בהקדמה שלישית נצטרך אליה לביאור הפרשה והיתר ספקותיה. והיא שארץ ישראל הנבחרת יש לה בעצמה סגולה נפלאה ויחס גדול לקבל הנצוץ האלדי ולהיות העם היושב בה מושגח ודבק לאל ית׳ בלי אמצעי ויתר הארצות מונעות לזה ובלתי סובלות אותו וביאור זה כי כמו שהגלגל הקשר היותר חזק מחלקיו עם המניע אותו הוא בעיגול הגדול האוזר אותו אשר הוא באמצע ברחק שוה מקטביו וגם בעיגול הזה מקומות יהיה אחד מהם יותר מוכן להראות פעל הנבדל בו והוא מקום הכוכב כי שם באמת ימצא היחס היותר חזק והקשר היותר נראה בנבדל ככה מכל הישוב בכללו נתיחד חלק ממנו מיוחס ומסוגל להראו׳ מפעלי האלהות בו והיא הארץ הנבחרת ונתיחד עוד חלק ממנה והוא ההר חמד אלדים לשבתו המקום אשר בחר ה׳ לשכן שמו שם והוא הר ציון אשר הוא לכל היישוב כערך מקום הככב בגלגל ביתר שאת ומעלה. הנה המקום הזה העיר ההוללה ירושלם הבנויה נקשרה בקשר אמיץ בדבקות נמרץ אלדי ורוח אלדים ושכינתו ילין בה תמיד ישגיח ביושביה בהשגחה פרטית דבקות גדול בלי אמצעי מה שלא ישגיח בהיותם ביתר הארצות: וכמו שעינינו הרואות שנתיחד ארץ מה מהארצות בשתצמיח בה צמח מיוחד ועץ עושה פרי לא יצמח בארץ אחרת ויהיה זה כשתצטרף אל טבע הארץ וסגולתה העבודה הראויה להולדת הצמח ההוא ככה תתיחד א״י בסגולה אלדית נפלאה להדבק באנשיה ההשגחה האישיית בלי אמצעי לצמיח בתוכה עץ החיים הנצחיים ועץ הדעת את ה׳ ואהבתו את עמו. וזה כשתעזר הארץ עם המעשים והתורות התלויים בה אשר הם העבודה הראויה אליה. ולא תצלח העבודה ההיא בארץ אחרת להוליד הפרי האלדי ההוא ולא יצמח אותו הפרי שם בלעדי העבודה ולכן תצטרך הכנת העבודה ההיא אשר היא משפט אלדי הארץ. לשתוליד מה שבטבעה וסגולתה להוליד והולידה והצמיחה הדבקות וההשגחה ההיא. ואולי שלזה רמז הנביא ישעיה באמרו כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו יקרא בית ישראל הארץ הנבחרת שהיא הבית וישראל הוא בעל הבית הדר שם והנה אמר שבית ישראל הארץ הקדושה היא כרם ה׳ צבאות אשר ייחד לעצמו במבחר המקומות כמו שאמר בקרן בן שמן. והמשיל האומה הנבחרת בנטע הכרם שנטע בה האל ית׳ העם הנבחר כדברי המשורר גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעה והיה סוף המאמר שעם היות טבע הארץ היה ראוי שיעשה ענבים מתוקים ומעולי׳ הנה לא היה כן אבל עשתה באושים וזהו ויקו לעשות ענבים ויעש באושי׳. ואמנם שארץ ישראל נתיחדה בסגולה הנפלאה הזאת התבאר מארבעה מקומות:

הראשון ממה שבא בקבלתם ז״ל שאדם הראשון מעשה ידי יוצר אלדי לא בראו האל ית׳ מארץ אחרת כ״א מארץ ישראל כמו שאמ׳ בפ״יב מפרקי ר׳ אליעזר חבה יתירה חבב הק״בה לאדם הראשון שבראו ממקום קדוש וטהור ומאיזה מקום לקחו מבית המקדש והכניסו לאפדנו שנ׳ ויקח ה׳ אלדים את האדם ויניחהו בגן עדן ולזה מה שאמ׳ ג״כ שאדם וחוה נקברו במערת המכפלה להעיד כי המה השלמים מכל ילוד אשה נבראו ומתו בארץ הקדושה ההיא אשר זה ממה שיעיד על שלמותה:

השני ממה שצוה הש״י לאברהם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. והיה זה לפי שטבע הארצו׳ כלם היה מונע גדול להיות האב ההוא מושגח מהשם ודבק בו וטבע הארץ הקדושה עוזר גדול בזה והיא בסגולתה תסייע להדבק באברהם השפע האלדי. וכמו שעובד האדמה כשימצא אילן שפריו טוב במדבר יעתיקהו אל אדמה נעבדת כדי שיצליח בה ויהיה פרדסי אחרי שהיה מדברי ככה האל ית׳ מצא אברהם בארץ בלתי מוכנת לתשלום שלמותו ולהיותו עץ נתמד למראה וטוב למאכל העתיקו משם לפרדסו והיא הארץ הנבחר׳ ונטעו שמה כדי שתצמיח בשלמות ותדבק בו ההשגחה הפרטית המסוגלת בטבע הארץ ההיא:

השלישי יתבאר מעלת הארץ ושלמות׳ מפאת עקידת יצחק אבינו שלא נעשה כי אם בהר המוריה בארץ הקדושה ההיא והוא המקום אשר נוסד׳ בו אחרי כן בית קדשנו ותפארתנו ויעקב אבינו לא ראה נבואתו כי אם בארץ ההיא ובמקום ההוא ולכן גזר אומר שלא באתהו הנבואה לזכות נפשו ובר לבבו וגודל אמונתו כי אם מטבע הארץ וסגולתה וזה שאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלדים ולזה לא כרת האל בריתו לכל אחד מהאבות כי אם בארץ ההיא לא חוץ ממנה כמו שהאריך בזה מאד החכם בספר הכוזר מ״ב:

המקום הד׳ שיתבאר ממנו עוד שלמות הארץ וסגולתה הלא הוא ממצות השמטה והיובל אם בשמיטה אמר שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה׳ לבאר כוונת המצוה וטעמה וששביתת הארץ בשנה השביעית אינה לשתוסיף הארץ כח ותתחזק בעמדה שמוטה כמו שחשב הרב המורה בפ״לט ח״ג מספרו. אבל היה שביתת הארץ להורות כי ששת ימים עשה ה׳ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש וכמו שביום הששי היו מכינים לחם משנה מפני כבוד השבת ושלא ימצאוהו בשדה ביום השבת ככה זכר בשנה הששית ועשתה תבואה לשתי השנים. וכמו שהעם הנבחר לזכרון הפנה הזאת ישמרו את יום השבת היום השביעי ככה הארץ הנבחרת תעיד על זה בשמיטה מעבודת׳ השנ׳ השביעית ולזה נתן הסבה ואמ׳ שבת שבתו׳ תהיה לארץ ואמר שבת לה׳ ר״ל לפי שהאל ית׳ שבת בשביעי ולא הזכיר לשון מנוח׳ או השקט כי אם לשון שבת להדמותו לשבת בראשי׳ כמו שאמרתי. ואמנם היובל בא בשנת החמישי׳ להעיד על יום מתן תורה שנתנה ביו׳ החמישי׳ ליציאת מצרים ולזה אמר וקדשתם את שנת החמשי׳ שיהיה להם שנת קודש לכל דבר כמו שהיה יום המעמד האלדי הנבחר ההוא קדש לה׳ ולזה ג״כ אמר בו והעברת שופר תרועה מה שלא אמר בשמטה למה שהיובל יורה על נתינת התורה שכתו׳ בו וקול השופר הולך וחזק מאד עד שלזה קראוהו יובל על שם השופר כדברי המפרשים וכאלו הארץ ההיא למעלת קדושתה עם היותה בלתי מדברת תעיד בפנות האלה מה שיעיד עם ישראל בשבתותיהם חדשם ומועדם. והנה תעיד על זה הארץ בזמן היותר נכר שבה והוא השנה מענין התבואה המתחדשת בה: הנה התבא׳ שלמות הארץ ודבוקה בשם ה׳ ולזה חתם הדברים בסוף הפרשה באמרו והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי. ואמר שלא ימכרו הארץ לצמיתות לפי שהיא מיוחדת לש״י מבין שאר הארצות כלם אינם תחת ממשלת מנהיג אחר וישיבת ישראל בארץ אינה כי אם כגרים ותושבים בה וכאלו הארץ הנבחרת היא בית מושב האל ית׳ והוא בעל הבית וישראל עמו בתוכה כאורח נטה ללון. ולכן בעשותו משפט אלדיו ישכון בטח ושאנן בביתו ולא יחרדוהו לצאת ממנה החוצה ובהיות׳ רעי׳ וחטאים לה׳ תקיא אותם הארץ וינערו רשעים ממנה הנה מארבעת המקומות האלה יתבאר שלמות הארץ הקדושה ודבקותה לאל יתברך עד שזכותה תגין על עמה כמו שתגין עליהם זכות האבות אמר וזכרתי את בריתי יעקב וגו׳. ואמ׳ והארץ אזכור להגיד שזכות הארץ כזכות האבות. ולזה מה שתקנו חז״ל שידקדק אדם בתפלתו לכוין דעתו לירושלם כמו שאמר בדניאל וכוין פתיחן ליה בעיליתי׳ נגד ירושלם ושהעומד בירושלם יכוין לבו למקדש ולקדש הקדשים כמו שנרמז בתפלת שלמה והתפללו אליך דרך ארצם והתפללו אל הבית הזה כמו שזכרו זה במסכת ברכות. וכמסכים לזה אמרו אוירא דארעא דישראל מחכים. ואמרו כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא התבאר מכל זה שהאר׳ הנבחרת מסוגלת בטבעה להדבק בעם היושב בה הניצוץ האלהי וההשגחה החושיית בלי אמצעי: ואמנם ששאר הארצות משוללות מהמעלה הזאת ומהסגולה הנפלאת ההוא ושטבעם ועצמותם מונע גדול להדבק ההשגח׳ האישיית בעם היושב בהם יראה מכמה מקומות אם ממה שאמ׳ אדוננו משה בפרשת והיה עקב אמר המוליכך במדבר הגדול והנורא וגו׳ המוציא לך מים גומ׳ המאכילך מן במדבר וגו׳ יבאר שהיה החסד האלדי עמהם והנס הגדול משני צדדי׳ מצד הדבר בעצמו כי היה המים והמן בזולת סבה טבעית. ומצד המקום והוא המדבר הבלתי מוכן להעשות בו הנסים ההם. וכמסכים לזה אמר ג״כ בפרשת האזינו בהנחל עליון גוים וגו׳ עד ואין עמו אל נכר. ואמר כי בהנחל האל העליון ית׳ הארצו׳ כלם לאומות היישוב והיה זה בהפרידו בני אדם והם בוני המגדל שהפיצם על פני האדמה הנה אז בהנחילו אותם הציב גבולות עמים והם ארצות שבעה עממים שתהיה ירושה למספר בני ישראל. וכזה מההוראה על שלמות הארץ שמתחלת היישוב לקחה האלדים לו. ונתן הסבה למה הציב הש״י הארץ ההיא לישראל ואמר כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו כלומר שבעבור שיהיו מושגחים ממנו בפרט הנחילם הארץ המוכנת לזה מכל הארצות. וזכר עוד שהדבק ההשגחה האלדית בארץ הנבחרת אינו נס כל כך גדול להיות הארץ מכינה מאד אליו. אבל בארץ המדבר שמצד עצמה היא בלתי ראויה להשגחה ומונע גדול אליו היה החסד האלדי יותר גדול ונפלא בהנהיגו אותם שם מבלי אמצעי וזהו ימצאהו בארץ מדבר וע״כז יסובבנהו בענני כבוד יבוננהו בתורה ובמצות ובכל ידיעה יצרנהו מהאויבי׳ כאישון עינו. ר״ל כאישון עין האדם שהקיף עליו ית׳ כמה כתנות ולחיות כדי לשמור עין הראות למעלתו. וזכר שהיה זה בחפץ גדול וגבורה רבה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וגומר. ומלבד כל זה הנה החסד הגדול שעשה עמהם במדבר המונע אליו בטבעו הוא שבהיותם שמה ה׳ בדד ינחנו ואין עמו בהנהגתם אל נכר ר״ל שר או מזל כ״א הק״בה בכבודו ובעצמו. הנה התבאר שטבע המדבר והוא הדין ביתר הארצו׳ מונע גדול לדבוק האלדי ההוא. ולזה אמרו בב״ר מתוך בני ישראל לא בחר הקב״ה בעולמו אלא בארץ ישראל ובארץ ישראל בחר בבית המקדש ובבית המקדש בחר בקדש הקדשי׳. ואחשוב אני שזאת הכוונה בעצמה כוונו חז״ל במה שדרשו ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלדי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח אני ה׳ אני הוא ולא אחר: וראוי שנבין מה הדרש׳ שדרשו במלת ועברתי זולת מה שדרשו בוהכתי ובכל אלדי מצרים וגו׳ ואין בענין העברה דבר כי אם ההכאה למצרים ומשפט אלהותם ושני העניני׳ דרשו בפירוש באמרם והכתי כל בכור ובכל אלדי מצרים אעשה שפטים ויקשה אם כן מה דרשו בהעברה. ולפי דעתי שהם כוונו שבענין ההוא יוכללו שלשה פליאות. הראשונה והוא הקודמת בסבה לכלם. היא הדבק ההשגחה האלדית הפרטית באומה בלי אמצעי כלל בהיותם במצרים עם היות טבע הארץ מונע גדול לזה. והפלא השני הוא מיתת הבכורות עם היות כפי שרשי הטבע ובריאות האויר דבר זר מאד: והפלא השלישי הוא משפט האלדות והם השרים המושלים עליהם המליצי׳ בעדם טובה והמשפט הוא הסרת הכח המסור אליהם מתחלת הבריאה. ולזה אמרו ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכוונה בזה שעם היותם בארץ מצרים תדבק שמה ההשגחה הפרטית בלי אמצעי עם היותו בלתי ראוי כפי טבע הארץ. והפלא השני דרשו והכתי כל בכור אני ולא שרף ר״ל שימותו הבכורות עם היותם בטבעם ומזגם נכונים לבריאות. ולזה אמר בהם ולא שרף כלומר שלא ימותו מהחום הנכרי הממית במגפות הנקרא בלשונם מלאך המות. והפלא השלישי דרשו באמרם ובכל אלדי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח. כלומר שאע״פ שמפאת המערכת השממיי ופעולות השרי׳ היה ראוי שיגדל מעלת עם המצריים הנה הוא ית׳ יסירם מגבורה בענין שלא יוכלו לעמוד להציל עם מצרים. ולזה חתמו הדברי׳ באמרו אני ה׳ אני הוא ולא אחר ר״ל כי להיות האל ית׳ גבוה מעל גבוה יוכל להשפילם ולעשות בהם שפטים מה שלא יפול בלתי בה׳ לבדו המושל עליהם. הנה התבאר שארץ מצרים בטבעה והמדבר ג״כ מצד טבעם ועצמותם מונעות הדבוק הזה ולא יסבלוהו ולזה אמרו בחכמתם מאמר כולל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה וכן בדוד הוא אומר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלדים אחרים לומר לך שכל הדר בחוצה לארץ כאלו עובד ע״ז: והסבה בזה שארץ ישראל אינה מסורה לממשלת השרים כי אם להנהגת הש״י שהוא אלדי האץ לבדו ולכן היה העם היושב בה מושגח מהאל ית׳ והדרים בחוצה לארץ לא יונהגו מאותה ההשגחה כי אם מהנהגת השרים ולזה כנו הענין בעובד אלדים אחרים. ולהעיר על ההשגחה ההיא אמר ארץ אשר ה׳ אלדיך דורש אותה תמיד מראשית השנה ועד אחרית השנה וזו היא הסבה בעינה שאין נבואה שורה כי אם בארץ ישראל כמו שהביאו חז״ל במסכת יומא וענינו כי כל המתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה כמו שזכר החכ׳ למלך הכוזר: כל זה להדבק ההשגחה האישיית האלדית בארץ הצבי ההיא ושאר הארצות כלם וכ״ש ארץ מצרים והמדב׳ מונעות לזה מצד טבעם והוא אשר רצינו לבאר בזה הפרק ויבא תוספת אמות לזה בפר׳ הנמשך: