ליל יום כפור נוהגין שאומר הש"ץ כו' וקודם שמתחיל החזן תפלת כל נדרי טוב שיאמר החזן בלחש תפלות ובקשות המתוקנות בלשון יחיד לבקש על עצמו לפני הש"י שיתקבל תפלתו ואחר כך אומר החזן דהיינו הגדול שבכל עיר ועיר מפני שאינו אלא הודעה שמורים שבישיבה של מעלה מסכימים על זה ע"כ די בא' (מהרי"ל) וי"ל שצריך שיעמדו שנים אצל החזן (מנהגים ומהרי"א טראני) וכל אחד אחד לובש טלית אף אם שכח להתעטף עד הלילה ויש מקומות שאין מתעטפים בטלית בליל י"כ כלל:

ונוהגין לומר כל נדרי כו'. וי"א שמוציאין ספר תורה ואוחזו החזן בחיקו ואומר כל נדרי [טור והר"א במסכת יומא] וא"כ לדידן ג"כ ראוי לפתוח ארון הקודש (הגהות מנהגים) ואיני יודע למה אין נוהגין כן ולא ראיתי בשום מקום לנהוג כך להוציא ס"ת או לפתוח הארון הקודש כשאומרים כל נדרי בפרט שראיתי גם בכתבי האר"י הס"ת שמוציאין ליל י"כ אומרים עליהם התרת נדרים כל נדרי ויש סמך גדול בענין ס"ת שמוציאין אז וטוב ליקח מי שיוציא הספר תורה לכל נדרי אפילו בממון רב:

אומר ויכולו. יש מי שכ' שאומרים ב"מ (כל בו) וי"א שאין לומר במה מדליקין אפילו אם חל בשבת (מהרי"ל) וכן נוהגים וא"א או"א רצה במנוחתינו קדשנו וכו' ואפי' כשחל י"כ בשבת שכיון שהוא יום התענית אין כ"כ רצה במנוחתינו אבל והנחילנו ה' אלהינו באהבה וברצון וכו' יש לאומרו שהוא תפלה על כל שבתות השנה בלא י"כ (רמ"י) כ"כ בסעיף ב' ובסעיף ג' הוא סותר דברי עצמו שכ' מהרמ"י אם חל בשבת אומרים ותתן לנו וכו' את י"ה הזה או"א רצה במנוחתינו קדשנו במצותיך וכו' ע"כ נ"ל שמה שכ' בסעיף ג' הוא טעות כנ"ל:

אחד לימין וכו'. וכן בכל תענית ציבור עי"ל סי' תקס"ו והש"ץ אומר בקול רם כל נדרי ושנים שעמו בקול נמוך דתרי קלי לא משתמעי אבל מ"מ יאמרו הג' ביחד וגם כל הקהל יאמרו בנחת עם הש"ץ והנה בנוסח שלנו פתח בלשון יחיד ואח"כ בלשון רבים ע"כ נראה שהוא משובש וכצ"ל ודאסרנא על נפשאי ובסוף יאמר נדראי לא נדרי ואסראי לא אסרי ושבועתי לא שבועות (רמ"י) ותמיה טובא דאף לפי דעתו של מהרמ"י מה חשש בזה שאומר בסוף לשון רבים אף על היחיד ובעל נפשתנא ודאי ל"ק מידי דהנפשות רבים נפש רוח ונשמה ואע"פ דתחלתו לשון יחיד מה בכך ומ"ש שכל יחיד צרך להתנות לעצמו ליתא דאף דאת"ל דע"י שליח לא יכול להתנות מ"מ רבים שהסכימו על שום תנאי ואחד מהם אומר בפי' כך וכך התנינו וקיימנו עלינו מועיל דין הסכמות ולא מטעם שליחות ועוד נראה דהעיקר הוא לומר דנדרנא ודאישתבענא כמ"ש הרא"ש ורבינו הסמ"ג והגהת מיימון (ב"ח) ומקרוב הגיהו מקצת מחזורים בדפוסים דאינדרנא ע"פ המנהגים והוא לשון יחיד ולא נהירא אי נמי דאף בעל מנהגים סובר דאידרנא הוי לשון רבים והא' לא תורה כי אם על העתיד והנו"ן יורה על רבים כללו של דבר שאין לשנות בלשון כל נדרי כל עיקר דכל לשונו הוא בלשון רבים והש"ץ הוא שמתיר הנדרים להבא מדין תנאי כנ"ל. ונסלח לכל עדת ב"י נהגו לומר בקול רם (מרדכי) ולא יאמר כנתו' ונסלח וגו' הגהות מיימוני לדעת ר"ת וכ"כ מהרי"ל ואבודרהם:

שעומדים דהיינו בשעת תפלת ערבית דאם לא כן נמצא שאינן ישנים כל הלילה וא"א לכוין יפה בתפלתם ביום (ב"י) וע"ל סי' תרי"ד אי מותר לעמוד ע"ג נר וכסת של עור ומי שעומד יוכל לסמוך על שום דבר כשנחלש (מהרי"ל) ויזהר שלא לשהות נקביהם משום בל תשקנו (מהרי"ו) וכ"ש אותם הנערים שממלאים כריסם שלא יישנו בב"ה פן יבאו לידי נפיחה והישן בב"ה צריך לקרות ק"ש לפני מטתו כמו בשאר לילה (מהרי"ל) ויש שנוהגים להתפלל בקשה זו יהרמ"י או"א לטהר מערכי רעיוני וגו' ואע"פ שלא נהגו לאומרו טוב לאומרו בלחש (כל בו) ונוהגים לומר בי"כ כל תהילים עד גמירא (ע"ל סי' תקע"ט) ואומרים קודם תהילים יה"ר כידוע ומצוי אותו יה"ר בארצנו: