אבל קורא והוא שוכב על צדו מאחר שכבר שוכב ואיכא טירח' לעמוד אף על פי ששוכב בבגדו אחר מפני שהוא מוט' על צדו ממש וליכא כולי האי גאוה ושרר' וי"א דוקא בשוכב במטה ופשט את בגדיו אז מותר לקרו' קריאת שמע על צדו משום דהוה ליה טרחא כיון שפשט את בגדיו לחזור וללבשן (הרב ר' יצחק פרק מי שמתו) אבל אי ליכא טרחא לא יקרא קריא' שמע כשהוא מוטה על צדו (ב"י) וי"א דלא אסור לקרות על צדו אלא במונח פרקדן ומטה מעט על צדו אבל מוטה על צדו לגמרי מותר (כן נוטים דברי רש"י והרמב"ם והטור):

מי שרוצ' להחמיר לעמוד כשהוא יושב כו'. משמע דוקא אם יושב ורוצה לעמוד הוא דאסור אבל אם עומד יכול לישב דאז נראה דלאו משום חומרא קעביד אלא משום דצריך לישב והא תנינא דכל אדם קורא כדרכו בין מיושב בין מהלך (אמ"ז) ופשוט הוא וכן משמע בהגהו' מיימון דטוב יותר מיושב ממעומ' מיהו בי"כ כ"ע מודים דשרי לעמוד דאז אינו עושה משום יוהרא אלא מצותו בכך (מהרש"ל בהגהות):

היה מהלך כו' צריך לעמוד בפסוק ראשון ומפסוק א' ואילך יקרא דרך הלוכו שאם יקרא מעומד יראה כעושה כדברי ב"ש ודוקא במהלך ברגליו אבל אם רוכב ויושב בקרון יכול לכוון הטיב וא"צ לעמוד (מורי בב"ח) . ונראה שהפסוק א' שהוזכר כאן כולל ג"כ ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא גם כן בכלל קבלת עול מלכות שמים ויש לו כל דין פסוק ראשון לענין זה (מהררמ"י):