שופר של ר"ה מצותו של איל ולא קרן אחר שכל קרן רמז למדת הדין שהוא מלכות רק של איל לרמוז על אילו של יצחק מסיבה שחלקו ככלל בהם ואז ממשלת הדין מתהפך לרחמים ולעורר שופר העליון שהוא בינה להפוך מדין לרחמים אשר יצא ממנו הקול שהוא ת"ת כליל מאש ומים ורוח. (זוהר פרשת אמור ע' קפ"ט) ומצוה לחזור אחר שופר של איל כדי לזכור עקידת יצחק (טור) ואף שאין שניהם לפנינו מ"מ מצוה לחזור אחר שופר של איל וכל זה דווקא בר"ה עצמו אבל קודם ר"ה דעדיין לא היה עליו חיוב התקיעה יכול לקנות שופר של עזים ואין צריך לקנות שופר של איל בדמים יקרים אלא יש לו דין הידור מצוה עד שליש ולא יותר כדלקמן גבי לולב (מורי בב"ח) ואפילו שופר מן הנבילה מ"מ בפיך קרינן ביה דמינה מותר בפיך כדאמרי' גבי תפילין וס"ת:

הגוזל שופר. אפילו לא נתיאשו הבעלים כו' מיהו לכתחלה אף נתיאשו הבעלים לא יתקע בו כן משמעות הפוסקים שכתבו בסתם בדיעבד יצא אבל לכתחלה שכתבו לא משמע דאין חילוק בין נתיאשו ללא נתיאשו וי"א שופר הגזול פסול (הגהות אשר"י סוף ר"ה בשם א"ז) ודוקא אם גזל שופר משופה הוא פסול אבל גזל קרן ושיפהו דמים הוא חייב לו וכשר וכן מפרש בירושלמי:

המודר הנאה משופר אדם אחר תוקע בו וזה יוצא כו' אבל הוא עצמו אסור לתקוע בו מפני שיש הרבה בני אדם הנהנים כשהם בעצמם תוקעין וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשריי' בשביל טעמא דמצות לאו ליהנות ניתנו (גי' הרי"ף ובעל המאור) וי"א שהוא עצמו מותר לתקוע בו (טור וגי' הרא"ש והרמב"ם והר"ר ירוחם ואגודה) ומיהו למעשה נקטינן לחומרא (מורי בב"ח) אבל כשאין שם אחר שיכול לתקוע לו כדאי הטור והרא"ש והרי"ו והרמב"ם והאגוד' לסמוך עליהם בשעת הדחק ועיין בי"ד ס"ס רכ"א סעיף י"ג ובסימן רט"ו סעיף א':

אבל אם אמר קונם שופר לתקיעתו עלי כו' דוקא שאמר בל' נדר מפני שהנדרים חלין על דבר מצוה כעל דבר רשות אבל בל' שבועה לא דאין שבועה חלה על דבר מצוה אם לא בכולל כדאי' בה' נדרים (ר"ן כל בו) הלכך האומר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה שאין השבועה חלה לבטל המצוה לוקה ושומע שופר של מצוה אלא כשאומר שלא אשמע קול שופר סתם דמיגו דחלה אקול שופר דלאו מצוה חלה נמי אקול שופר דמצוה (ב"י ר"ן מהררמ"י):

אם תקע במקום רחב לא יצא דכתיב מן המצר קראתי יה (אשר"י בשם הירו' והר"ן):