ואומרי' פ' התמיד וקודם פ' התמיד יקרא פ' בראשית בכל יום פ' היום ויום של אחריו כמו שהיו עושין במקדש ואח"כ אומרים פ' הכיור ואח"כ פ' תרומת הדשן ואח"כ יאמר פרשה וזה אשר תעשה על המזבח בפ' תצוה עד לדבר אליך שם כי הי' מעין פ' התמיד ואח"כ יאמר פ' התמיד כמו שכתוב בסדורים שלנו ואח"כ ושחט אותו על ירך המזבח וגו' זאת התור' וגו' ויאמ' אחריו פסוק וערבה לה' ואח"כ אביי מסדר המערכה כו' (טור) ואחר כך יאמר פ' מזבח מקטר קטורת עד לדורותיכם וכו' סימני קטורת ועשייתו כי אחר הקרבת התמיד מקטירין קטור' (ב"י סי' א') מ"מ בשבת וי"ט צ"ל פטום הקטורת גם אחר סיום התפלה כמו שאנו נוהגין והטעם כי הוא מבריח הקליפות שלא יתאחזו בתפלה בשפע היורד ע"י התפלה (לחם מן השמים) ואח"כ יאמר פ' עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם קודם ב"ש אם יש לו שהו' וי"א פרשת זית זך בפ' אמור ופרשת נרות בפ' בהעלתך (שיח השדה) ונראה שאין כאן מקומו רק לערבית קודם מנחה כי כן כתיב בבוקר בהטיבו את הנרות וכו' ובהעלות אהרן את וגו' בין הערבים וגו' ולא אשתמיט משום מי להדליק את הנרות בבקר רק הרמב"ם פ"ד מהלכות תמידין ומוספין שהוא סבר הדלקתן היא הטבתן אבל כל האחרונים חולקים עליו ואומרים שאין הדלקת הנרות של בין הערבים והטיבו אותן אלא תיקון פתילות וכן דעת. רש"י ואונקלס סוף פ' תצוה והראב"ד ס"פ עבודת י"כ וה"ת ומוספין וש"ת הרשב"א סימן ס"ט ואחר כך אומר סדר עבודת וכו' וכך הית' עבודת התמיד ע"ש: