בספק י״א וספק י״ב בפרשה והם באמרו ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעי׳ לילה ופי׳ במשנה תורה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי והספק הי״א הוא ישיבת משה בהר כל הזמן הרב הזה כילא ימלט אם שנאמר שהוצרך לשבת שם כל הזמן ההוא בעבור הלוחות שנעשו ונכתבו באותו זמן ולא היה איפשר שיהיו נעשים ונכתבים בזמן יותר קצר או נאמר שלא הוצרך לשבת שם כי אם ללמוד המצות והדינים כלליהם ופרטיהם ודקדוקיהם ואין לנו שנאמר שהיה צורך הישיבה בהר בעבור הלוחות כי היה בכח האלדי איפשר שיהיו נעשים ונכתבים ברגע אחד כי הפעולות האלדיות אין להם זמן שרשיי וכמו שיבא בשורש השלישי מההשגחה האלדית פ״יב מזה המאמר. וא״כ מה הכריח הזמן הגדול הזה לפעל הלוחות האם נכתבו בדרך טבעי יצטרך לזמן מוגבל מתיחס לפעולה. אף כי העולם בכללו נברא בו׳ ימים ואיך יצטרך פעל הלחות ארבעים יום וארבעים לילה. ועוד כי גם שנודה שפעל הלוחות יחייב הזמן הרב הזה עדין יקשה ולמה ישב משה בהר כל הזמן ההוא בלי מאכל ומשתה והוא נס גדול נעשה בלי צורך כי היה יותר טוב שיעשה האל יתברך הלחות ויכתוב עליהם עשרת הדברים ואתרי היותם בשלמותם יצוה למשה שיעלה להר לקבלם ולא יצטרך לשבת שמה כל הזמן הפעל כיון שהוא ע״ה לא עזר בפעולתם דבר מה: ומלבד כל הבטולים האלה הנה יקשה עוד אם הארבעים יום הראשונים נצטרכו לפעל הלחות. למה ישב בהר בפעם השנית ארבעים יום ג״כ והנה לא נעשו אז לחות אחרות כ״א התפלה על עון העגל ולמה יהיה הישיבה על זה בזה המספר מהימים בעצמו לא פחות ולא יותר. הנה מכל הפנים האלה יראה שלענין הלחות לא היה צריך משה אדוננו ע״ה לשבת בהר ארבעים יום וארבעים לילה ואם נאמר שהיה צורך הישיבה ללמוד התורה והמצות וכמו שאמר והתור׳ והמצוה אשר כתבתי להורותם. הנה יקשה גם כן מאד צורך כל אותו הזמן הרב שישב שם והיה איפשר שילמדם בזמן מעט ואין מחסור ביד השם להודיעו התורה כלה על רגל אחד. ואתה תראה שביום מתן תורה נתנו עשרת הדברים וכל הדינים הנזכרים בפרשת אלה המשפטים ועשה משה כל הפעולות שזכר שעשה אחרי רדתו מההר וכמו שאפרש וכפי הערך הזה בימים מעטים תשלם הידיעה כלה כ״ש כפי הרצון האלדי אשר יפעל הדברים בזמן שירצה אף כי הידיעה התבאר בזולת זה המקום שתקנה בזולת זמן. וגם לדעת האומר שבת ודינין במרה איפקוד. ועוד כי אם הוצרך הזמן הרב ההוא כדי ללמוד המצות והדינים ונשלמו באותם הארבעים יום וארבעי׳ לילה למה כשישב משה בהר פעם שנית לבקש על עון העגל ישב זה המספר הקצוב בעצמו ארבעי׳ יום וארבעים לילה ובפעם השלישית שישב לקבל לחות אחרונות למה ישב גם כן זה המספר מהימים והלילות. והנה לא היה צריך ללמוד תורה ומצות לשיצטרך כל אותו הזמן כי כבר קנה אותם בימים הראשונים: ועוד כי מה היה הצורך שישב משה בהר כל זה הזמן ללמוד תור׳ נבדל מהעם בלי מאכל ובלי משתה והיה די שבהיותו בתוך העם יודיעהו הש״י דיני התורה ומשפטים יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת כמו שהרבה מהמצות נאמרו למשה אחרי כן אמר עמדו ואשמעה וגו׳. ובאתהו התשובה מפיו ית׳ הוצא את המקלל וגו׳ כן בנות צלפחד דוברות וגו׳. ורבים אחרים ובזה הדרך עצמו היה איפשר שיקנה משה ביאור המצות ולא יצטרך לשבת בהר כל הזמן ההוא זהו הספק האחד עשר בפרשה:

והספק השנים עשר הוא בהעדר המאכל והמשתה. ואם היה שלא יעשה הק״בה נס כי אם להכרח וצורך רב כמו שהשורש אצלנו מה ההכרח אשר חיוב שיהיה אדוננו משה כל אותו הזמן נעדר המזון והמשקה. והנה מדרך החסידות שיתן האדם לכל דבר חוקו ולא יעשוק מצרכי גופו הצריך אליו ביושר ובתמים כמו שלא יעשוק מצרכי נפשו וכמו שהוכיח החבר למלך הכוזר: ואם היה העדר האכילה והשתייה לצורך והכרח רב מי יתן ידעתי למה לא העיר עליו הכתוב הנה ואמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה ולא אמר לחם לא אכל ומים לא שתה כמו שזכרו במשנה תורה והוא האמת בעצמו: והנה לא ראיתי לאחד מחכמינו הראשונים והאחרונים דבר בתשובת הספקות האלה ולא שמו אליהם לבם וחי האמת לא לקלותם כי הם הגדולות שבספקות:

ומפני כל הספקות התרי עשר האלה שזכרתי בפרשה דברתי אני אל לבי לחשוב מחשבות בהיתרם ושצריכים אנחנו לבאר הפרש׳ כלה באופן תמלט מכל הספקות האלה אחר הקדמת הדברים ההכרחיים לחומר הדרוש וזכרון מעלות האבות ומדרגת אדוננו משה אשר כל זה מענין המאמר מאד: וזה החלי לעשות ולבך תשית

לדעתי ואת אשר ישים האלדים בפי אותו אדבר: