אם הוא חייב היינו באם א"ל הישראל הנה הבית לפניך הניחו במקום שתרצה אבל אם וחד לעכו"ם קרן זוית המיוחד בתוך ביתו להניחו שם אינו זקוק לבער אפילו קיבל הנפקד עליו אחריות דכיון שהשאיל לו מקום מיוחד הוי כאלו אינו ברשותו וכאלו שומר חמצו של עכו"ם בבית עכו"ם וה"מ בחנם אבל בשכר אסור דהא משתכר באיסורי הנאה מכל מקום בדיעבד שקבל שכרו מותר בהנא' (מהרמ"י):

ואפי' חזר והפקידו ביד עכו"ם אחר כו' הגהות אלפסי פ"ק דפסחים. ונ"ל דזהו בודאי פשיטא אם מתחלה נתן העכו"ם חמצו ברשות העכו"ם ושם קיבל עליו ישראל אחריות א"צ לבערו כמ"ש ב"י דאם יחד לו קרן זוית כו' מכל שכן הכא דמתחלה הניח שם חמצו אפי' קיבל עליו ישראל אחריות ויש להביא על זה כמה ראיות ואם אינו חייב באחריות אינו חייב לבערן וצריך לעשות לפניו מחיצה גבוה י' אפי' יחד לו מקום יש להחמיר וצריך מחיצה י' טפחים: כת' מהרי"ץ וזה לשונו במחיל' מכבוד תורתו נ"ל דאין להביא ראיה כלל משם דהתם באשר שהבעלים של חמץ הוא ישראל א"כ גם להיפוך יש מקום קפידא לחול דאם לא יאמר להבעלים הרי שלך לפניך רק הגזלן ישלם לבעליו תמורת החמץ שלו אם כן הבעלים של החמץ יהיה להם הנאה מהחמץ שעבר עליו הפסח דהא יקבל תשלומין מן הגזלן עבור החמץ שלו ולכן אמרי' דאומר לו הרי שלך לפניך זיל שקול חמצך מאי אמרת דהגזלן יקיים מצות ביעור חמץ וכשיהי' מבוער אז יהיה חייב לשלם כמו שהדין הוא בנאבד ולא יהי' חששא דאית לבעלים הנאה בהחמץ בהתשלומין אליו דהא החמץ אינו בעולם. זה אינו רוצה הגזלן לעשות ואמר להיפך להבעלים הרי המצוה לפניך של ביעור חמץ ואתה תקיים המצוה והרי שלך לפניך ואני איני רוצה לשלם לך ממון לשתהיה לך הנאה בממון ומכבדו בהמצות של ביעור חמץ לבעליו של החמץ משא"כ כאן בנידון דידן שאם יחזור ישראל להעכו"ם לא יקוים בו מצות ביעור חמץ ויהא לישראל הנאה במה שיחזיר' להעכו"ם החמץ שלא יהא צריך לשלם ובאמת אין אסור בהנאה ודו"ק: