אדם הכותב תפילין די שמשתכר טרעפיק והוא איסתרי והוא כ' שבסלע צורי (ע"ב מגליון פרק השולח):

יכתוב תפל' של יד ולי נראה יכתוב של ראש תחלה מפני שקדושתו חמורה משל יד כיון דאית בה שי"ן ודלי"ת:

ויכתוב כתיבה תמה שלא יחסר אפי' קוצו של יו"ד פ' הקומץ פי' רש"י קוצו של יוד רגל הימני של יו"ד וד"ה שצריך ראש השמאל של היו"ד כפוף למטה כדאית' בפ' הקומץ מפני מה ראשה של יו"ד כפוף דאיתא בפסיקתא מפני מה נברא עולם הבא ביו"ד שהיוד יש לה נקודה אחת למטה רמז למתים שיורדים לגיהנם ואחת למעלה רמז שעתידין לעלות עכ"ל ע"ז:

תפילין על הקלף כו' וסימן לדבר כבוד ה' הסתר דבר פי' שהתפילין ומזוזה שהם כבוד ה' יכתבו במקום הנסתר של קלף והדוכסוסטוס דהיינו במקום דיבוקן יחד ואם שינה פסול כן דעת כל הפוסקים ויש מי שכתב שכשר:

וצריך שיהי' מעובד לשמו ונכון להוציא בשפתיו ואם חישב לשמו נמי מהני ודוקא אם ישראל עצמו מעבדו אבל אם עכו"ם מעבדו לא מהני עד שיוציא ישראל בשפתיו שמעבדו לשמו וכך יאמר כשישים אותן במים לשם קדושת ישראל לשם תפילין ומזוזות וקמיעות ולשם עור לבתים לתפילין אני אשים אלו עורות למי' ואז כשר לכתוב עליו כל מה שירצ' ע"ש ס"ט.

אם עיבדו עכו"ם כו' וסייעו קצת בעיבוד דהיינו אחר שיוציאם מן המים השני אז יסייע היהודי לפשוט העור שיהיה קלף ויפשוט העור לארכו בכל כחו כדי שיהיה הקלף ארוך דיכול לכתוב עליו ד' פרשיות של יד בחתיכה אחת כי מצוה היא לכתוב לכתחלה תפילין של יד מחתיכה אחת ואחר שפשט העור יקח התער ויוציא המים משני צדדים של עור בכל יכלתו ואחר כך יניח את העכו"ם לפעול כל הצורך ולייבש (ברוך שאמר סי' י"ב):

יהיה הקלף מעור בהמה טהורה (הע"ז) מצוה מן המובחר לכתו' תפילין בעור של שליל לפי שלא נעבדו בו עבודת תשמיש ושפיר קרוי עור דלא גרע מעור עוף טהור דכשר וגם יכול לעשות פעולה טובה מעור שליל לתפילין של ראש מחמת דקותו יותר מעור עבה (ספר המצות סי' י"ג):

יהיה הקלף שלם כו' (הע"ז) אבל אם אין נרא' האות חלוקה לשתים אע"פ שנראה נקב דק כנגד השמש כשר אבל אם ניקב כל כך שהאות נראה חלוקה לשתים פסול ולא מהני אפי' אם התינוק יוכל לקרותו וכ"ז קודם הכתיבה אבל אם לאחר כתיבה נחלק האות לשתים ע"י נקב כשר אם תינוק יכול לקרותו (ב"י סי"ט):

בתחלת הכתיבה יאמר בפיו (הע"ז) וי"א דסגי במחשבה שכותב האזכרות לשמן. תו היא כוונת האזכרו' בש' החסי' מר' דעובד' מהרר"ח זצ"ל מחבר ספר ד"ח שמסרו בכ"י לתלמיד הגון מהר"ר טעבל ז"ל כותב סת"ם ואני העתקתיהו מכ"י החסיד הנ"ל וז"ל בקוצו של יו"ד יכוין להכתר בשם אהיה ויכוין אל עילת כל העילות הקשור בו ומשם יושפע האור ויתלבש בגו היו"ד וכן בבואו לכתוב ה' יכוין אל המשכת האור והתלבשו' בה"א וכן מה"א לוי"ו ומו' לה"א אחרונ' ובה' אחרונה הוא ישלים לבו' המאציל העליון עוד צריך לכוין בכל אות ואות היותר כלול מעשר והא כיצד בי' יכוין בג' קוצין שבה כתר חכמה בינה שבחכמ' והקוץ העליון רומז לאין סוף וגם לכתר שבחכמה וגוף היו"ד אל החכמה. ובקוץ התחתון אל הבינה: עוד יכוין אל מלוי היו"ד שהוא ו"ד ויכוין שכולל שש קצוות בחכמ' והד' היא עשירית ס"ה עשר וכל העשר סתומים בה ונעלמים ה' בבואו לכתוב הה' יעש' קודם י' ומכוין שאבא בא להזדווג עם אמא לתת בה מה שנעלם בתוכו שהם ז"ד ויעש' קו העליון וימשוך אותו מהי' מעט להורות שמהי' היא מקבלת והיינו סוד ונהר יוצא מעדן וימשוך רגל הימין מהה' ויכוין שהוא ו' יוצא מבין אבא ואמא והו' היא כוללת שש קצוות וגם הד' כן בהעלם כי גג העליון שהוא הנהר משמש לכאן ולכאן. הרגל האמצעי שבתוך ה"ה הוא ת"ת ויסוד כוללים שש קצוות. וצריך לעשות אותה עב מעט להורות שני ווי"ן כל אח' שהם ת"ת ומלכות ובחינה זו כשהבנים יוצאים מאמא בבחינתה הנעלמה שהיא מעוברת מהם ויוצאים לפתח הלידה ויכוין שיוצא מאמא ויכוין בראשו ג' ראשונות כח"ב ודעת ואלו הן המוחין שבראשו (ועיין בפרדס שער ג' ס"ז ופ"ח) ובמשוך הו' קודם שיגיע לחצי יכוין בחסד גבורה ת"ת שהם אל אלהים ידו"ד ואלו השמו' הם הזרועות והגוף. ובשם ידו"ד יכוין שהי"ה נמצינו בו מאבא ואמא. והוא"ו הוא בחינת עצמו. והה' היא נקבתו עמו שהם דו פרצופין באו לעול' ובמשך הו' עוד יכוין אל נצח הוד יסוד שהם תרין שוקין ואמא ובכלל שכינתיה אות דיליה כדפירש בתיקונים ה' ו' בבואו לכתוב ה' אחרונ' יכתוב רגל הימין קודם ויכוין שהוא ת"ת הבא לתת לשכינ' מה שנעלם בתוכו ואח"כ לכתוב גג העליון ויכוין שהוא מדת אדני הניזונות מרגל ימין שהוא שם ידו"ד וברגל האמצעי הקטן יכוין יחוד השני שמות כא' דהיינו כזה יאה"דונהי: בתחילת הכתיבה יאמר כו' אבל אין צריך לומר תחילת כל פרש' משא"כ באזכר' שמעלה יתירה שצ"ל בכל שם ושם וי"א שצריך לומר כן בתחילת כתיבת כל פ' ופרשה (ב"י בשם הר"ן) וסבר' ראשונ' עיקר אבל אם לא אמר כן בתחילת הכתיב' פסול וכן אם לא אמר כן אצל כל אזכר' בכל שם ושם נמי פסול (ר"י בס' הרא"ש ואורחות חיים):

צריך להיות מאוד ירא שמים (הע"ז) מכ"ש שלא ליתן לנערים המתלמדים לכתוב תפילין ובודאי עתיד ליתן את הדין ע"כ ראוי למנות בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כותבי תפילין מהוגנים כמו שממנים שוחטי' ובודקי' (מהר"רמי) עוד כתב אותם שאומרים כתוב תפילין לשמי הוא מעשה בורות ע"ש: אלו חסירות ויתרות מספר רבינו משה בר מיימוני ז"ל בכור מלא וי"ו זכור מלא וי"ו בחזק חסר וי"ו הוציא מ"ו יצאים ח"ו בחדש ח"ו האביב מ"י יביאך מ"י והחתי חסר יוד והאמרי ח"ו והחוי ח"י ראשון והיבוסי מ"ו לאבתיך ח"ו העבדה חסר בחדש חסר השביעי מ"י מצת שני ח"ו גבלך ח"ו בעבור זה מ"ו לאות מ"ו עיניך מלא ב' יודי"ן תורת מלא הוצאך ח"י החק' ח"ו למועד' מ"ו מימים ימימה מ"י תניין יבאך ח"י ולאבתך ח"ו חמר ח"ו בכור אדם מ"ו בחזק ח"ו הוציאנו מ"ו וי' ויהרג ח"ו בכור מ"ו מבכר חסר ועד בכור מלא זבח חסר וכל בכור מלא לאות מלא ולטוטפת מ"ו ראשון עיניך בב"י בחזק חסר הוציאנו מ"ו וי' לבבך ח"י לבניך מ"י בביתך ח"י שני ובשכבך ח"י ובקומך מ"ו וחסר יו"ד לאות מ"ו ידך ח"י ולטטפת ח"ו א' וב' עיניך מ"י מזזות ח"ו א' ביתך ח"י ב' שמע ח"ו לעבדו ח"ו יורה מ"ו ומלקוש מ"ו דגנך ח"י ותירשך מ"י וח"ו ויצהרך ח"י לבהמתך ח"י יבולה מלא הטבה ח"ו נתן ח' אתם חסר לאות מלא לטוטפת מ"ו א' עיניכ' מ"י אתם ח"ו בניכם ח"י א' בביתך ח"י ב' ובשעריך מ"י בניכם ח"י א' לאבתיך ח"ו ומ"י כ"כ הרמב"ם אמנם רא"ם והרוקח כתבו קצת מלאים וחסרי' בסגנון אחר אבל אין אנו נוהגין אלא כדברי הרמב"ם בחסירות ויתירות:

ויש מכשירין כו'. הג"ה ע"ז ונ"ל העיקר כסברת רמ"א ז"ל והסכימו עמו כמה גדולים שבדורו בפרט הזקן מהרא"ם פאד"וה בש"ת רמ"א סי' פ"ו ואין להרעיש עולמות ולחדש הלכו' ושיבא ע"י כן ח"ו לכלל הוצא' לעז על הראשונו' (לחם חמודות) אבל אנחנו בכל גלילות הללו שבצד מערב נוהגים להניח ג"כ ט' אותיות בסוף פרשת שמע ומתחילין פרש' והיה בראש השיט' אע"פ שצורה ההיא פתוח' ופ' והיה דינה להיו' סתומ' אין אנו מקפידין ע"ז כיון שאינ' סמוכ' לפרש' שמע בתורה אבל תמי' מאוד על מנהגנו שהרי תפילין שלנו הם פסולין לדברי הרמב"ם ולדעת הרא"ש צריכין אנן ליישב הואיל ואין סמוכין בתורה אין קפיד' בפתיחת' ואם היינו נוהגין מנהג ארצות ישמעאל היינו יוצאי' ידי כולם כי לדעת הרמב"ם הם סתומים ממש כדינם ולדעת הרא"ש אע"פ שהיא פתוח' היינו יכולין לומר הואיל ואינ' סמוכ' בתור' אין קפיד' בפתוח' ואי איישר חילי הייתי מנהג כמנהגם וא"ל שני זוגות תפילין דסמכינן על העיטור דמכשיר בכולן פתוחו' כי תפילין שלנו כשירים הם בלי ספק (ב"י בשם מהררי"א ש"ת מהררמ"א בשם ההר"י רבי שכנש מלובלין):

ושליל של חי' יותר הוא משובח ועור עוף טוב משניהם אפי' לכתוב עליו תפילין (טעמי מצות) הלכה למשה מסיני שחורות בין הבתים ובין הרצועו' ומיהו אם עשאן מצבע אחר כשר ונ"ל שהרצועות צריכין להיות שחורות ואם אינם שחורות פסולין משא"כ הבתים כנ"ל וכ"מ מדברי ל"ח ע"ש וסוד הצבע השחור ע"ד ידוע וע"ד השכל לדמות על יחודו ית' יחוד אמיתי כמו שאין צבע השחור מקבל צבע אחר כמו שמקבלין שאר הצבעי' כן נאמר אצל הקב"ה אני ה' לא שניתי (כ"כ א"א ז"ל):

יתפור כו' צריך לעשות י"ב תפירות מיהו אם לא עשה אלא עשרה תפירות כשר לפי כשתסיר שבט יהוד' שהוא מלכות ושבט הכהונה נשארו יו"ד (בשמוש' רבא): וי"א דאם עשה י"ד תפירות כנגד תוספו' מנשה ואפרים טוב (הג"מ) . ואחר שעש' הקשר כמין יו"ד בתפילין של יד חותכין אח"כ ג"כ בסוף הרצועות אצל הקשר שיהא נראה כצורת י"ד (טור):