אלא במצ' עשירה כו'. ויש אוסרין מצה עשירה ביום י"ד שהרי כתיב בערב תאכלו מצות ומצה עשיר' ג"כ מצה נקראת שהרי כל המנחות באות מצה והיו נלושים בשמן ואפשר יש לחלק בין מצה עשיר' שיש בה תערובת מים שאדם יוצא בה ע"י הדחק ואסורה בי"ד ובין מצה עשירה שנלושה במי פירו' מבלי מים שאז אינ' באה לידי חימוץ ואין יוצאין בה אפי' ע"י הדחק ואותה מצה יש להתיר בי"ד קודם שעה עשירית:

וכופה עליו כלי. ונראה דה"פ דאם יכול ליתנו לעכו"ם יותר טוב ובאם א"א ליתנו לעכו"ם אז יכפה עליה כלי ומ"ש ע"מ שלא לצאת לר"ה ה"ה סתמ' נמי מותר רק אין נותנין לו על מנת וכן הוא הסכמות כל הפוסקים והרב לישנ' דהגה' מיימוני נקט שכתב בפ"ג מהלכות חמץ ומצה ובזה מתורץ שלא קשה מכאן על הסי' שכ"ה ס"ג בהגה (הגהת בשם מהר"ץ שפיץ במ"א סק"ה) מיהו אם הי' משכון בידו וכו' ה"נ במשכון והלוה צריך לשלם לו עכ"ל וצ"ע ול"נ דודאי א"צ לשלם לו דמאי דאמרינן בב"ק דאומר לו הרי שלך לפניך משום דאם תאמר שהנפקד ישלם א"כ יהנה המפקיד במה שיקבל התשלומין וא"כ יאמר הנפקד להמפקיד הלא אתה ג"כ מצוו' בלי להנות מן חמץ שעבר עליו הפסח ומחויב במצות ביעור חמץ לכך אומר לו הרי שלך לפניך ותקיים בממונך מצות ביעור חמץ ואינו רוצה לשלם לו ממון משא"כ כאן גבי משכון אתה רוצה להוציא המעות מן הלוה א"כ הלוה ג"כ יאמר למלוה הלא גם אתה מצווה מבלי ליהנות מן חמץ שעבר עליו הפסח ותוכל לקיים מצות ביעור חמץ וא"כ למה תרצה לקבל התשלומין וא"כ בודאי אין להוציא ביד חזקה מן הלוה וק"ל וא"כ מ"ש בעל מ"ד סק"ה סוף סעיף ד' שפוסק ג"כ דהלוה חייב לשלם ואינו כן וק"ל גם מ"ש בעל מגן דוד ס"ק ה' סוף הסעיף וז"ל ולפ"ז לא הי' לי' לכתוב כאן אם קנו בו כולו עכ"ל נ"ל דלא קשה מידי דהא מדלא קאמר אם קנה וקאמר אם קנו משמע אדלעיל קאי שהופקדו אצלם וא"כ לא הוי חמצן של עוברי עבירה וק"ל (מהררנ"ש):