Arukh LaNer on Sanhedrin Daf 52a
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בגמרא ואידך האי שריפה ממש הוא. ק"ק מאי קושיא דלמא רצה מבני אהרן המוקדמים בקרא לילף. וי"ל דפריך דה"ל למילף מתרווייהו גם מעדת קרח ואיכא נפקותא בזה דלא נצטרך לדחוק לקמן למה דלא יליף מפרים הנשרפים משום דהנך נפישין דיותר ילפינן משנים מן האחד כדאמרינן בקדושין (דף ל"ד ע") לענין היקש ע"ש:
דאתחיל בהו מגוואי: פירוש גם למ"ד לאו שרפה ממש היה סבר כן דכמין ב' חוטין נכנסו בחוטמיהן ושרפו נשמתן רק לא יותר ולמ"ד שריפה ממש היה תחלת שריפתן שעל ידה מתו דהיינו שריפת נשמה אלא שאח"כ היה ג"כ שריפת הגוף. ובזה דברי רש"י בחומש אתיין כהוגן ומתורץ מה שהקשה המהרש"א בשמעתין:
ב' חוטין של אש יצאו מבית ק"ק: ק"ק לפי מה שכתבו התוס' סוף חגיגה בשם התנחומא דאש של מעלה דרכו להיות אוכל אש ואינו מכלה ופירשו שם פירוש הגמ' ע"ש א"כ איך י"ל שהיה שריפה ממש ע"י אש שיצא מבית ק"ק הא אש של מעלה אינו מכלה. ועיין בספרי מנחת עני (דף נ' ע"א) ושם פירשתי ג"כ מה דאמרינן לקמן וכבר היו משה ואהרן מהלכין בדרך וכו' ע"ש:
ונילף מפרים הנשרפים: הא דפריך מדרשה חדשה ולא פריך בקיצור שנילף שריפה ממש או מעדת קרח לחד מ"ד או מב"א לאידך מ"ד כמו שפריך באמת לבסוף. די"ל דניחא ליה להקשות כן דנילף מפרים הנשרפים כיון דאז הוי תרתי שיש בהם שריפה ממש וביותר ילפינן משנים משילפינן מן האחד וכמו שכתבנו לעיל. ובזה י"ל מה שהעירו התוס' למה דלא מתרץ גם אהך קושיא מואהבת לרעך כמוך די"ל דתירוץ זה לא שייך רק לקמן שאין סברא יותר לילף ממקום שיש בו שריפה ממש מליליף ממקום שהוא שריפת נשמה דוקא. ובזה אמרינן מסברא שילפינן ששריפת הנשמה דוקא הוא משום ברור לו מיתה יפה. אבל הכא דפריך דנילף מפרים הנשרפים עם חדא מהנך וכיון דבכ"מ טובים הב' מן האחד א"כ משום ברור לו מיתה יפה לא הוי אמרינן נגד כלל זה למילף מן האחד ולשבוק הב' כיון דנמסר כן בכ"מ:
שכן אדם חוטא נשמה פגול: ק"ק לפי מה שהקשו התוס' לעיל ריש פרק נגמר הדין למה דלא חשיב גם נותר וטמא ותירצו דזה אין לו שייכות למחנה משא"כ בפגול וכיון דהכא חשיב ג"כ פגול אף שאין לו שייכות לענין שריפה וכיון דרק משום חילוקא קחשיב ליחשב נמי נותר וטמא ואף דאין נפקותא בזה כיון דבלא"ה נפישין הא גם התוס' הקשו דליחשב מכפר אף דזה ג"כ אינו מסייע דאכתי נפישין הך ילפותא דב"א או דעדת קרח. וראיתי בר"ן שהקשה ג"כ קושית התוס' ופירש ביותר דליחשב מכפר דאז לא נפישין והוא תמוה לכאורה. וי"ל דהר"ן סובר דודאי הך חילוק דפיגול אין לו שייכות להכא כיון שאינו שייך לנפקותא דשריפה ומטעם זה לא קחשיב ג"כ נותר וטמא והא דנקט פיגול הוא משום דשיגרא דלשון דלעיל ריש פרק נגמר הדין נקט וכיון דכן אי חשיב מכפר לא נפישין דפיגול לא נחשב בה כלל. והנה אקושיא זו תירץ הר"ן דגם בעדת קרח או ב"א הוי מכפר. אכן עדיין ק"ל דאף דבכ"מ אמרינן דאפילו ושב הכהן ובא הכהן הוי גז"ש מ"מ הרי אמרינן ג"כ דהיכי דאיכא דדמי לי' לדדמי ליה מדמינן ואפילו היכי דדמי ליה באות אחד יותר ילפינן מניה כדאמרינן ריש פרק אלו הן הלוקין וא"כ פשיטא דיותר נילף מפרים הנשרפים מע"ק וב"א דהא יותר דמי באש תשרף דבת כהן או באש ישרפו אותו ואתהן דאשה ובתה לעל שפך הדשן ישרף דפר מדדמי ליבכו את השריפה דב"א או אשר הקריבו השרופים דע"ק ועכ"פ הוי ליה ליחשב לדמיון אחד יותר בפרים הנשרפים כי היכי דלא ליהוי נפישין:
בתוספת ד"ה ההיא שריפה ממש הוי. וא"ת דהא אמרן בפרק הישן: הא דלא הקשו מקרא שאמר להם משה שאו את אחיכם מאת פני הקדש וכן ממה דכתיב וישאום בכתנותם הא נשרפו כלם. די"ל שהאפר צוה להוציא אך כיון דע"י האפר לא נטמאו לכן הקשו שפיר. אכן לפי מה שהביא הר"ש ריש מס' אהלות פלוגתת הר"ת והר"י מפונטייה דלר"ת אין מטמאין כלים הנוגעים במת אדם אלא כלי מתכות דוקא ולר"י אף כלי שטף ובגדים כמו שהביא ראיה מוכבסתם בגדיכם. ולכן בלא"ה מתורץ קושית התוס' לשיטת הר"י כיון דבגדיהן לא נשרפו והם נגעו בהם כאשר מתו בתחלה קודם שנשרפו כולן א"כ נטמאו בבגדיהן כדין אדם שנוגע בכלים שנגע במת דטמא טומאת ז' כמבואר שם ריש אהלות: