בגמרא קרא ליה צום: המהרש"א והרי"ף בע"י והט"א הקשו מה קושיא בזה הרי הפירוש פשוט מה שהיה עד עתה צום יהיה לששון ולשמחה בבנין בית שני ותירצו בדחוקים. ולענ"ד היה נראה שהקושיא היא דהו"ל לומר יום צום הרביעי וגו' יהיה לששון ולשמחה אבל איך אמר הצום יהיה לששון דמשמע בעוד שהוא צום הוא ג"כ לששון ולשמחה ובזה יש סתירה. שוב ראיתי שכבר הקשה הב"י (סימן תק"נ) קושיא זו ותירץ כתירוצנו ותימא על הגדולים שלא הזכירו זה. וכעת מצאתי בריטב"א שכבר פירש קרוב לזה דהו"ל למימר הימים אשר צמתם:

אמר רב פפא שאני ט"ב: יש להסתפק אם כוונת ר"פ כיון שהוכפלו צרות בט"ב לא תלי ברצו מתענין אלא יש חיוב להתענות מדברי קבלה או שכוונתו דאע"ג דתלי ברצו מתענין מכ"מ שלחו שלוחים מפני התענית וכיון שהוכפלו בו צרות. והנה מדברי רש"י במגילה (דף ה') שכתב ד"ה אבל וז"ל והאי דנקט ט"ב משום דהוכפלו בו צרות והכל מתענין בו אבל שאר צומות אמרינן במסכת ר"ה רצו מתענין רצו אין מתענין עכ"ל. משמע מזה דהך דרצו אין מתענין על ט"ב לא נאמר. אמנם מהרמב"ם נראה שכל ד' תעניות שוין מדברי קבלה ובשעה שאין גזירה ואין שלום מדברי קבלה רצו מתענין רק שעתה שקבלו הציבור עליהם אין ב"ד יכול לבטל ט"ב וכ"נ ממש"כ הב"י ריש סימן תקנ"א. וכעת מצאתי בריטב"א שכתב בפירוש כן מדברי קבלה רצו מתענין גם על ט"ב נאמר:

ומי הרגו: הפ"י והט"א הקשו מה קושיא הא מפורש בקרא דישמעאל הרגו. ולענ"ד אין זה מפורש (דבמלכים ב' כ"ה) כתיב ויהי בחודש השביעי בא ישמעאל וגו' ועשרה אנשים אתו ויכו את גדליהו וימות ובירמיה (מ"א) כתיב ויקם ישמעאל וגו' ועשרת האנשים אשר היו אתו ויכו את גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב וימת אותו הרי שבשני מקומות כתיב ויכו את גדליהו ובסנהדרין (דף ע"ח) אמרינן ת"ר הכוהו עשרה בני אדם בעשרה מקלות ומת בין בבת אחת בין בזה אחר זה פטורין ריב"ב אומר בזה אחר זה האחרון חייב מפני שקירב את מיתתו עכ"ל. הרי לרבנן לעולם פטור כשהכוהו עשרה בני אדם ולריב"ב עכ"פ לא חייב רק האחרון ובהכוהו בזה אחר זה והרי בפסוק נאמר ויכו א"כ היאך יחשב ישמעאל בן נתניה ההורג וצ"ל דדרשו כן מדכתיב וימת אותו לשון יחיד והיה מקובל שהעשרה לא קרבו מיתתו ועכ"פ טובא קמ"ל הברייתא דנהרג ע"י ישמעאל שהוא לבד נקרא ההורגו:

ד"ה ג' בתשרי: הט"א הקשה למאי דפירשו מקצת מפרשים בשם הירושלמי דגדליה נהרג בב' בתשרי אלא שאותו ב' בתשרי חל בשבת לפיכך נדחה צום גדליה לג' בתשרי איך אפשר לומר כן כיון דאמרינן שהבית נחרב באחד בשבת ואיך אפשר שבאותה שנה היה ב' בתשרי בשבת ע"ש. ולא ידעתי מי כתב כן שלא מצאתי רק שהרבינו ירוחם כתב שנהרג בר"ה ונדחה ליום ג' אבל שהיה יום ב' בשבת לא מצאתי וכל שכן שאי אפשר שהירושלמי ס"ל כן דבירושלמי דתענית פ"ד הביא ג"כ ברייתא זו דבג' בתשרי נהרג גדליה: [מבן המחבר ללמדך ששקולה מיתת צדיקים. ק"ל איך יודעים מזה ששקולה ג' בתשרי כט"ב אולי ששקולה כעשרה בטבת או כי"ז בתמוז והראיה שלא החמירו בתענית זה כבתשעה באב. עוד יש לדקדק למה לא הביא הש"ס פסוקים לראיה אצל ט"ב וצום גדליה כמו שהביא הש"ס לעיל בי' דטבת וי"ז בתמוז. לכן לולא דמסתפינא הייתי אומר שיש חסרון בש"ס ואולי שנחסר הפסוק דזכריה ז' כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וגו' ומזה למד הש"ס ששקולה מיתת צדיקים לשריפת בית אלהינו באשר שהנביא השוה אותם]:

ותבטל מצותה: נ"ל דהכי פריך אי ס"ד דיו"ט תלוי במצות הדלקת הנרות כמו שתירץ רב יוסף דשאני חנוכה דאיכא מצוה ומשום מצוה לא בטלו את היו"ט א"כ לאחר החרבן דבטלו את היו"ט דהני כי הני תבטל היו"ט עם המצוה אע"כ די"ט לא תלי במצות וא"כ קשה כקושית רב כהנא. ובזה מיושב מה שהקשה הרשב"א על תירוץ התוס' דלכך לא פריך ר"כ ממתניתן דלעולם לא חשיב יו"ט ואפילו הכי מדליקין זכר לנס שהרי פריך ותבטל איהו ותבטל מצותה אלמא אי אפשר שתבטל איהי ולא תבטל מצותה ע"ש. אמנם לפ"ד א"ש די"ל דהתוספת מפרשים כדכתבנו דאביי לא רצה להוכיח רק דלא זה בזה תליא וזה ג"כ סברת ר"כ ולכן לא הקשה ממתניתן:

עשאוהו י"ט: עיין במהרש"א ח"א שנראה מדבריו שי"ל דהך יוחנן כה"ג שהוזכר פה הוא אותו ינאי המלך שנעשה צדוקי והרג החכמים. ולענ"ד ז"א אלא הוא אותו יוחנן כה"ג ששימש אחר שמעון הצדיק כמ"ש הרמב"ם ה' מעשר (פ"ט) ושמזכירין בעל הנסים מתתיהו בן יוחנן כה"ג והוא היה צדיק ועיין בסדר הדורות:

ברש"י ד"ה דאמר. מדקתני וכשהמקדש קיים: ק"ק למה צריך רש"י לראיה זו הא בפירוש תנן על אב מפני התענית וי"ל ע"פ מה שהעיר הטורי אבן שאין לפרש מפני התענית לבזמן הבית כדי שלא יתענו מפני שהוא לששון ולשמחה דא"כ אתמוז וטבת נמי ליפקו שגם הם היו בזמן הבית לששון ולשמחה עכ"ד והשתא לפי דעת המקשן שהקשה באמת דעל תמוז וטבת נמי ליפקו אין להביא ראיה ממה דתנן ועל אב מפני התענית דבזמן הזה איירי דהיה אפשר לומר כס"ד דט"א דיצאו כדי שלא להתענות ולכן כתיב רש"י הראיה ממה דתנן וכשהמקדש קיים:

בתוס' ד"ה זה תשעה בתמוז. ופליג אש"ס דילן: הט"א כתב דכוונת התוספת בזה שמוכח ממה דקאמר ר"פ שאני ט"ב הואיל והוכפלו בו צרות ואי ס"ד דבראשון נמי הובקעה העיר בי"ז בתמוז א"כ גם בי"ז בתמוז הוכפלו צרות אכן השיב על ראיה זו ומסיק דגם עפ"י גמרא דילן דבראשון נמי הובקע העיר בי"ז ע"ש. ותמהתי על גדול כמוהו דנהירין ליה שבילי דש"ס איך שכח במכ"ה הגמרא דתענית (דף כ"ח) דאיתא התם הובקעה העיר בי"ז הוי והכתיב בחדש הרביעי בתשעה לחודש ויחזק הרעב בעיר וכתיב בתריה ותבקע העיר אמר רבא ל"ק כאן בראשונה כאן בשניה דתניא בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז בשניה בי"ז בו ע"כ. ופשוט לפ"ז שמה שכתבו התוס' ופליג אש"ס דילן שכוונתם על גמרא זו דתענית דאמרינן בפי' דבתשעה הובקעה בראשונה. וכן כ' הריטב"א וז"ל אבל בי"ז בתמוז לא הוכפלו שהרי לפום גמרא דילן בט' בתמוז הובקעה העיר בראשונה ובי"ז בתמוז הובקעה בשניה עכ"ל:

ד"ה וירד. לא הוי לו לאקשויי: הפ"י תירץ על קושיא זו דממתניתן לא הוי מצי לאקשויי כיון דאמרינן דהנך כי הני א"כ בהני ג"כ באין שלום ואין שמד רצו מתענין רצו אין מתענין וא"כ י"ל דבחנוכה רצו שלא להתענות אלא לעשות יו"ט אבל מברייתא פריך מדקאמרי התענו על מה שהתעניתם וסיים כן נ"ל נכון. ואני תמה דא"כ מה פריך לקמן מברייתא בעשרים ותמניא בו וכו' קמייתא בטול אחרינייתא מוסיפין הרי שם אחר שבטלו הגזירה ומכ"מ יד האומות תקיפה היו בכלל אין שלום ואין שמד ואעפ"כ פשוטא ליה דקמייתא בטל ושעל כן אי אפשר דאחרנייתא מוסיפין אע"כ רצו מתענין אמרינן אבל רצו לעשות יו"ט לא אמרינן וא"כ איך אפשר שהיה תלוי ברצונם לעשות חנוכה י"ט. אכן לענ"ד י"ל ביישוב קושיתם שהרי לכאורה ממתניתן ל"ק די"ל כמו שתירץ אקושיא דלקמן דאיירי בזמן שבהמ"ק קיים. אכן זה אינו דיש לדייק דאיירי בזמן הזה מדקאמר בסיפא וכשהיה בהמ"ק קיים יוצאין אף על אייר וכמו שכתב רש"י לעיל וכיון דממתניתן לא יכול להקשות רק מדיוקא דסיפא לכן ניחא ליה להקשות מברייתא בפירוש דזה פשיטא דר"א ור"י לא בזמן הבית היו כמו שכתב רש"י עד שלא הוצרך לפרש כמו שמפרש לקמן גבי יהודה בן שמוע: