Ateret Zekenim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 128
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והלוי יצוק מים על ידיהם. ובמקום שאין לוים רק כהנים אז אם יש בכור יתן הבכור מים לכהנים ויצוק על ידם כך מצאתי במחזור ישן ע"ש מהרר"י מילין וכ"כ בתשובה אחת כי הבכור שהוא פטר רחם לאמו הוא קודש ונכנס תחת הלוי ויוצק מים על ידי הכהנים ועיר שיש לוי והוא חכם והכהנים הם ע"ה ומקצת הכהנים עדיין אין להם חתימת זקן הרשות ביד הלוי שלא יצוק להם (ש"ת מהר"ר לוי סי' ל"ט) ונ"ל שגם הבכור שהוא פטר רחם לאמו יכנס תחת הלוי ויצוק מים על ידי הכהנים כנ"ל:
כשמתחיל הש"ץ כו' המנהג שלנו שהש"ץ ממתין ברצה שיעלו הכהנים לפני התיבה ואפשר משו' חשש דלמא לא עקר רגליו ממקום הרחצת ידיהם כי מסתמא שמשם נקרא עקר רגליו לא במה שעוקר רגליו לרחוץ ידיו (אמ"ז):
כשעוקרים הכהנים רגליהם לעלות לדוכן אומרים יה"ר כו'. וכן הוא דעת הרמב"ם אבל רש"י ותו' כתבו דאין אומר תחנה זו עד שמגיע לדוכן:
אם הם שנים קורא ש"ץ כהנים אבל אם היה רק כהן אחד לא יקרא הש"ץ כהנים אלא הוא מעצמו מחזיר פניו אף שכהן קטן עמו ועיין מ"ש מהררמ"י ויש מי שכ' דהמנהג לקרות אף ליחיד (ב"י בשם סמ"ק וסמ"ג) וי"א אותו בלחש עד מלת כהנים וכ"כ רש"י והרמב"ם וכן נהגו ולא כמ"ש הר"ן פרק הקורא שקודם שיעקרו רגליהם קורא להם כהנים ומברכין אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה ומ"ש וצונו לברך באהבה באיזה מקום מצינו שהקדוש ברוך הוא מצוה לברך ישראל באהבה ונראה בהיות שפרש"י ע"פ אמור להם מלא לא תברכם בחפזון ובהלות אלא בכונה ובלב שלם ודוק:
ומגביהי' יד ימני' כו' דכתיב וישא אהרן את ידיו ויברכם ידו כתיב וכן ראוי ע"פ הקבלה (הג"מ פ"ד) . ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם כו' ואסור לזקוף האצבעות בחנם כי אז מתעורר עליו עשרה מדריגות דין דסטרא אחרא וגורם קללה לעצמו (זוהר פ' נשא) .
מתחילין הכהנים לומר יברכך. וכן נוהגין בכל ארץ ישראל ובארץ מצרים שהכהנים מתחילין מעצמן לומר יברכך דבמלה ראשונה ליכא למטעי (ב"י בשם הרמב"ם פי"ד דתפל') אבל מהררא"ם בש"ת סי' ג' פסק כמ"ש בהגה בשם הטור והר"ן והג"מ ואח"כ מתחיל הש"ץ שים שלום ויש מי שכ' שהקהל והש"ץ אומרים בלחש שים שלום עד וחיים ושלום ואז מתחיל הש"ץ בקול רם וטוב בעיניך כו' (מהררמ"י):
ולא יתחילו הכהנים רבון ושגגה היא דהא לעיל סעיף ט"ו כתב דלאחר שמתחיל הש"ץ שים שלום הכהנים מחזירין פניהם ואומרים רבון העולמים כו'. אלמא אף לאחר שיכל' אמן מפי הציבור אין מתחילין רבון והרמ"י כ' בזה הלשון ואין הש"ץ מתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי הצבור ובין כך מתחילין הכהנים רבון ואפשר יש ליישב בהיות שכתבתי לעיל סעיף ט"ו שהקהל וגם הש"ץ אומרים בלחש שים שלום א"כ אינם יודעים מתי להתחיל רבון ע"כ צ"ל עד שיכלה אמן מפי הציבור ודוק:
ואם המקרא כיון לתפלת ש"ץ מתחילה ועד סוף. ומיהו גם להקרות לבדו טוב הוא שיכוין לבו לתפלת י"ח מתחילה ועד סוף וק"ל שאינו יכול להקרות מי ששח בשעה שהש"ץ היה מתפלל (מרדכי) ואפי' אם הש"ץ חוזר אח"כ התפלה ואומר שים שלום טוב להאזין כל התפלה (ב"י ומהררמ"י) אבל בהג"מ משמע אם הש"ץ אומר שים שלום לית לן בה אך ורק אם אין הש"ץ אומר שים שלום אז צריך לזהר שלא יעמוד אחר תחתיו להקרות ולומר שים שלום אלא מי שמכוין לכל התפלה עם הש"ץ ונ"ל דמיירי שאין הש"ץ מובטח שיחזור לתפלתו דא"כ יחזור הש"ץ עצמו ויגמור התפל' וצריכין לומר הא דאמרי' דאם אינו מובטח שיחזור לתפלתו אינו נושא כפיו היינו דוקא כשהוא עצמו גומר התפלה אבל אם איכא אחר דמסיים התפלה יכול לישא כפיו (ב"י) ואינו נראה כן מפשוטה דמשנתינו אלא כל שאין הש"ץ מובטח שיחזו' בתפלתו אינו רשאי לעלות לדוכן ואין תקנה שהמקרא יכוין מתחילה ועד סוף והמקרא יסיים שים שלום כיון שאינו מובטח וכ"כ מורי בב"ח ויש מ"ש עכשיו שמתפללין תוך הסדור וליכא למיחש לטריפת דעת נושא כפיו אף באם שם כהנים אחרי' (ל"ח) שני כהנים ששונאים זה את זה אפילו הכי חייבין לעלות לדוכן יחד אפילו אם אין שם כהנים אלא אותן שנים ואפי' מודרים הנאה זה מזה מותרי' לעשות מצוה יחד דמצות לאו להנות נתנו ול"ד לג' שנדרו הנאה זה מזה דאין מצטרפין לזימון עיין בי"ד סי' רי"ז עסי' כ"ז ובסימן רכ"א סעיף י"ג ובא"ח סי' תקפ"ו סעיף ה' ובסימן קצ"ט סעיף י"א ואותו שאינו רוצה לעלות עם חבירו אין יכול לכוף לחבירו לחלוק עמו נשיאות כפים לומר לו עלה אתה שחרית ואני מוסף כי חבירו יכול לומר אני איני רוצה לבטל מצותי ואעלה לדוכן בכל פעם ולאו כל כמינך לבטל מצותי בשביל שטותך (ש"ת מהר"מ מינץ סי' י"ב דין ד') אבל הכהן ששונא את הציבור או הציבור שונאים אותו לא יעלה לדוכן ויש לכהן הזה סכנה גדולה כשהוא עולה לדוכן (זוהר פרשת נשא ערע"ה):
בשעה שהכהנים מברכין העם כו' יהיו פניהם נגד הכהנים וגם העם המקבלים הברכות יכוונו לקבל הברכות ולא יסתכלו בהן ג"כ שלא יבואו לידי היסח הדעת (ירושלמי) אבל אין הטעם שעיניו כהות דהא מפרש בפרק אין דורשין דוקא בזמן שב"ה קיים (מהררמ"י וע' לקמן סי' ק"ל) א"צ לילך ממקומו מי שהוא אחורי הכהנים ולדחות את חבירו ממקומו שהוא קנוי מכ"ש מי שאין לו מקום בב"ה כלל וצריך לעמוד בחצר ב"ה (מורי בב"ח) וכן משמע מפירש"י דלא אניס' כו' מפני שיכולין לבא לפני הכהנים להיות מתברכים פנים כנגד פנים ואומרים רבון העולמים בשעה שהכהנים מנגנים כ' של וישמרך ויחנך ול' של שלום דהתם סיימו כל אותה הברכה (מהררמ"י) ואסור לכהן להוסיף יוסף ה' עליכם:
כהן שיש לו בת שהמירה כו' כי את אביה היא מחללת אבל יצא קול על אמו שזנתה או המירה אפ"ה עולה לדוכן (ש"ת מהררי"ל ח"א דף קמ"ט):
יצא מב"ה וה"ה אם אין שם כהן אלא הוא ג"כ לא ישא את כפיו רק שאינו צריך אז לצאת מב"ה כשאין קוראין כהנים וגם הנוטל ידיהם לא יבא אליו ואז אינו עובר בעשה כמבואר: ואומרים רבון בשעה שמאריכים בניגון התיבות ויש מי שכתב שלא יאמר כל אחד רבון הנ"ל בשעה שהכהנים עולין לדוכן כי אם דוקא מי שחלם אותו לילה חלום רע אז יאמר רבון כי אף שחלם בשאר ימות השנה אין הביטול מועיל אלא בו ביום כשראה החלום כדאשכחן בתענית חלום דוקא בו ביום או ידלג ב' התיבות חלום חלמתי אלא יאמר רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך יר"מ כו' (רא"ש פר' שור שנגח הפרה) וכן נכון בעיני שזה מועיל שאם ראו אחרים חלום רע עליו שמבטלו שאומר בין חלומות שחלמו אחרים עלי כנ"ל כי בלא"ה אין נכון לומר תחנות בשבת וי"ט בחנם כי אסור לעורר עצמו בענייני תחינות השוברות לבו של אדם אבל תפלה ובקשה נופל ג"כ על דברים שמתפלל שיתן לו הקב"ה מתנות רבות יותר מכדי צרכו וזה מותר להתפלל אפילו בשבת וי"ט זה היתה הטעם מסדרי סדר מעמדות שסדרו בשבת בקשות יותר לטוב. כתב לבוש שחיבר מהררמ"י על פירש"י בפ' ואתחנן כתוב בזוהר פרשת נשא כשמתפלל הש"ץ בחזרת תפלת י"ח באם שאין שם נשיאת כפים כשאומר יברכך ה' יראה לצד ההיכל וישמרך לצד ימין שלו. יאר ה' כלפי ההיכל פניו אליך ויחונך יראה לצד שמאלו ליחדו בימין ואסור לשהות כדי הילוך כ"ב אמות בין נטילה לברכה לכן צריך ליטול סמוך לרצה: