ולא יפסיק בין יהא שמיה רבא למברך כו'. וי"א שלא להפסיק בין תיבת שמיה ובין רבא אבל בין רבא למברך לית לן בה (הגהת אשר"י א"ז) דהעיקר שאין להפסיק אף בין רבא ובין מברך אלא יאמר יהא שמי' רבא מברך בנשימה אחת וגם יאמר שמיה במפיק ה' ובזה יוצא י"ח כל הפרושים (מורי בב"י):

וכשמתחיל יתגדל יש לומר תחלה ועתה יגדל נא וי"א גם כן בראשי' ברא וגו' וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר כח מעשיו הגיד לעמו וגו' ה' בחכמה יסד ארץ וגו' ובכל אחד מאלו כ"ח אותיות ובין כלם כ"א תיבות עם ועתה יגדל נא כו' אמן יהא כו' אך בפסוק כח מעשיו ובפסוק ה' בחכמה בכ"א אחד יותר שאינו מן המנין ויכול לומר אלו הפסוקים אפי' בתפלת יוצר ואין לחוש שעושה הפסק בין ישתבח ליוצר אור משום שלא אסרו להפסיק אלא במילי דבטלה אבל דברי השבח מעין המאורע פשיטא דשרי אבל בתפל' ערבית דבעינן סמיכה גאולה לתפלה לא יאמר כלום (מהרש"ל סימן ס"ד) ויש מקילין בתפלת ערבית דהוא רשות (רשב"א):