אין מראין סכין לחכם בי"ט כו'. טעם זה שכתו' בש"ע כאן זהו הטעם כתב הרמב"ם בפ"ד אבל רש"י והרי"ף והר"ן פירשו טעמים אחרים אבל לאחר השחיטה שהיה שעת הדחק יבדוק ויש אוסרין בי"ט דשמא ימצא הסכין פגומה ותאסור השחיטה וישחזנה וישחוט אחרת אלא יעמוד הסכין והבהמה בחזקת כשרות ויאכל אותה בלא בדיקה אחרונה (מהררמ"י):

יכול להוליך סכין כו'. אפילו דרך ר"ה שרי ואף ע"ג דהיה אפשר לעשותן מבע"י דהוי כאוכל נפש עצמו דשרי (כ"כ הר"ן) ומשקין הבהמות בי"ט לפני השחיטה שדרך להשקות הבהמות קרוב לשחיטה כדי להפרישה בין העור והבשר שתהא כוח להפשיט (משנה פ' בתרא דביצה):

אם האם כו'. דהיינו שאינה עומדת לחרישה או לחלב' דהוי מוכן אגב אמו אעפ"י שהוא טריפה לפי שהטריפה עומדת לכלבים המ"מ פ"ב והכי איתא להדיא בגמרא:

יש שהות כו'. ואף ע"פ שאינו אוכל רק שיש שהות לאכול (הר"ן דף ר"צ ע"א ומ"מ פ"א מהלכות י"ט) אבל בריאה לא ישחוט אא"כ צריך לאכול ממנה מאחר שאין הפסד בדבר מ"מ וכ"כ הרשב"א ואף כשרוצה לאכול ממנה כזית מבע"י סגי ובמסוכנת א"צ אפילו לגמור בדעתו לאכול ממנה אלא כ"ז שיש שהות שרי ב"י וכן דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שהרי פסקו הואיל ומקלעי אורחים חזו ליה:

בכור בזמן הזה היינו אפילו היה בו מום מעי"ט אך שבי"ט הראוהו לחכם ועבר החכם וראהו ומצא שיש בו מום שראוי לשחטו אפ"ה אינו יכול לשחטו בי"ט שהרי היה מוקצה מאתמול שעדיין לא התרתו החכם גם הרי לא היה יודע הבעל שיזקק לו החכם ויעבור ויראהו כן משמע בפ"ג דביצה:

בהמה חציה של עכו"ם ואפילו יש לו ב' יכול לשחוט שתיהן וא"צ לחלוק עמו אחת כנגד אחת היינו לומר אפילו שוים בדמיהן יכול הוא לומר אני רוצה לאכול משתיהן מפני שזו שמינה מזו או הבשר טוב' מזו או זו ילדה או זו גדולה מזו וכן כל כיוצא בזה אלא א"כ שוות לגמרי ודוקא בשוחט את שתיהן אבל אם אינו רוצה לשחוט אלא אחת משתיהן שיש להם משותפות אז אף אם הן שוות לגמרי שרי אע"ג דאפשר למפלג' מחיי' מ"מ אין צריך לחלק משום דיכול לומר דאינו רוצה לשחוט לצרכו בהמ' שלימה שיש לחוש שיפסיד הבשר כיון שאינו צריך רק לחציי' והשתא שוחט אותה בלא חלוקה אינו נוטל אלא החצי' ומפני חלקו לבד אית לן למשרי' לשוחט' שהרי א"א לו לאכול ממנה אפילו כזית בשר מחלק שלו בלא שחיטה (ב"י והרא"ש):