד דכיון דאין הישראל מסייע לאופה הוא אסור מדאורייתא כו' ואוכלין איסור דאורייתא וכן כפל שם עוד הפעם דהוא איסור דאורייתא והוא מן התימה דהוא רק מגזירת י"ח דבר גם מה שכתב דאיסור יחוד עם עכו"ם שמואל ודוד גזרו הוא גם כן תמוה דדוד ושמואל גזרו רק יחיד ישראלית ועם עכו"ם הוא מגזירת שמאי והלל וזה פשוט:
בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א כתב הקה"ע בשבת הא דאמרן ולא ראה דברי הבה"ג והרמב"ן בתורת האדם ובמלחמות ה' פ"ג דמ"ק וכנמ"י שהעתיקו הירושלמי בכלל גדול ובלפני אידיהן ובאבל מבואר דלא כפירושו וביאור הירושלמי עי' ביד מלאכי כלל ב' וראיתי ביד דוד בשבת (י"ז ב) שכתב בשם היד מלאכי דפי' שבת הוא הך דקיבולת והא ליתא דזה הוא פי' לפני אידיהן דשם מוזכר דינא דקיבולת:
הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפילו בשבת כו' עי' ביפה מראה שנתקשה דמנ"ל שהיה בשבת דלמא לא היה הז' ימים רצופין ע"ש מה שדחק בזה ולק"מ דהא יהושע החרים השלל לפי שהיה בשבת כמבואר במדרש במדבר פי"ד וא"כ מוכח דהוי בשבת והכתוב הוא כפשוטו וע"ש ביפ"מ שכתב ואין להקשות מאי אריא משום דיריחו הוי מלחמת חובה אפילו במלחמת הרשות אם התחילה ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין דהקפת העיר לאו התחלת מלחמה הוי אלא ביום השבת שנכנסו לעיר התחילו במלחמה עכ"ל. ומזה יש להעיר על מה שהניח הוא בצ"ע ביפ"ת בב"ר (פרשה ע') על מה שאמרו שם בבני רחל ולאה מלחמת בנה של זו דוחה שבת כו' וכתב היפה מראה דהכוונה על יריחו והקשה דהא ביום א' התחילו וקיי"ל אם התחילו ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין ואפי' במלחמת הרשות עכ"ל דמאי קושיא הא הוא בעצמו כתב דההיקף לא הוי התחלה. תו יש להעיר עליו על מה דנראה מדבריו בד"ה עד רדתה דמוקמי ליה במלחמת חובה וכ"כ ביפ"ת והוא תמוה דהא האי פרשה דכי תצור במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמבואר בספרי שם וכ"ה להדיא בבבלי שבת (ד' י"ט ע"א) אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן היה שמאי אומר עד רדתה אפילו בשבת מבואר דהאי רדתה מיירי במלחמת הרשות דקודם ג' ימים מותר להלחם וממילא נדע דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת כמו במפליגין בספינה דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת וכן בירושלמי הפי' דעד רדתה קאי על הרישא דמיירי במלחמת הרשות וכן פי' הפני משה יהוא ברור דלא כהיפ"ת. וראיתי להרב חידושי הלכות דברים תמוהים בעיני שבע"ז (ד' כ"ה ע"א) הקשה דמאי חילול היה במלחמת עי כיון דהוי מלחמת חובה וכתב וז"ל דאיתא בירושלמי דיריחו נמי הוראת שעה היתה והכי אמרינן התם אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב"ה אני אמרתי לו וסבות את העיר ז"פ כה תעשון ז' ימים ואין ז' ימים בלא שבת והא דדרשינן עד רדתה ואפילו בשבת היינו בהתחילו במלחמה ג' ימים. קודם שבת עכ"ל והוא תמוה דהא להדיא אמרינן כאן הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפי' בשבת מבאר דבמלחמת מצוה אפילו בשבת מותר ועי' ברמב"ם פ"ב מה' שבת הכ"ה וה' מלכים פ"ו הי"א ובכ"מ ולח"מ שם. ועיין במ"כ במדרש רבה (פי"ד) על מה דאיתא התם דחללו את השבת כתב המ"כ וכ"ה בירושלמי פ"ק דשבת ויליף ליה התם מדכתיב עד רדתה אפילו בשבת. ושגה בזה דעד רדתה לא אתיא לאוריי אלא דמלחמת הרשות מותר אפי' בשבת ומה ענין זה לדברי המדרש דהתם. וצל"ע ע"ד שו"ת רדב"ז (ח"ד סי' ע"ז) שכתב שם להקשות על הרז"ה שסובר שמותר לצאת בשיירא למדבר ג' ימים קודם השבת אפי' ביודע בודאי שיחלל השבת וכתב וז"ל ותו קשיא לן דא"כ צריך לפרש האי דאין צרין על עיירות של עכו"ם במלחמת הרשות דוקא ואע"ג דבהכי איירי קרא דכתיב עד רדתה מ"מ ה"ל לפרושי דבמלחמת מצוה מותר כדפירשו בהך ברייתא בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי עכ"ל ונפלאתי ע"ז דהא באמת כן אמר בירושלמי דדוקא לרשות ולמצוה מותר אפילו בשבת ובש"ס דילן לא הוצרכו לפרש דממילא נדע כמו בספינה וצע"ג: