בהיתר הספק הי״א והי״ב: הנה ישיבת אדוננו משה ע״ה בהר ארבעים יום וארבעים לילה היה אצלי לשלשה סבות הכרחיות: הסבה האחת יתבאר אחד שתדע ד׳ הקדמות.

הראשונה שבעולם החומרי השפל הזה יובחנו עשרה דברים הווים בהם יוכללו כל שאר הנמצאים החומריים. האחד מהם הוא החומר הראשון והוא המשותף לכל הנמצאים והנושא לכל הצורות. ואמנם מציאותו ואי זה מציאות הוא אם בכח או בפעל הרבה בו הדברים הפילוסוף במאמר הראשון מספר השמע ובספר מה שאחר הטבע ובדרושי ב״ר הטבעיים. השני הוא הצורה הגשמית הכוללת לכל הדברים והיא הצורה הראשונה שתחול בחומר ההוא. ואמנם מה הצורה ההיא ואם היא המרחקים הבלתי המוגבלים השלשה. הרבה בו הדברים אבוחמד וב״ר בקצור מה שאחר הטבע הפליא תושיה לדעתו בדרוש הזה ובמקומות אחרים. השלישי מהם היא הצורה הפרטית אשר ליסוד מן היסודות אשר בה יתחלף משאר היסודות ואם הצורות ההם הם האיכיות הראשונים או הכובד והקלות או דבר אח׳ בלתי נודע אצלנו חקר מזה ארסטו בספר השמים ובמקומות רבים וג״כ מפרשי ספריו. ואני הנה כתבתי בזה דרוש אחד: הרביעי הוא המקרים הנמשכים אחר הצורות הכוללות והפרטיות ומהם ראשונים כחום וקור ולחות ויובש מהם שניים ככובד וקלות והמרחקים המוגבלים השלשה ומהם חקר הפלוסוף בספר המאמרות ובספר מה שאחר הטבע ובספר השמים והעולם במקרי היסודות. החמישי הוא בדברים שיתהוו באויר מחומר האד העולה מן הארץ והוא הענן והמטר והשלג והברד והקשת והעגולה אשר סביב הלבנה וזולת. והרבה בהם הדברים ארסטו בספר אותות עליונות ואבוחמד בחלק הטבעיות. השישי מהם הוא מה שיתהווה באויר מחמר העשן העולה מהארץ והם אבני אלגביש והרוח והכוכב הנקרא דשביט וג״כ הכוכבים בעלי הזנבות והרעם והברק וזולתם מהדברים: ובידיעת הדברים האלה הרבה החקירה הפלוסוף ג״כ במקומות הנזכרים. השביעי הוא המתכות והם אשר יתהוו ממה שיסגר בבטן הארץ מן האד והעשן שלא עלה לאויר וגם באלה המורכבים הרבה הדברים ארסטו ואבוחמד גם כן ויתר המפרשים במקומות הנזכרים: השמיני הנפש הצומחת והיא הנמצאת בצמחים ובב״ח אשר מפעולותי׳ ההזנה והגדול וההולדה בדומה. ואמנם מה ענין הנפש הזאת חתר ובקש ראש הפלוסופים במ״א והשני מספר הנפש ובמקומות אחרים והמפרשים במקומות רבים מספריהם: התשיעי הנפש החיונית אשר פעולותיה ההשגה והתנועה ברצון ואליה יוחסו כל ההשגות פנימיות וחיצוניות וחקר עליה הפלוסוף במקומות הנזכרים ובספר חוש ומוחש. והעשירית מהנמצאים הוא המדבר והוא הכח המשיג במחשבה ועיון ממנו שכל מעשי וממנו שכל עיוני. ואמנם מהות הנפש הזאת ואם היה הכנה או צורה נבדלת חתר בחשך ארסטו בספר הנפש והמפרשים בחבוריהם והרבה הדברים הר״לבג במ״א מספר מלחמות אשר לו ואת כלם ישא רוח: הנה התבאר שהנמצאים השפלים כלם יוכללו בעשרה מינים מההווים פשוטים ומורכבים לעצמיותם ומקריהם והיא ההקדמה הראשונה:

ואמנם ההקדמת השנית היא שרוב המדברים בעניני הגרמי׳ השמימיי׳ כללו דרושיהם וחקירתם בעשרה דרושים בהם יוכללו כל החקירות וכל הידיעות שאמדו בהם. והדרוש הראשון מהם הוא בידיעת עצמותם רצוני לומר אם הם מורכבים מהחמר הראשון והצורה גשמית כגשמים השפלים או אם הנושא בהם הוא הגשמות לבד והוא העומד מקום החומר או אי זה הוא הנושא בהם. ואם הכוכב הוא מטבע הגלגל או יתחלף אליו בסוג או במין ואם הם בעלי נפש וציור. ובדרוש הזה חקר הפלוסוף במ״ב מספר השמים והעולם ובי״א ממה שאחר הטבע. וב״ר במאמר שעשה קראו עצם הגלגל:

הדרוש השני הוא במספר הגלגלים אם הם שבעה גלגלים לשבעה כוכבי לכת וגלגל הככבים הקיימים וגלגל המזלות והגלגל היומי או אם הם יותר מהמספר הזה. או אם אין גלגל היומי על גלגל המזלות כמו שחשב ב״ר והוא דעת רלב״ג בפ״ד ח״ב מ״ה מספר המלחמות: ואם בקרב שבעה הגלגלים הראשונים ימצאו קבועים גלגלי ההקפה וגלגלי יוצאי מרכז אשר הסכימו חכמי התכונה עליהם או אם הגלגלים חמשים כדעת קדמוני התכונים כמו שהביא הרמב״ם ז״ל בפ״ד ח״ב מספרו ובפ״ט ממנו וכבר הרבה הדברים בדרוש הזה בטלמיוס בספרו וב״ר בקצור האלמגסטי ובעל ספר יסוד עולם בקצרה:

הדרוש השלישי התחלפותם ר״ל הגרמים השממיים אם יתחלפו בסוג או במין או בחלוף אשיי לבד וזה החלוף האם הוא לבד בעצם הגלגלים או ימצא ג״כ בככבים החלוף ההוא וארסטו דבר מזה בי״א ממה שאחר הטבע. ואחרוני הפלוסופים דברו יותר בזה הדרוש תראה דברי ב״ר בדרושים הטבעיים ופאולודי ויניצייא בפירושו על מאמר הראשון מספר השמים והעולם:

הדרוש הרביעי הוא בתמונתם ר״ל אם תמונת הגלגלים כלם הם כדוריות או הם בתמונה אחרת. והככבים גם כן אם הם כדוריים וארסטו חקר על זה במאמר הב׳ מספר השמים והעולם:

הדרוש החמישי מקומם ר״ל אם מקום הגלגל הוא שטח מקיף שוה נבדל כמו שהוא בשאר הגשמים המוקפים או הוא המרכז המוקף וחקר עליו ארסטו במ״ד מהשמע:

הדרוש הששי במצבם ר״ל במצב הגלגלים אם השמש ממעל נוגה וכוכב אם יהיו הם למעלה ממנו כי בזה מחלוקת רב ובטלמיוס חשב שהם למטה מהשמש ושהשמש באמצע שבעת כוכבי לכת וחכמי אנדלוס הכריחו לפי הקדמות בטלמיוס שהוא בהפך כמו שהביא הרב המורה בפי״ט ח״ב. ובדרוש הזה כללו גם כן ענין לקיות השמש והירח שהוא כפי מצבם ומאי זה טעם יעלו שני כוכבים כאחד ולא ישקעו כאחד ולמה היו הימים בלתי שוים במקומות המחולפים מהיישוב אשר כל זה נמשך כפי המצב׳׳ וחקרו בזה התכונים כלם בספריהם המפורסמים:

הדרוש השביעי הוא בתנועתם ר״ל אם יתנועעו כלם בתנועה אחת פשוט׳ או בשתי תנועות. ומה הם שיתנועעו לבד ממזרה למערב ואשר יתנועעו ממערב למזרח ואשר יתנועעו שתי התנועות ההם ומאי זה טעם התנועעו קצת מהם בתנועה אחת בזמן קצר וקצת מהם יתנועעו אותו מרחק בזמן ארוך. ואם הכוכבים נחים קיימים בגלגלים או היה הגלגל קבוע ומזל חוזר כדברי קצת חכמי ישראל הלא הרבה הדברים בזה החוקר בספר השמים והעולם מ״ב מ״ג מבוקש ד׳ וה׳ ממנו. והביאו בעל ספר יסוד עולם מדברי בטלמיוס:

הדרוש הח׳ במניעיהם ר״ל אם המניע בגלגל הוא כח בו או הוא שכל נבדל ממנו ואם הוא נבדל האם יתנועע הגלגל ממנו על צד התשוקה או באי זה אופן תהיה תנועתו ממנו. ובאו בזה הדרוש דברים במ״ח מהשמע ובספר מה שאחר ואבוחמד בספרו בחכמ׳ האלהות והרב המורה בח״ב מספרו:

הדרוש הט׳ בזמנ׳ ר״ל אם הם הווים ונפסדים או היו קדמונים במה שעבר ונצחיים במה שיבואו או היו הווים בעבר ונצחיים בעתיד כדעת אפלטון והרבה דברי הבל וכזב הפלוסוף בזה בספר השמע ובספר שמים והעולם במקומות רבים מהספרים ההם ויתר הפלוסופים. ודבר עליהם הרב האלדי בח״ב מספרו:

הדרוש העשירי בפעולתם ר״ל אם הם פועלים בשפלים אם לא ומה פעולתם בהם אם בהוויה וההפסד לבד כדעת הפלוסוף או בכל שאר השנויים והמקרים המתחדשים בעולם השפל כדעת התיכוני ואם זה מהם על הכוונה הראשונה והתכלית הראשו׳ בהם או הוא מהם על הכוונה השנית. והחוקר דבר בזה ג״כ במ״ב מספר השמים והרב המורה בח״ג ובאגרת שכתב לחכמי הר מונפישליר תחלתה מי זאת הנשקפה כמו שחר. ורל״בג ז״ל בח״ב מה״מה מספר המלחמות: הנה התבאר שכל ידיעות הגרמים השממיים כלם יוכללו בעשרת הדרושים האלה אשר הפילוסופים חקרו בהם וילאו למצא הפתח. והיא ההקדמה השנית:

ההקדמה הג׳ שהפלוסופים האחרונים גזרו אומר שהשכלים הנפרד׳ הם עשרה והביאם לזה מפני שהם מנו תשעה גלגלים וגזרו שהמניעים הנבדלים הלא הם במספרם והעשירי הורה עליו צאת שכלינו מן הכח אל הפועל והוא השכל הפועל ונותן הצורות: וכמן שביארו הזקן אבועלי ב״ס [אבן סינא] בספרו שחבר בפלוסופיה והביאו הרב המורה בפ״ד ח״ב מספרו. ועם היות שב״ר לא יודה בזה ויכפור ההקדמות אשר עליו בנו הדעת הזה אחרוני הפלוסופים הנה הוא בהכרח יודה שמספר הנבדלים אי איפשר שיהיה פחות מעשרה מהצד שאמרנו: והנה דעת האמתיים מאנשי התורה הוא שהם רבים מאד וכמו שאמר איוב היש מספר לגדודיו ואמר דניאל אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי יקומון גו׳ ואיני גוזר אם המלאכים האלה לדעתם הם השכלי׳ הנבדלים או אם הם כחות טבעיות הנקראות בלשונם מלאך ממונה על ההריון שרו של אש שרו של ברד כמו שחשבו חכמים מאומתינו הדוברים על ה׳ עתק. אבל אומר שאף שיהיו במספר גדול הנבדלים ההם הנה יוכללו במנין העשרה כי אלף אלפין ורבוא רבבן הוא עשרת מאת האלפים או עשרת אלפי אלפים. ולכן נוכל לומר שהשכלים הנבדלים יוכללו במספר הזה מהעשרה והיא הקדמה הג׳ אשר אקדים בזה:

ההקדמה הרביעית היא שעם היות שהפילוסופים שמו יד לפה בענינים האלדיים וגזרו שהתוארים נמנעים בחקו כמו שביאר ב״ר מאד בספר הפלת ההפלה והרב האלדי בח״א מספרו. הנה חכמי האמת חכמו ישכילו זאת והם חכמי הקבלה והמה ראו את אלדי ישראל והשיגו ממנו עשרה ספירות עליונות הנקראות בלשונם. כתר חכמה בינה חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות. והספירות האלה אינם דברים עצמיים מתחלפים בו יתברך יחדש בו הרבוי ואינם מקרים חלילה כי אינו נושא להם אבל הם ענינים מתאחדים בו יוחסו אליו כפי פעולותיו ובידיעתם תשלם הידיעה האלדית במה שאיפשר לאדם ולכן היו אותיות שמו ית׳ במלואו עשרה וכל ההויות עליונות ותחתונו׳ מתהוים ממנו כהוית ניצוצי האור מן השמש מאותיות שמו הויה אחת מאות אחת ולזה היו ההויות במעשה בראשית באותו המנין ונתנסה אברהם אבינו בעשר נסיונות ונברא העולם בעשרה מאמרות והיכו המצריים במצרים עשר מכות ועל הים ג״כ ויתר העשיריות כלם הלא הם כפי מנין אותם האותיות הנשפעות ממנו להיותה כחות עליונות וסגולות נפלאות מתאחדות בו אם היה שיאמר עליהם שם הכח והסגולה. וכמו שאמרו חז״ל למען שתי אתתי אלה בקרבו אל תקרי אותותי אלא אותיותי התבאר מזה שהידיעה האלדית נקנות בעשרה ענינים יקראום הספירות והיא ההקדמה הרביעית: ואחרי הודיע אלדים אותך את כל ארבעת ההקדמות האלה אומר שישיבת משה אדוננו בהר ארבעים יום וארבעים לילה היה להשיג אמתת הדברים כלם תחתונים ועליונים ולכן ישב העשרה ימים הראשונים בהשיגו טבעי הדברים ותכונתם וצורתם האמתיות לא כידיעה הרקה בוקה ומבוקה ומבולקה שהשיג הפלוסוף אשר לא הגיע להשיג צורת הזבוב האמתית והיותר קטן שבדברים הטבעיים. אבל כל הדברים אשר בעולם השפל חומר וצורה כוללת והפרטית והמקרים ושאר הדברים כלם השיג על אמתתם ידיעה ברורה אמתית. ולהיות הנמצאים השפלים במספר העשרה כמו שבא בהקדמה הראשונה היה השגתו בהם בזה המספר מהימים והעשרה ימים השניים נצטרך להשיג טבעי הגרמים השממיי׳ וטבעי הככבים ותנועתם ומניעיהם ומספרם ומצבם ויתר הדרושים אשר ימצאו בידיעתם ולהיות דרושי הידיעה בהם עשרה כמו שבא בהקדמה השנית היה ישיבתו בהשגתם עשרה ימים לרמוז למספר הזה מהידיעות וההשגות: והעשרה ימים השלשיים נצטרך משה אליהם כדי להשיג עיון השכלים הנבדלים מחומר משרתי האל עושי רצונו ר״ל במהותם וסדורם ואופן השירות והשבח שישבחו לאל ובמספרם ג״כ בהתחלפותם אם היה שיתחלפו במין או במקרה מהמקרים או בהיות האחד עלה והאחר עלול. ולהיות מספר השכלים הנבדלים נכלל בעשרה הן שיהיה עשרת אחדים או עשרת מאות או עשרת אלפים או יותר מזה. היה ישיבתו בהר עשרה ימים לרמוז על מספרם זה. והעשרה ימים האחרונים מהם עלה משה אל האלדים ונתעלה בהשגת מה שאיפשר מהאלהות ואיכות המצאת הנבראים ממנו שהוא תכלית הידיעה וסוף ההשגה והוא הצלחת האדם אשר אין למעלה ממנה. ולפי שהספירות אשר בהם יוכלל כל זה הם עשרה כמו שבא בהקדמה הרביעית היה ישיבתו בהשגה ההיא עשרה ימים לרמוז על מספר הספירות אשר היתה בהם ההשגה: הנה התבאר שהיתה ישיבתו ארבעים יום וארבעים לילה כדי לרמוז על מיני ההשגות שהשיג בעול׳ השפל ובעולם הגלגלים ובעולם השכלים הנבדלים ובאלוה ית׳: אך דע וראה כי כמו שלא היה השגתו בעולם השפל כהשגת החוקרים בשכלם ככה לא היתה השגתו בגלגלים ובשכלים הנבדלים ובאלוה ית׳ כאופן השגת החוקרים אשר לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו והמה יודו אשר למעלה מגלגל הירח לא השיגו דבר כי אם באומד לא כן עבד האלדים משה כי כאשר גבהו דרכי נבואתו לדרכי הראיות השכליות המדומות ככה גבה השגתו הפלא ופלא והיתה כפי אמתת הנמצאים ההם כאחד מצבא המרום וכמו שישיגהו אחד מהשכלים הנבדלים. ואם יקשה בעיניך איך בהשגת הדברים השפלים התמיד עשרה ימים כמספר אשר התמיד בעיון השכלים הנבדלים עם כל חלוף ההשגות ההם. אני אשיבך מלין שהיה מספר הימים להורות מספר הידיעות עם היות שהמושגים יתחלפו במעלתם וקושי ההשגה בהם כמו שהיה הענין במעשה בראשית שיוחד יום אחד להוית השרצים כמו שיוחד יום אמד להוית המאורות או להוית השכלים הנבדלים אם היה שנרמז באמרו יהי אור ויהי אור כמו שבא בקבלה האמתי׳ וגם כי יצטרך לעשרת ימים הראשונים להשגת העולם השפל להיותו בלתי מוכן ואחריהם ישאר כל כך מוכן שלרוב הכנתו בעשרה ימים הראשונים נשאר מוכן להשיג בעשרה ימים השניים עולם השמים והם הגלגלים כלם ואחרי היותו כ״כ בעשרים יום נשאר ראוי והגון להשיג בעשרה ימים לבד השלשיים עולם השכלים הנבדלים וה״ה בעשרה ימים הנשארים. ובזה הדרך היה ההכנה בימים הראשונים עוזר גדול להשגה הנמשכת ולכן יסתפק בה במעט מהימים הנה התבאר ממה שאמרתי שהישיבה בהר היה כדי להשיג סודות המציאות ואמנם הלחות נתנו באחרונה אחר היותו שלם בכל מה שאיפשר ובעת נתינת הלחות השלימו האלדים בביאור המצות כפי הראוי. וזהו אמרו ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו והרצון בזה כי כאשר כלה לדבר אתו ר״ל להשיג העניינים האלדיים הנרמזים בדבר אתו אז אחרי השלמת ההשגות כלם נתן אליו הלחות עם ביאור המצות כמו שאמרתי וזאת היא הסבה הראשונה לדעתי בישיבת משה בהר:

והסבה הב׳ בישיבת אדון הנביאים בהר כל אותו הזמן היא כי להיות השכל האנושי נקשר בנו הקשר ימנעהו מהשגת הנבדל וקבול השלמות האלדי אשר השיג משה בהר להיות ההשגה ההיא רוחנית יותר ממה שאיפשר אליו לסבלו. לכן גזרה החכמה האלדית לברוא חדשה בארץ אשר כמוה לא נהיתה ולא נראתה כזאת מהיות גוי והיא להעלות אדון הנביאים ממדרגה אנושית אל מדרגה רוחנית נבדלת ולכן צוהו שיכין עצמו לזה כדי שיחליף מזגו והרכבתו צו לצו וקו לקו באופן שאחר ההכנות ההם כלם יקבל צורת הרוחניות ויהיה ראוי לקבל ההשגות האלדיות כאחד מצבא המרום ואולי שלזה נאמר לו עלה אלי ההרה והיה שם ר״ל שיתהוה שם ויקנ׳ הוית שנית. והנה העצם האנושי יתהוה בארבעים יום כמו שזכרו רז״ל במקומות רבים ובסוף הארבעים יום ישתלם ההכנה ויקבל המתהווה צורה אנושית לא קודם לכן כי היו הימים הראשונים ימי ההכנה וכמו שהתבאר בששי ובשביעית מספר השמע הצורות יחולו פתאום במתהוים אחרי הדרגת ההכנות כלם והצורות האלהיות זה דרכם גם כן שיחולו אחרי ההכנה נאמר במלאכת המשכן ותכל כל עבדת משכן אהל מועד. ויכל משה את המלאכה. ויכס הענן גו׳. וכבוד ה׳ מלא את המשכן. הנה בעבור זה הוצרך משה ע״ה לשבת בהר ארבעים יום וארבעים לילה שהוא הזמן המוגבל להויה האנושיית לחול בה הצורה ולא נשלמה ההכנה להשיג הצורה המעולה ההיא כי אם בסוף הארבעים יום והארבעים לילה ובהשלמתה כתיב ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו. ולפי שבארבעים ימי הוית הולד אין שם מאכל ומשתה לכן היה שלחם לא אכל ומים לא שתה כדרך המתהווה. והנה רצה להדמות בהויה הזאת לפועל השלם שגומר מלאכת ההויה האנושית בארבעים יום או שהוצרך לכך: זאת היא הסבה השנית בישיבת משה בהר:

והסבה השלישית היא כי הוצרך אדוננו משת ע״ה להכניע יצרו ולהמית תאוותיו ולהכביד מזגו וטבעו לממשלת השכל באופן שלא יעכב מהשגת השלמות ולפי שהאיכיות הגוברות באדם ארבעה וליחותיו ויסודותיו אשר מהם הורכב ארבעה והיה גודל השגתו נכללת בעשרת הדברות כתובים באצבע אלדים לכן היה הצורך להכניע כל יסוד וליחה עשרה ימים כמספר עשרת הדברות. באופן שכל יסוד ויסוד מהד׳ יכנע לקבול הדברות העשרה ההם ומפני זה היו ימי ההכנה והכנעת החומר ארבעים יום. הנה התבאר שהסבה הראשונה שזכרתי בזה לקוחה מפאת המושג ומעלתו.והסבה השנית הוא כפי המשיג וצורך הכנתו: והסבה השלישית היא כפי צורך שניהם קוצר המשיג וגודל המושג. אכן נשאר לדעת אם היה שהארבעים יום הראשונים הוצרך משה אליהם מפני הסבות האלה בארבעים ימים השניים וגם הארבעים שישב בהר פעם שלישי׳ מה היה הצורך אליהם בזה המספר בעצמו ואיפשר שנאמר כפי דעת קצת המפרשים שלא היה הישיבה בהר כי אם שתי פעמים בלבד ושבפעם הראשונה הוצרך אליה מהסבות שזכרתי. ושהמדרגה האלדית הזאת שקנה הנה במעשה העגל אשר דאג לו כי מר כי נגע עד לבו עשתה לו כנפים כנשר יעוף השמים וחזר אדון הנביאים להסתבך בסנסיני ההגשמה בעצבון לבו וכדי להחזיר אבדה לבעליה הוצרך להעביר את רעת העגל ואת מחשבתו ית׳ אשר חשב על היהודים לאבדם ואחרי התפלה והתחנה ונתרצה האל למחות עונם אמר לו האל פסל לך שני לחות אבנים כראשונים ר״ל שיתבודד כבראשונה כאשר קבל הלחות. ואז ישב בהר ארבעים יום וארבעים לילה לזכך החומר ולחזור למדרגה הראשונה שאבד. ואחרי ההכנה ההיא הוכן לקבל שנית הצורה העליונה וניתנה לו אז באמצעות הלחות והיותר נכון אצלי הוא שבפעם הראשונ׳ שישב משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לגודל המושג שהשיג ולרוב הפלאות אשר נעשו שמה כימים הראשונים רצה הקב״ה במספר הימים ההם שיקבל סגולה נפלאה מהפעם הראשונה ההיא וקבע במספר הימים ההוא האלוה יתברך כח יתר וברכה רבה ולכן בשאר הפעמים בעמדו על עון העם ובעמדו על הלחות השניות נתעכב בהר המספר ההוא מהימים וישב שם ארבעים יום וארבעים לילה יען וביען מספרם יועיל מאד בסגולה רצויה. ולזאת הסבה גם כן אנחנו שארית יעקב בכל שנה ושנה עושים ארבעים ימי תשובה והימים האלה נזכרים ונעשים לפי שבסגולתם ובקדושתם שקנו בתחלה היו עוד כל ימי הארץ נרצים לפניו ית׳. וגם אני אודך שהפלא העצום לא היה כי אם בפעם הראשונה שישב בהר בלא מאכל ומשתה כל אותו הזמן. אבל בשאר הפעמים לא היה הנס כל כך גדול לפי שקנה תכונה קיימת והפשט מהחומר בפעם ההיא כל כך חזק שלא נשאר הקשר מה לנפשו בגופו ולא ירעב ולא יצמא עוד כמו שכתבתי בפרק הקודם לזה: הנה התבאר משלשת הסבות האלה שישיבת אדוננו משה בהר הזמן הקצוב הזה היה להכרח רב והותר עם זה הספק האחד עשר: ואמנם בהיתר הספק השני׳ עשר והוא למה נעדר משה אדוננו מהמאכל והמשתה כל ימי היותו בהר. אני אחשוב בו שתי סבות הכרחיית. האחת כי להיות הכוונה במעמד ההוא החלש כחות הגוף והפסד התאוות והכנע חומר אדון הנביאים באופן לא יהיה מונע הדבקות האלדי היה מהחסד האלדי להעמידו מבלי מאכל ומשתה בענין שההזנה התמידי׳ לא יחזק כחות הגוף והעדר האכילה והמשתה יחליש הכחות וימית התאוה אשר הוא ממה שיעזור לכוונת המעמד מאד. והסבה השנית בהעדר המזון היה לפי שהדבקות וההשגה בהם היתה כלה מתאחדת מדובקת כל הארבעים יום מבלי הפסק כלל ואם היה אדון הנביאי׳ משתמש בהזנת הגוף היה מפסיק בהתבודדותו כי בהשתמש הנפש בכלים הגשמיים לא תוכל להשתמש במושכלות והיה המאכל והמשקה מזיק ומונע לא לבד מפאת עצמו כי אם גם מפאת הפסק הדבקות אשר ימשך ממנו בהכרח כי האכילה תחייב השינה ויציאת המותרות ושאר הדברים ההכרחיים בחי אשר כל זה ממה שימנע התמדת ההתבודדות והשלמתו הנה גם מפני זה חייבה החכמה האלדית שלא ישתמש אדון הנביאים במאכל ומשתה. ובדברי החכם ר׳ עמנואל מארץ רומא ראיתי בפי׳ התורה אשר לו דבר זה לשונו ויש אנשים ירצו לתת טעם בדבר ויאמרו כי סבת זה היה שמשה ע״ה אז באותו המעמד האלהי לבש מלאכות ופנה מכל טרדות העולם ומחשבותיו וכל כחותיו הגופניות נתבטלו ולא פעלו פעולתם להתגבר שכלו אז ושוטטו בעולם המלאכים. ומתוך שלא נשאר בו שום כח גופני שלא נח מפעולתו. א״כ הכח המושך והמעכל והדוחה ודומיהם מן הכחות הגופניות לא עשו פעולתם למשוך ולדחות ומתוך כך נשאר גופו עם המזון שהיה בו הימים ההם הנזכרים: וע״ד האמת זה הדבר היה מן המופתיים הגדולים שהיו מיום בריאת העולם ועל זה הענין ממש נאמר נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה׳ כי נורא הוא וגו׳ עכ״ל: ויפה דבר באחרית דבריו. ואמנם לא נזכר הנה בפרשה הענין הנפלא הזה ועם שאמר ויהי שם עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה הנה לא ראה לזכור לחם לא אכל ומים לא שתה כמו שאמר אחרי כן לפי שהפלא הזה נזכר במקומו בפרשת כי תשא ובא בביאור גדול בפרשת והיה עקב אבל הנה בפרשת ואלה המשפטים היה הכוונה השלמת ספור עלית משה להר. ומה ראו הזקנים אבל מה שקרה לו בהיותו בהר לא זכרו הנה. כי סמך אחרי העליה הנבואה שבאתהו על מלאכת המשכן להיות זה התכלית הנכסף בספור לסבה שיבא בפרק הנמשך לזה ולכן לא חשש לזכור הנה העדר האכילה והמשתה שקרה לו בהר: ועם זה הותר הספק השנים עשר: