בהיתר הספק התשיעי שזכרתי בפרשה. הנה זכרה התורה התמימה שאחרי כל המעשים האלה שעשה אדוננו משה ע״ה בקיום התורה עם העם ראה לקיים מה שצווה וזהו ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. ובזה מההודעה בעלייה ובהשתחוות מרחוק ובהגשת משה לבדו והם לא יגשו והעם לא יעלו עמו גו׳ ושם ראו את אלדי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספי׳ וכעצם השמים לטהר. ואשר אחשוב אני בהשגה הזאת והוראת המשל הזה הוא שלבנת הספיר היה משל לעולם השכלים הנבדלים להיותם ספיריים וזכים בטבעם נבדלים מהחומריות והעובי. ובדברי יחזקאל ע״ה בא הלשון הזה גם כן על השכלים הנבדלים אמר בתחלת נבואתו וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וזה נאמר על השכלים הנבדלי׳ מחומר וגם כפי דעת הרב המורה בפי׳ הנבואה לא ימלט מזה וכמו שאוכיח בע״ה בפ״כד מזה המאמר: ובמראה השני׳ אמר פעם אחרת הנביא יחזקאל ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הכרבים כאבן ספיר כמראה דמות כסא נראה עליהם הנך רואה בעיניך שלבנת הספיר הוא משל נמשך בדבריהם על המלאכים השכליים כי היה הספיריות משל נאות להפשט והזכות מחומר כמו שאמרתי. וכמו שהספיר אין לו גוון בעצמו והוא יקבל כל המראים ככה השכלים הנבדלים אין להם גשם עם היות שיראו אותם הנביאים בלבוש בשר ואש ורוח: ואמנם אמר כמעשה לבנת הספיר ולא אמר כלבנת הספיר לפי שהספיר בתולדתו לא ימצא בו מהזוהר והבהירות כי אם אחרי שבמלאכה יתוקן במעשה הראוי ואז יהיה הספיר בהיר מאד והוא נקרא בלשון מתקני האבנים לושט״רי בלשון עם לועז: ואמנם אמרו וכעצם השמים לטהר אינו משל לדעתי אבל הוא כפשוטו נאמר על הגרם השממיי ועצם השמים ירצה היותר עצמי שבגלגלים והוא הגלגל העליון המקיף בכל כי להיותו הקודם שבהם בעצם וסבה אמר כעצם השמים והטהר הוא רמז לפשיטות ושהוא פשוט בלי הרכבה חומרית. ולכן אמר וכעצם השמים ולא כמו שפירש רש״י ז״ל שהוא לשון מראה ואינו כן כי שם העצם לא יאמר על המראה שהוא מקרה: והיה כוונת המאמר שזקני ישראל ראו והשיגו בנבואתם שהאל ית׳ הוא המשגיח בעצמו בעול׳ השפל הזה בעם הנבחר אשר בחר לנחלה לו והוא המשגיח בעולם השכלים הנבדלים ומשפיע בהם הטוב והמציאות והוא גם כן מניע בעצמו הגלגל העליון אשר בתנועתו יתנועעו הכל והוא א״כ המושל והמנהיג בכל העולמות והוא קדוש בעולם המלאכים וקדוש בעולם הגלגלים וקדוש בעולם השפל הזה. וזהו אמרו ויראו את אלדי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטהר ר״ל ראו שהשם ית׳ שהוא אלוה ישראל ומשגיח בעצמו והוציאם ממצרים ונתן להם את התורה הוא עצמו המנהיג את התחתונים והוא מנהיג את העליונים כלם השכלים הנבדלים והגלגלים. וזהו וכעצם השמים לטהר ר״ל וגם כן מניע הגרמים השממיים. והוא על דרך אמרו כי ה׳ אלדיכם הוא אלדי האלדים ואדוני האדונים ר״ל כי המשגיח בכם הוא המשגיח באלדים שהם השכלים הנבדלים והוא המשגיח בגרמים השממיים שהם אדונים על הגשמים השפלים האלה. כמו שדרשוהו במכילתא והביאו הרב המורה בפ״ד ח״ב מספרו כמו שכבר זכרתי פעמים והנה אמר וכעצם השמים בכ׳ עם שאינו משל כפי מה שפירשתי לא לדמיון והשואה אבל יהיה הכ׳ הזה מיותרת כמו שכתב רבי׳ יונה שיש בכתוב כ״ף בתחלת המלות ואינה נותנת טעם בדברים והביא מזה המין כשגגה שיוצא מלפני השליט. ותדבר אליו כדברים האלה. ותקראנה אתי כאלה. כמעט וגרים בה ורבים אחרים שאין להם צורך בכתוב ואיפשר עוד שיהיה הכ׳ כאן להשואת בין שני דברים והדמותם כמו כמוני כמוך כמו שכתב ן׳ פורפיט והביאו ראב״ע ז״ל על כי כמוך כפרעה ואמר שמעשה לבנת הספיר הוא תחת רגלי האל ומסבתו ותחת כפות רגליו כמו שעצם השמים הם ג״כ תחת רגליו כי הדברים שיתדמו בענין אחד יאמר בהם כ״ף הדמיון: והנה צורך ההשגה הזאת לזקנים היה כדי שידעו שהמלאך השלוח אליהם הוא שליח האל ואין בו צד אלהות כי אם היכולת המסור אליו ממנו וכל זה כדי שלא יטעו בו כמו שאמרתי במה שעבר: ואמנם אמרו ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו אחשוב שהאצילים ההם אינם הזקנים שזכר אבל היו שאר החכמי׳ ראשי המטות שהיו מתיצבים בתחתית ההר ולא הגיעו למעלת הנבואה הזכה כזקנים שעלו להר ולזה קראם בשם אחר אצילים כי היו הם נאצלים מהעם בשלמות מה אבל לא הגיעו למעלת הזקנים ואמר לא שלח ידו להגיד שהאל ית׳ לא שלח יד נבואתו אליהם ולא בא אליהם השפע כמדרגת אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל. אבל זכו להשגה מועטת וחזיון קצר אלדי וזהו אמרו לבד ויחזו את האלדים כלומר שהשיגו מציאות האל בהשגה כללית בלתי מושלמת. ויהיה לא שלח ידו מלשו׳ היתה עלי יד ה׳ שהוא מין ממיני הנבואה כי היה כמו שראית מדברי הרב המורה הנבואה האלדית בשני מינים חלום ומראה. ואין ההבדל ביניהם מצד הפועל כי הוא בכל אחד מהם האל ית׳ באמצעות השכל הפועל ולא יובדלו גם כן מצד המקבל השפע כי היה בשניהם הכח הדברי תחלה ואחר כך הכח המדמה ולא יובדלו גם כן בבטול החושים בעת השפע וההשתמשות בהם לפי שכבר בא בדבריו שהנבואה באיזה מין שיהיה יתבטלו ההרגשות כלם ותחדל כל השגה חומרית וחושיית אבל יתחלפו החלום מהמראה מצד הכנת האדם בעת קבול השפע כי בהיותו ישן כדרך כל הארץ ונחה עליו רוח ה׳ נקרא חלום נבואיי. ואם היה בהקיץ פעם בחוץ פעם ברחובות ובאתהו אז השפע הנבואיי תקרא מראה. וכפי שרשי הרב המורה שהפליא תושיה בענין הנבואה אין החלום והמראה שוים בשלמות ומעלה אבל היה המראה מעלה שלימה והחלום הוא מדרגה למטה ממנה תראה דבריו בפ״מו ח״א ובפ״מא ובפ״מה ח״ב מספרו באמרו בפ״מה הנזכר ז״ל והעליונה והשלימה שבהם שיתנבא במראה בכלל. אמר גם כן שבחלום הנבואיי לא ירחיק שיראה הנביא כאלו השם ידבר עמו. אבל אם איפשר שיראה הנביא ג״כ במראה הנבואה כאלו השם ידבר עמו הוא רחוק אצלו ולא יגיע פעל הכח המדמה לזה. והסבה בזה לדעתי היה כי בבא השפע לאדם בהיותו ישן הנה ימצאהו מבולבל שקוע הדמיון והוא בו מתהפך בתחבולותיו בלתי משועבד לשכל להיותו בעת השינה זמן התגברות המדמה ולכן תהיה השפע ההוא בחלום בלתי מסודר כי יגבר הכח המדמה על השכליי ואינו רחוק שבהתגברות המדמה שמה יחקה כאלו השם ידבר עמו עם היותו בלתי אמתי. כי תגבורת המדמה יקח הדבר הכוזב תמורת האמתי אבל בבא השפע לאדם בהיותו בעת היקיצה ימצא השכל גובר ופועל פעולתו והמדמה מסודר תחתיו כפי מה שראוי בעת היקיצה ויהיה הנבואה זכה וברורה להיות רוב השפע על הכח הדברי והמדמה מסודר להשכל כראוי ולכן היה המראה יותר מעולה מהחלום והרחיק הרב האלדי שיראה הנביא בעת המראה כאלו השם ידבר עמו לפי שהדמיון אינו משובש לחקות דבר שאינו אמתי כמו שהוא בחלום להשתבשו בסבת השינה הקודמת ולהיותו בעת המראה בטוב שבסדור הוא רחוק שיחקה מה שהוא בלתי אפשר: וכלל הדברים האלה כלם שמהנבואה חלום ומראה ושהמראה מדרגה מעולה ונשלמת מהחלום. והרב עצמו אמר שיד ה׳ היא ממין המראה תראה דבריו בתחלת פמ״א ח״ב ז״ל איני צריך לבאר החלום מה הוא אמנם המראה והוא אמרו במראה אליו אתודע והיא אשר תקרא מראה הנבואה ותקרא ג״כ יד ה׳ ותקרא ג״כ מחזה הוא ענין איום ונורא מחריד מחובר לנביא בעת היקיצה עכ״ל: הנך רואה ממה שאמר הרב מחובר לנביא בעת היקיצה ההבדל שזכרתי מהחלום למראה ותדע שיד ה׳ היא המדרגה היותר עליונה שבנבואה ולכן אמר שעם היות שהגיעו אליה הזקנים בהשגתם הנה האצילים לא הגיעו אליה וזהו לא שלח ידו. והנה הרחבנו בזה ליוקר הדרוש. ואמר ויאכלו וישתו להגיד כי האצילים למה שלא היתה עליהם יד ה׳ לא הוצרכו להתבודד ולהתפרד מהמאכל והמשתה כמו שנפרדו ממנו משה והזקנים שזכר. אבל האצילים אכלו ושתו. ואיפשר שהיה אכילתם מהשלמים שעשה משה קודם עלותו כדברי ר״א ז״ל: התבאר מזה שהאצילים אינם הזקנים ושלא נכפל ללא צורך אמרו ויחזו את האלהים ובא ויאכלו וישתו במקום הראוי והותר בזה הספק התשיעי לדעתי. ולפי שהרב המורה הביא לדעתו בהשגת הזקנים שני עדים ממאמר רבי אליעזר הגדול ומדברי יחזקאל במרכבה ראוי שאחקור עליהם ואשתדל לבאר הזמת עדותם או הכחשתם או פירושם באופן אחר. אבל כדי שלא נעשה הפסקה בביאור הפרשה ראיתי להניחם לאחרית המאמר בשני פרקים יבאו בזה בג״ה: