שכן מצאנו בר"ה מתריעין ולא מתענין. עי' בציון ירושלים שכתב שלא מצא ברא"ש ראיה זו דאסור להתענות בר"ה. ונעלם ממנו דברי הרא"ש פ' בתרא דר"ה (סי' י"ג) שהביא כי לראיה בשם הראב"י וכ"ה בהגמ"י (פ"א מה שופר) ובראב"ן דס"ט ע"ב וכ"ה בטוא"ח (סי' תקצ"ז) יע"ש:

ותני כן בעשרין ביה צמון. כתב הפני משה ותני כן במגילת תענית בארבעה עשר בי' בניסן וכו' עכ"ל ובמח"כ לא עיין בפי"ב ממגילת תענית דאיתא שם בעשרים ביה צמאו עמא למטרא כו' וכיון שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל כו' מבואר דא"א למיגרס בניסן (שהחגים שבניסן המה בפרק א') והקה"ע פי' שהוא בלשון בתמיה ע"ש ואין לשון הירושלמי סובל כן אבל העיקר נ"ל דלשון ערב פסחים הוא לאו דוקא ור"ל קודם פסח דמדשלח להם צאו והכניסו תנורי פסחים מבואר דהוא סמוך לפסח וע"כ אמר הדא אמרת שערב פסח היה כלומר סמוך לפסח וז"פ וברור:

כבר עבר רוב היום בקדושה. עי' בקה"ע שכתב ורש"י כי' שכ"ה מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן הסעודה וקשה דלא משמע כן הכא אלא הטעם משום שכבר רוב היום עכ"ל ולפ"ד לק"מ. דהנה ראיתי בכל בו (סי' ס"א) שכתב וז"ל ובירושלמי אחר חצות ישלימו שכבר עבר רוב היום בבקשה כלומר שהתחיל התענית שקודם חצות אין אדם מרגיש בתענית וע"ז אמרו בירושלמי אמר ר' אבא ר' חנינא אסור להתענות בשבת עד ששה שעות עכ"ל וא"כ י"ל דכן היתה גירסת רש"י ולק"מ:

ר' יוחנן בן זכאי אמר לספריא כו'. עי' בקה"ע מה שפי' שיאמר שר' רוצה לספר ואין בכחו מחמת הצער מירידת גשמים ע"ש וכ"נ שפי' הפני משה ומבואר מזה שהיו מסתפרים בתענית גשמים רק לפי שלא היה בכחו מחמת חלישת התענית להסתפר לכן לא היה מסתפר אבל בלא"ה היה מסתפר. וע"כ תמהתי על הבאר אברהם בחי' לר"ה (די"א ע"ב) שתירץ קושית הטורי אבן שם ע"מ דאיתא בש"ס שם (וכ"ה בירושלמי נדרים כ"ח ה"א ובמסורת הש"ס שם נשמט הציון לבבלי ר"ה) מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר"א ורחץ ור' יהושע וספר. והקשה הטורי אבן דהא בת"צ מותר תספורת וכתב הבאר אברהם דמדברי הירושלמי האלו מוכח לפי פי' הקה"ע דהגדולים היו מונעים א"ע מלהסתפר בת"צ ע"ש והוא מהתימה דאדרבה מבואר לפי פי' הקה"ע דהיו מסתפרים בתענית ורק מפני חלישות התענית לכן לא היה מסתבר ולפי פי' הפ"מ פשיטא שאין ראיה לדינו של הב"א: