ומשייר מקום אמה כו' ומה שנוהגין עכשיו שבונין בתים ומסיידין אותן ואחר כך משאירים אמה על אמה בשיחור כנגד הפתח לא יפה הם עושים כי אדרבה השיחור מיפה הבנין ע"כ צריך להניח אמה על אמה מקולקל כדי לגנות הבנין ולשבור לבו ומתוך כך יזכור החרבן בשברון לב (מהרמ"י):

והלוקח חצר כו' ה"ז בחזקת' כו'. ר"ל שיש לו לתלות בהיתר שנעשה בזמן שב"ה קיים או שקנה מעכו"ם ע"כ נראה שבזמן הזה דליכא למימר שהבית נבנה בזמן שב"ה קיים ע"כ אין להקל בקנ' מישראל באם ידוע שישראל בנה הבית רק מחייבין לקלוף אותו (מורי בב"ח) ואף שיש לנו לתלות בהנ"ל מ"מ אם נפל אינו חוזר ובונה אותו (כ"כ הר"ן בסוף תענית):)

וכשהאשה עושה תכשיטי כסף וזהב משיירי' צדעה פי' טיפול סיד שמטפל' במקום הצדעים. ז"ל הרמב"ם שרגילות לסוד שם להשיר שערות והר"ן כ' בשם העיטור דמיירי כשהאשה קילעת שערה כולה משייר' ממנה דבר מועט בין אזנה לפדחתה כנגד צדעתה ומביאה סיד טרוף שהוא כמין טיט וטחה אותו בשער ואינה קולעת אותו אלא יטילה אותו כנגד עביה כך עושות בנות עניי' אבל בנות עשירים הרקחו בשמים ובשמן טוב כדי שיתחברו השערות עכ"ל ובספרד נוהגין לתת עטרה של זית בראש החתן לפי שזית מר זכר לחרבן ובמדינות אלו נוהגין בשני זכירות הנ"ל דהיינו לתת אפר מקלה בראש החתן וגם לשבר כוס אחר ז' ברכות ובק"ק קראקא ראיתי שמשבר הכוס שמברכין עליו ברכת אירוסין כמ"ש ג"כ הגאון מהרמ"ט לכך נהגו לברך ברכת אירוסין על כוס של זכוכית: