בהיתר הספק הה׳ והו׳. למה שהיה כמו שאמרתי הנהג׳ המלאך שומרת יחס וערך מוגבל במקבלים הזהיר האל ית׳ שבהנהגת המלאך שינהיג ישראל במדבר ישמרו ההכנה הראויה וזה כשישמעו דבריו ויעשו מה שיצוה ושלא יעשו מה שימנע מהם עשותו וזהו אמרו השמר מפניו ושמע בקולו וזה במצות עשה שיצוה. אל תמר בו וזה במצות לא תעשה. ונתן הסבה בשניהם אם למה שאמר אל תמר בו ביאר מיד סבתו ואמר כי לא ישא לפשעכם ר״ל שאין בידו לסלוח אבל יגיעם מהעונש מה שיהיו ראויים אליו כפי הדין. ונתן טעם ג״כ לאמרו ושמע בקולו ואמר כי שמי בקרבו ר״ל כי בשמי ידבר כמו שתרגם אנקלוס ארי בשמי מימריה ולכן ראוי שתשמעו בקולו ותעשו מצותיו. והנה אמר עוד כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר ואיבתי את איביך וגו׳ לומר שאם ישמעו בקולו הנה יוחלט עליהם שהם עושים דבר הש״י כי דברי המלאך בשם ה׳ הם. ולכן השומע בקולו הוא באמת עושה דבר האל. והודיעם שלא יחשבו שהמלאך הדובר בם במדבר הוא יכבוש את הארץ לפניהם וינהגם וישגיח בם אחרי היותם בארץ כי לא יהיה כן אבל האל ית׳ בעצמו ובכבודו הוא ילחם להם וזהו ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך כי הכבוש יהיה על ידי האל לא על ידי המלאך. והנה הוסיף לומר עוד כי ילך מלאכי לפניך שיראה מותר לתת טעם למה שאמר ואיבתי את איביך ר״ל אם אמרתי שלא יהיה כבוש הארץ על ידי המלאך הוא לפי שהמלאך לא ינהג כי אם במדבר עד בואם לארץ לא עוד ולכן אחרי הכנסם לארץ לא תהיה ההנהגה לו ולכן לא יכבוש וזהו כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמרי והכחדתיו. ר״ל שהמלאך ילך לפניהם ויביאם עדארץ האמרי לבד ולכן אני אהיה המכחיד אותו ויתר האומות לא המלאך הנה התבאר שהמלאך ינהג בהיות ישראל במדבר לא עוד ושהוא ישגיח בעם בסדר מוגבל מבלי שיהיה לו כח על הכפרה. ובאלה שמות רבה אמרו אל תמר בו אל תמירנו בו ואל תעשה תמורתו ושמא תאמרו הואיל והוא השר לו אנחנו עובדים והוא נושא פשעינו לא ישא לפשעכם לא כמו שכתוב בי נושא עון ופשע אבל הוא לא ישא ע״כ. הנה ביארו שמטבע המלאך הוא שיקיים שליחותו ואין בידו לכפר עון ואמנם אמרו בפרשת כי תשא כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך וגומר הוא להגיד שהמלאך עם שלא יסלח עון ולא יעבור על פשע כמו שזכר כאן הנה יהיה ענשו כפי החטא ויהיה עונש מוגבל שיוכלו שאתו אמנם כאשר ילך הק״בה עמהם הנה כמו שפעמים רבות יכפר בעד חטאתם ברוב חסדיו. ככה במרדם בו אלו יענישם כפי הדין והמשפט הישר יתחייבו כליה לפי שיערך החטא כפי מעלת האל ית׳ ולהיותו בלתי בעל תכלית השלמות ראוי שיהיה החוטא נענש עונש מופלג בלא תקון והיא הכליה הגמורה אבל המלאך להיות שליחותו מוגבל יהיה שכרו על הטוב וענשו על הרע דבר מוגבל יהיה איפשרי סבלו. הנה התבאר אס כן שאמרו כאן כי לא ישא לפשעכם אינו סותר למה שאמר פן אכלך בדרך ועם מה שאמרתי הותר הספק החמישי והתבאר פי׳ אמרו כי ילך מלאכי שהוא מענין הספק הששי. ואמנם צורך הזהרת ע״ז במקום הזה באמרו לא תשתחוה לאלדיהם וגומר הלא הוא לתת אזהרה הכרחית כפי ענין המאמר והיא שלא יחשבו שאחרי שהם בהנהגת המלאך הנה יהיו כיתר האומות המיוחדו׳ להנהגת המשרתים ושלזה אינו מהגנות אם יעבדו האלודות ההם ככל הגוים אשר סביבותיהם ואם היה שמשה אדוננו אמר באזהרת ע״ז פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל וגו׳ ועבדתם אשר חלק ה׳ אלדיך אתם לכל העמים תחת כל השמים ואתכם לקח ה׳ וגומר. ויורה שייחוד הנהגתם מהאל הוא ממה שיחייב ההפרד מהע״ז לכן היה מהראוי אם המלאך ינהגם כשאר שרי האומות שגם המה יעבדו אלדיהם וישתחוו להם כיון שכולם שוים בהנהגת המשרתים וכמו שאמרו חז״ל הואיל והוא השר לו אנחנו עובדים וכו׳ הנה מפני זה אחרי זכרון הנהגת המלאך הזהירם ואמר לא תשתחוה לאלדיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם שהוא מאמר כולל כל מיני העבודות והמעשים המתועבים ההם אבל צוה שיעשו בהפך וזהו כי הרס תהרס׳ ושבר תשבר מצבותיהם ולכן אע״פי שהמלאך ינהגם הנה הם על כל פנים יעבדו את השם הנכבד לבד וזהו אמרו מיד ועבדתם את ה׳ אלדיכם ר״ל שיעבדו אותו להיותו ה׳ והוא המחוייב המציאות ית׳ אשר הוא לבדו ראוי שיעבד ולהיותו אלדיהם כי אע״פ שלהכרח טבע המדבר יבא המלאך להנהיגם הנה אינו הוא אלדיהם כי הוא ית׳ לבד הוא האל והמשגיח בהם ולפי שלא יאמרו שהאלוהות הזרים ההם מצליחים לעובדיהם כדברי הנשים השאננות ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל וגומר. הנה בעבור זה אמר שהאל ית׳ הוא המשפיע הטובות באמת וברכתו היא תעשיר וזכר כלל הטובות אשר כפי הדעת ההמוני יקראו אצל האנשים הצלחה והם ארבעה מינים:

המין האחד מהאנשים הוא מהאומרים שהבריאות והחיים הארוכים הם הצלחת האדם יען הם היותר הכרחיים למציאותו ואם יקנה אותם קנה לעצמו ולא יקנה בזה דבר חצוני לו. ומהם אמרו שההצלחה לאדם היא בקנין הבנים לפי שהם ישמרו מציאותו ומינו. וכמו שזכר החוקר בספר הנפש התחכם הטבע להוליד בדומה כדי שיהיה הנפסד באיש נצחיי ומתמיד במינו. עד שבעבור זה אמרו רבים שהיה כוונת חז״ל באמרם מת בלא בנים אין לו חלק לעולם הבא שרוצה לומר שהאיש שלא ישאר ממנו בנים לא יהיה לו חלק בעולם הבא שהוא הדור האחרון שיבוא אחריו כי אם יהיו לו זרעו ירש ארץ ואם לא יהיו לו לא ישאר לו חלק ונחלה בדור ובעולם הבא אחריו בחיים הגופיים האלה:

והמין השלישי מדעות ההמון בהצלחה הוא מהחושבים שהוא הכבוד יען הוא מתעלה האדם ועם נגידים ויועצי ארץ יושיבהו לנצח ואמרו שהכבוד להיותו מיוחס לאל ית׳ ולנבדלים כמו שאמר ברוך כבוד ה׳ ממקומו היה הוא הגדול שבטובות ושמהכבוד המובחר והמעולה ממנו הוא נצחון האויבי׳ שהוא באמת הכבוד הנקנה ביד חזקה ובזרוע נטויה וכמו שאמרו בני ישראל אל גדעון משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין הנה התלו הכבוד מפני הנצחון:

והמין הרביעי מדעות ההצלחה הוא שהוא העושר והרבוי בכל הקנינים והיה זה מאתם לסבות מהם לחשבם שהעושר סבה לכבוד ולבריאות ולבנים ולחשבם שהעושר וההסתפקות בעצמו וההשפעה על אחרים מהמעלות האלדיות אשר הוא ית׳ מסתפק בעצמו לא יצטרך לאחר וישפיע על כל הנבראים וכמו שאמר והעושר והכבוד מלפניך הנה בעבור זה חשבו שהעשיר יותר מתדמה לסבה הראשונה ויותר מוצלח ומעולה משאר האנשים:

הנה להיות הסברא בהצלחה האנושיית בעיני ההמון נכללת בארבעת המינים האלה הודיעו ית׳ שכל אלה מיני ההצלחה הם מאת ה׳ מן השמים ואינם לא ע״י מלאך ולא ע״י כוכב בהיותם דבקים בו ית׳ ולכן לא יצטרכו בעבורם לעבוד אלדים אחרים וזהו אמרו ראשונה ועבדתם את ה׳ אלדיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך וזה יעוד על הבריאות שהוא המין הראשון ואמר כי העובד מאהבה לא יצטרך להנהגות הרופאים כי האל ית׳ יברך מזונותיו ולכן עם היות שיהיה מזונו לחם ומים אף על פי שמלוי הלחם כמו שזכר ב״ם הוא הרע שבמלוי המאכלים והיו גם כן המים היותר רע מהמשקים להיותם יסוד פשוט ולא יזונו הנה עכ״ז האל יתברך יברך מזונותיו לחם צר ומים לחץ ויסיר מקרבם המחלה והבן אמרו והסרתי מחלה כי אמר הסרה לפי שהיה מטבעם מזון הלחם ומשקה המים כשיהיו לבד שיסבבו החולי על כל פנים לכן אמר עם היות המחלה טבעיית שמה אנכי אסיר המחלה מקרבך עם כל רוע המזונות האלה. כ״ש אם יהיו מזונות אחרים טובים שלא יהיה בהם כל חולי וכל מכה. ואמר עוד לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא. וזהו המין השני מההצלחה שהיא בבני׳ אמר שהוא המוליד באמת יתן ברכה בתולדותיו וזהו לא תהיה משכלה ועקרה והוא נס מופלא שבכל ארץ ישראל לא יהיה עקר ועקרה ולא ימצא בהם גם כן שכולה וגלמודה. ואמר שלא די שלא יהיה עקרה אבל גם בשעת הלידה לאימותו וזהו את מספר ימיך אמלא כי ימותו כלם אנשים זקנים יבואו בכלח אלי קבר ורד״ק פירשו על זמן הולד בבטן. ואמר עוד את אימתי אשלח לפניך גו׳ וזהו נגד המין השלישי מההצלחה שהוא בכבוד ושימצא בנצחון האויבי׳ אמר שישלח לפניו אימתו והוא שיהיו נמוגים ארץ וכל יושביה מפניהם באופן שכאשר ילכו הם לא יעמדו לפניהם פנים בפנים אבל יברחו מהם ובזה יקנו כבוד הנצחון בלי סכנת המלחמה ואמר עוד בזה שישלח את הצרעה והיא הדבר שיבא לעמים קודם הכנסת ישראל לארץ ולפי שישראל לא יחשבו שהאומות יתגרשו פתאום מהארץ הנבחרת וכאשר לא יהיה הענין כן יאמרו כי מבלתי יכולת ה׳ לא גרשם פתאום. הודיעם שלא יהיה כן וזהו לא אגרשנו מפניך בשנה אח׳ פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. אבל הודיעם אופן הגרוש וסדורו וזהו מעט מעט אגרשנו גו׳. הנה כל זה דבר בענין הנצחון והכבוד שזכר. ואמר עוד ושתי את גבולך גו׳. והוא כנגד המין הרביעי מההצלחה שהוא בעושר והקנינים. אמר שברכת ה׳ היא תעשיר ובהיותם דבקים בו ישים גבולם מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר שהם ארצות רבות שראוי שיקראו עושר קיים. ולפי שהמלכים פעמים הרבה קראו בשמותם עלי אדמו׳ לא להם ויאמרו שהמה אחוזתם כפי הדין מפאת אבותיהם. לכן הודיעם ית׳ שלא יהיה ישראל בזה האופן אבל כמו שישים גבולם כל הארצות שזכר ככה יתן בידם כל יושבי הארצות ההם ויהיו ארצותם נכבשות כלם אליהם בענין שיקראו קנינם באמת וזהו אמרו עוד כי אתן בידכם את ישבי הארץ. הנה בזה הודיע האל ית׳ שכלל ההצלחות ההמוניות מלבד האמתיות יבואו מאתו ושהוא רופא כל בשר ומפליא לעשות והוא המוליד באמת והנותן תשועה למלכים והעושר והכבוד מלפניו אשר הם כלל ההצלחות ההם והנה הוסיף לומר עוד לא תכרת להם ולאלדיהם ברית לא ישבו בארצך גומ׳ להודיע שלא יצום על גרוש האויבים ושלא ישבו בארן לפחדו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה שהמה ילחמו בישראל ועלו מן הארץ. אבל יצוהו זה מפני מה שימשך מחברתם והוא שיעבדו את אלהיהם וזהו פן יחטיאו אותך לי ולפי שלא יבטחו בצדקתם ואמונתם אמר כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש רוצה לומר ידעתי בני ידעתי כי אם ישבו בקרבך אתה תבוא לעבוד אלהיהם וזה להיותם לך בזה למוקש. ומזה הצד איננו מהאכזריות שלא ישבו בקרבך: הנה התבאר מזה פירוש הפסוקים והיתר הספק הה׳ והו׳ שזכרתי בפרשה: