דהיינו היכל שמניחין בו ס"ת. צ"ע אם מותר להניח שאר ספרים בתוך הארון ונראה דאין זה נקרא הורדה מקדוש' מאחר שעדיין בקדושה קיימין והא ראייה שמניחין בה יריעות פסולין וה"ה חומשים ושאר ספרים אבל צ"ע היכא שהוציא ס"ת אם יכולין להניח בתוך אותו הארון שאר ספרים מאחר דלית בה ס"ת אם קרוי הורדה מקדושה אם לאו ודוק (מהררש"ל):

אם גבו מעות כו' והוצאות בנין בה"כ אינם נגבית לפי נפשות (מהר"מ פאדואה סי' מ"ב):

והא דבה"כ נמכר ה"מ של כפרים עיין בסי' קנ"ב איזה נקרא של כפרים וי"א שאם נמכרו ע"פ זט"ה במעמד אנשי העיר ובהסכמ' הב"ד מות' ללוקחי' להשתמש בו בכל צרכיהם אפי' ב"ה של כרכים מ"מ יעשו הלוקחים גם ירק על מקום ב"ה אע"ג דזריעה היא ג"כ תשמיש של גנאי מ"מ אינו מכוער כ"כ כתשמיש אחרים ויותר היא בטהר' מתשמיש זולתי (מהר"ם מלובלין סימן כ"ט):

אין הצבור רשאי' לשנותו כו': ראובן היה לו ב"ה בכפר ועומד ימים רבים שלא הלך בכפר ומפני זה אנשי כפר היו מתפללין בבי' שמעון אח"כ מכר ראובן ביתו לת"ת וחזרו אנשי כפר להתפלל בו שמעון זכה בחזקת מצותו ומ"מ אינו יכול לעכב על הבא מחזקת ראובן מלקבוע גם הוא מקום תפלה בביתו (ש"ת מהר"א בן חיים ח"ב סימן ע'):

אין הצבור יכולין להחזיק בו כו'. י"א שיכולין הצבור להחזיק בו ואפילו אי הוה איהו גופא חי והיה רוצה ליקח אותה אין שומעין לו אם לא שהתנו רבים בשעת נתינה שאינו נותן לחלוטין וק"ו היכא שמת האב והיורשים באו להוציא בטענת שמא שאין שומעין להם ויכולין הצבור להחזיק בה (מהרש"ל בש"ת סי' ט"ו):

לתשמיש קדושה כו' ולענין טלית שיש בו ציצית כתוב בב"י בי"ד סי' קל"ח בשם המרדכי דשרי ואינו אסו' אלא מעילים שלובשין כהנים עע"ז אבל בהג"מ שהביא שם משמע קצת לאסור אבל נראה להקל ולומר שאין זה תשמיש של קדושה (עיין בי"ד סימן קל"ט ובסימן רפ"ג) ודוקא במקדש אמרי' כן ולא בבמה וב"ה דידן לא עדיף מבמה ועכ"פ בטלית יש להקל: