Ateret Zekenim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 167
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ובפת דידן כו' כדי לצאת ידי שניהם דהיינו ר"ת דכתב לבצוע מצד התחתון וסמ"ק דכתב לבצוע מצד העליון ע"כ מה יפו דברי מהר"ם שחתך חתיכה לרוחב מב' צדדים ובוצע לצאת ידי שניהם:
ולא פרוסה יותר מכביצה כו' ונראה דוקא בפורס לעצמו דביצה קרויה שיעור אכילה בבת אחת או כשיש לכל אחד ואחד ככר שלו לפניו אבל בפורס לבני ביתו שהן מרובין אין קפידא (מהרש"ל):
ובשבת לא יחתוך כו'. והמדקדקים רגילים לרשום בסכין קודם ברכה (מורי בב"ח מהרש"ל):
יברך המוציא כו'. פי' המוציא בה"א אע"ג דכשמוציא מן הארץ עדיין לאו לחם הוא אלא דגן אלא לכך אמרי' לחם לפי שאמרי' עתיד הקב"ה להוציא גלוסקאות ממש (תולדות יצחק פ' בהר) ואפשר מזה הטעם נמי אמרינן המוציא בה"א ולא מוציא דלכ"ע משמע לעבר אלא אמרינן המוציא דמשמע להבא מטעם הנ"ל. ועיין בש"ת מהר"ם מינ"ץ סי' ע"ד למה אנו אומרים המוציא לחם בה"א ולא הבורא פרי הגפן ע"ש: בפת מברכין מן הארץ שכונתו לא"י מה שאין כן בפירות מברך האדמה דאף ח"ל בכלל (ב"ח ע"ש):
והוא מגין מן הפרענות. דאיתא במדרש כשישראל יושבין על השלחן וממתינין זה לזה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהם וברית מלח מגין עליהם (תו' פ' כיצד מברכין):
אא"כ היתה השיחה כו'. ולאו דוקא אלא אפי' היה הפת נקייה ודעתו לאכול בלא מלח אפ"ה לא הוי הפסק כיון דצורך הוא ואין צריך להיות השיחה בענין פרוסת המוציא (הרמב"ם בפ"א הלכות ברכות) ואף כן משמעות רש"י ותו' רק צריך להיות ההפסק לצורך פרוסת המוציא מ"מ ספק ברכות להקל:
גדול שבכולן בוצע כו'. ואותו בוצע מברך ובאם בע"ה בוצע אז האורח מברך (ב"י בשם תו') ואם יש עמהם בע"ה הוא בוצע ומיהו נוהגין לחלוק כבוד לגדול (כ"כ ל"ח) וכן נוהגין בסעודות גדולות (מורי בב"ח) ואפשר דבימיהם היו נותנים לכל א' פרוסה גדולה אכולה שירותא ע"כ היה בוצע בע"ה כדי שיבצע בעין יפה משא"כ האידנא שאין נותנים כ"א מעט מהפרוסה (כ"כ ע"ץ) וזה אינו אליב' דהלכתא ושמעתתא בפ' כל כתבי (שבת דף קי"ז ע"ב) רבי זירא בצע אכולה שירותא כו' דוקא בשבת משמע עביד הכי אבל בחול מחזי כרעבתנותא כדאמר בתר הכי א"כ א"א לומר דבימי חכמי התלמוד היו נותנין לכל א' פרוסה אכולה שירותא אם לא שצריכין לפרש דברי התלמוד כמו שמפרש מהרש"ל שרבי זירא בצע אכולה שירותא ר"ל שחתך השני הככרות שלקח ללחם משנה אשירותא ר"ל בסעודה אחד ודוק:
אין המסובים רשאים לטעום עד שיאכל הבוצע כו'. וי"א דכיון שנתן לפני כל א' חלקו א"צ להמתין עד שיטעום הבוצע וכ' מורי בב"ח לכך יזהר הבוצע לטעום מיד קודם שנתן לכל א' חלקו כדי להוציא המסובין מפלוגתא:
אין הבוצע רשאי כו'. כ"כ הטור וכן פירש"י בגמרא דקי"ל שצריך שתכלה הברכה קודם הבציעה אמן שייך לברכה ורי"ף גורס אין הבוצע רשאי לטעום וכ"כ הב"י בשם א"ח ונראה ל"ד נקטו לטעום אלא אפי' לבצוע אסור עד שיכלה אמן: ונהגו שלא להאכיל לבהמה וחיה ועוף ולא לעכו"ם מחתיכה שנגע בה חתיכת המוציא (כל בו בשם הרד"א) וכ"כ הר"ר אבודרהם בשם ספר המנהגים ולא ראינו ולא שמענו מי שנזהר בזה ואין לדבר סמך כלל (ב"י):