ואכל לא אמרן אלא אם בלע אבל אם טעם לא אפי' אם אמר יום סתם אם לא אכל אלא טעם בלבד מתענה ומשלים אותו יום (ירוש' פ' קונם יין והביאו הרי"ף בפ"ק דשבת ובפ"ק דתענית): ונראה דהאי טעם היינו בטעם עד רביעית וחזר ופלטו כדלעיל בסי' תקס"ז הא לאו הכי ה"ל כמו אכילה ממש כו' י"א הא דאמרינן דביום ידוע ישלים תעניתו היינו אם ירצה אבל אם אינו רוצה לוה תעניתו ופורע אפי' ביום זה (הגהות מיימון פ"ה וכ"כ ב"י בשם תשוב' רשב"א) ועי"ל בסעיף שאחר זה אי נקטינן אליבא דהלכתא דלוה אדם ופורע אפי' ביום זה ובתענית חלום שאינו יכול ללות לפרוע אם שכח ואכל כזית מתענה ומשלים (ב"י בשם הסמ"ק) אפי' אכל סעודה גמורה בנדר יום זה לתענית או בת"צ לא יאכל יותר כל אותו יום וישלים תעניתו (כ"מ בת"ה סי' קנ"ו) ופשוט הוא:

מצטער אבל אי מצי מצער נפשיה אינו רשאי ללות בחנם כ"מ (ממ"ש הרא"ש פ"ק דתענית) ולא כמ"ש הרי"ף ורשב"א וס"ל דבלא שום אונס ובלא שום צער יכול ללות ולפרוע ע"ש:

שאינן וכו'. יום שמת אביו כ"ע מודים דאינו לוה ופורע. ת"ה סי' ע"ד וי"א דתענית בה"ב אינו לוה ופורע כלל (כל בו):

מ' יום ולא כמהרש"ל שהורה לא' שנדר להתענות מ' יום קודם י"כ להתענות בעד זו ב"פ ב' ימים וב' לילות וראי' לדברי בעל הגהה במנחות פ' הרי עלי עשרון במשנה שור שוה מנה והביא שנים במנה לא יצא אפילו זה במנה חסר דינר וזה במנה חסר דינר לא יצא וה"ה כאן ואע"ג דיש לחלק בין קבלת תענית לנדר כדלקמן סי' תק"ע מ"מ נראה דבזה אין לחלק וצריך לקיים מה שקיבל ולא דמי להא דכ' הראב"ד דיוכל לפדות התענית במקום צער או אונס דשאני התם דאדעתא דהכי לא קיבל עליה אבל כאן דסוף סוף יצטער עצמו צריך לקיים מה שקיבל עליו או ישאל על קבלתו כנ"ל וכ"ל בד "א:

כדין המתענה וכו'. שיהיה התענית תכף אחריו (מרדכי פ"ק דשבת) קנס לא' שעבר על חרם קדמונים להתענות מ' יום בכל שבוע ב' ה' ואם רוצה להתענות נגד זו ג' ימים וג' לילות רצופים לא יפטור בכך למען ישים אל לבו עותותו ימים רבים ויתכפר לו באריכות הזמן (ומהרמ"י סי' ס"ב) וב' ימים רצופין חשובין כמו ז' ימים (לחם מן השמים בה' תענית) והשובבים הם מ' יום שיש מפ' שמות עד משפטים והם מסוגלים לענין עון קרי יותר מכל ימות השנה והם בסוד ערב ובסוד ישראל כשהיו בגלות מצרים בחומר ובלבנים כנודע שהיו טפות של קרי מאדם הראשון שהוליד בק"ל שנה ונתקנו בגלות מצרים ולכן בזמן פרשיות אלו יש סגולה לקבל תשובת המתענים בהן על עון קרי ולכן מתחיל מפ' שמות שאז מתחיל השעבוד ומסיימין בפ' משפטים לטעם המבואר אצלינו אך לא נגמר לתקן עד פסוק כי תקנה עבד עברי בסוד אם בגפו יבוא בגפו יצא לרמוז שבחודש אביב יצאו מתוקני':

עולין לו. מה"ט על תענית חלום בשבת ולמחרתו י"ז בתמוז אז התענית של י"ז בתמוז עולה לכאן ולכאן כנ"ל ועי' תשו' מ"ב (הביאו מו"ח סי' רפ"ח סק"ג) והנה סתרתי כל ראיותיו כיד ה' הטובה עלי מ"מ המחמיר כדבריו תע"ב: