בשגזלו משופה. נ"ב עיין בש"ק מה שהקשה. אולם מצאתי להראב"ד בתמים דעים סימן רכ"ח שפירשו דקאי ליו"ט שני דאיכא פלוגתא בבבלי (דף ל' ע"א) אם לולב הגזול פסול ביו"ט שני ובא"ז הלכות ר"ה (סי' רע"ד) ששם הביא הירושלמי הזה מבואר שפירשו לענין שופר וכן ראיתי בהגהת הרי"ף לסמ"ק (סימן צ"ב) שפירשו לענין שופר וכל זה נעלם מהש"ק דלפ"ז לק"מ:

איזהו גזולה פסולה כל שהוא נכנס כו'. נ"ב עי' בש"ק מה שהקשה על הרמ"א ומ"ש הקה"ע. אולם ראיתי בא"ז (שממנו מקור דברי הג"א) בהלכות סוכה (סימן ש"ב) פירוש הירושלמי דמ"ד כשירה בשגזל קרקע דה"ל שאולה דקרקע אינה נגזלת ומקשה דהא קשרן והוי שינוי מעשה ותירץ כשלא קשרן ור' יוחנן אמר בין כך ובין כך פסולה דסובר כר"א דשאלה פסלה ואח"כ גרס גמליאל דזוגא [א"ל] מאן סרי לך דאפי' רבנן לא מכשרי רק בדיעבד ע"ש בא"ז ונראה דלא גרס מתחלה איזהו סוכה פסולה כו' רק אח"כ ולפי הפי' הזה אינו מבואר כלל בירושלמי דמדמו אותם להדדי וא"ש דברי ההג"א והרמ"א:

בשהוא נוטלו מהו אומר ברוך שהחיינו כו'. נ"ב בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) הובא ג"כ הירושלמי הזה ושם ליתא להאי נתפלל בו רק כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב ואשר החיינו ובתשב"ץ ח"ב (סימן ר"ד) העתיק ירושלמי דכאן ג"כ בנוסחת דאשר החיינו. וע"כ תמוהין דברי השאילת שלום פ' ברכה (סימן קע"א) דעל מה שהשאילתות כתב נוסח הברכה אשר החיינו כתב דעד הנה לא מצא למי שיעתיק נוסח הברכה אשר החיינו ובמח"כ לא ראה שכ"ה בנוסח הירושלמי דברכות ולהתשב"ץ גם בירושלמי כאן הנוסח כן ובנוסח הדלקת נר חנוכה איתא כאן על מצות הדלקת נר חנוכה אולם בתניא סימן ל"ה כתב שיש לברך על הדלקת נ"ח שכ"ה בירושלמי וכן ראיתי בספר הפרדס (סימן מ"ב) רקמ"ש התניא הגירסא של חנוכה בספר הפרדס ליתא תיבת של ועמ"ש השל"ה בשם היש"ש (אולם בשבלי הלקט השלם סימן קפ"ד הביא בשם ירושלמי פ' לולב הגזול על מצות הדלקת נר חנוכה]:

תני עכו"ם שבירך את השם כו' בשם אין עונין אחריו אמן. נ"ב כ"ה ג"כ בב"ר (פ' ס"ו) וראיתי להיפה מראה בירושלמי ברכות (פ"ח סי' ו') שפי' דהאי בשם קאי שלישראל שהוא מברך בשם אין עונין אחריו ואין טעם לזה וכמו שהקשה הש"ק ומה שפי' הש"ק דיש לחלק בין ברכת השבח לברכת הודיה יש לגמגם בזה דדוקא למוד תורה דהוא משום גזל או בא על נערה המאורסה וכדאיתא בסנהדרין (נ"ט א') בזה אסור לו ללמוד אבל שאר מצות רשאי העכו"ם לעשות ויש לכאורה ראיה מדהצריכו להוציא שבת משמע דבשאר מצות אין הדין כן ואף די"ל דהתם הוצרך להוציא גם בששבת יום אחד מששת ימי המעשה וכמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים (פי"א ה"ט) מ"מ יש לחלק כן. וכן נ"ל מתוך דברי היפה תואר ב"ר (פ' צ"ב) על מה דאיתא שם דיוסף שמר את השבת וז"ל וה"ה כל המצות אלא דנקט שבת אגב אורחא כו' ועוד דהוי חידוש משום דבן נח מוזהר עליה עכ"ל משמע דבשאר מצות אין בן נח מוזהר עליהם ואולם ראיתי להתשב"ץ ח"ג סימן קל"ג שכתב להדיא דה"ה בכל המצות הדין כן. ועיין מה שפי' המת"כ שפי' בשם הוא בשם אחר יברך יוסי את יוסי מה שפי' בזה ואין לזה הבנה כלל ועיין בעש"מ מ' חיקור דין (ח"ב פי"א) שפי' הירוש' דקאי שמברך שם בשם ע"ש אולם לפי דעתי היה נ"ל דהאי בשם היא ט"ס וצ"ל כותי ומצאתי סעד לזה מדברי הטוא"ח סימן רט"ז שכתב וז"ל איתא בירושלמי עכו"ם שבירך את השם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו עכ"ל. וראיתי להתפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש (דק"ד) שכתב וז"ל אבל בטור דייק מדאמר בירושלמי עכו"ם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו אמן א"כ מיירי מדלא סיים הברכה מדלא עונין אמן אחר הכותי ואני ראיתי בירושלמי שלא כתב לשם מידי מכותי אלא עכו"ם עונין אחריו עב"ל. אולם לפי מה שכתבתי הנה מבואר להדיא כן בירושלמי ועיין באגודה ברכות סימן קצ"א והנה הן נדפס ובא פירוש הפני משה על הירושלמי וראיתי שגרס כן על פי התוספתא דברכות ונהניתי אולם לא הביא מאומה מדברי הטור הללו:

רבי אומר וכולם וכו'. נ"ב עמ"ש הקה"ע ובגליון הש"ס ועיין בא"ז הלכות סוכה (סימן שי"ד) שאחר שהביא דברי ירושגמי האלו סיים ואין בידי לפרש' מלתא דרבי אי על כל השנויין קאי עכ"ל: