כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל כו'. כ"ה הגירסא כאן בירושלמי והיינו דהמשנה סוברת דהותרו כשירות להנשא לפסולין. וכ"ה גירסת הרמב"ם שם בפי' המשנה. ומזה תמיה לי על שו"ת מאיר נתיבים (ח"ב פרשה תצא) שכתב שם דבכה"ג מותרות להתייבם דבביאה הראשונה מתקיימת מצות יבום. וזה מותר מה"ת לחייבי לאוין ואינו אסור רק משום גזירה אטו ביאה שניה. וכאן בביאה הראשונה תעשה חללה ותהיה מותרת לו אח"כ. דהא מבואר כאן להדיא דאסורה להתייבם. ועל שאר הפוסקים לק"מ די"ל דהם סוברים כפי' התוס' דבחללה איכא ג"כ עשה והוא עשה ול"ת ומה"ת אינו עולה ליבום אבל מה יעשה לשיטות הרמב"ם שגם הוא העתיק הגירסא הזאת והוא ס"ל בפי"ז מהא"ב דליכא רק לאו מוכח דלא ס"ל כשיטות המאיר נתיבים:

אמר ר' ירמיה שאין לו עליה אלא אכילת פירות כו'. ולפי דבריו תקשה מה שמקשה אח"כ מהו ולא פירות. ובשירי קרנן הקשה כן. וכ' דנ"ל דה"ג אמר ר"י שאין לו עליו אכילות פירות ע"ש. ומצאתי בחי' הרמב"ן ליבמות (פ"ד א') שהביא דברי הירושלמי הללו וגרס שם כן יעו"ש: