קודם שיתחיל כו'. וקודם שיבדוק יטהר ידיו אפילו בלא שפשוף ואין זה מגסי רוח. מהרי"ל מ"מ ע"י שמסיך רגליו וישפשף עדיף טפי (מהרש"ל בש"ת סי' פ"ו) ויברך אקב"ו על ביעור חמץ והטעם למה במקצת ברכות מברכין בעל ובמקצת מברכים בל' ע' באבודרה"ם ומשמע בגמרא ובאשרי פ"ק דפסחים באם ברך לבער חמץ יצא וכ"כ בתא"ו נתיב ה' חלק א' והא דלא מברך תחילה לבער חמץ משום שאין צריך להניח פרורי חמץ כי דעת אדם על ביעור אם נמצא ע"כ אומרים על ביעור ולא לבער שמשמע בודאי יבער חמץ ישמא לא ימצא חמץ כנ"ל (ועוד דמש"ה לא מברך לבער אף) שהוא ודאי להבא משמע היינו משום שמברכותיו ניכר אם הוא ת"ח ממילא בזה ניכר שהוא ת"ח ויודע שעל ביעור נמי להבא משמע כדאמרי' בברכות פ"ב משתבח רבא לר"ז שהוא אדם גדול ובקי בברכות כו' פתח ואמר מוציא לחם מן הארץ אמר זה שאמרו עליו שהוא אדם גדול כו' מאי קמ"ל אלמא שצריך להשמיענו חידוש בברכותיו. רש"ל מתמיה למה לא יברך אז שהחיינו ע"ש והב"ח מיישב ועיין במ"ש לעיל סימן כ"ט דיראה לי לחלק לענין ברכת שהחיינו דוקא שבאה על שמחת לבו של אדם שזכה לזמן הזה לקיים המצוה בהא ודאי יש לו רשות לברך וכדאמרינן בפרק בכל מערבין אקרא חדתא אבל לענין שאר ברכות אין לברך היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא מ"ה השיב רבינו על רבינו האי גאון לעיל סי' ס"ט לענין ברכת לשמור מצותיו דהתם הוא ודאי ברכה לבטלה ולענין הלכה ראוי ונכון שלא להכניס עצמו בספק ברכה וכן נוהגין שלא לברך שהחיינו בבדיקת חמץ: