טפח מגולה באשה כו' אסור לקרות ק"ש כנגדה אפי' שוקה שדרך להיות באיש מגול' אפ"ה באשה הוה ערוה ואסו' לקרות ק"ש כנגדה (לשון הגמ' ברכות דף כד) אפי' פחו' מטפח נמי הוה השוק ערוה (מורי בב"ח):

וי"א דוקא באשתו כו'. ומה שאסור להסתכל באשה אחר' אפי' באצבע קטנה היינו שמכוון לראות בה אבל גבי ק"ש איכא איסורא אפי' אינו מכוון כלל אלא הרואה אותה לפי תומה בלא כוונה דאז אינו אסו' בק"ש אלא טפח מגולה (מורי בב"ח) ולא מהני העלמת עין (מרדכי פרק מי שמתו):

וכ"ש שער נכרית כו' כל זה כ' רמ"א ע"פ הגה באלפסי פרק במה אשה פסק עפ"ז בסי' ש"ג שלא אמרו חז"ל שער באשה ערוה אלא דוקא שערות הדבוקי' לבשרה ממש אבל בנחתכו אין בהם משום שער באשה ערוה וגם לא משום פריעת ראש וי"א אפילו פאה נכרית אסו' משום פריעת הראש ושער באשה ערוה דמה ששנינו היתר לצאת בפאה נכרית בכול' גמרא מיירי דדוקא מכוסה תחת השבכה (באר שבע בשם א"ז מהרר"י פאדיווה) ולפ"ז אסו' לקרות ק"ש כנגד פאה נכרית ואף דברי בעלי הגה מהררמ"א כאן שמתי' בפאה נכרית אבל שער של עצמ' אף אחר שנחתכו וחברה בראשה כדי שתהא נראה בעלת שער אסו' לקרות ק"ש. (מהררמ"י) ובד"מ סי' ש"ג כ' מהררמ"א בהדיא דמות' לאשה נשואה לגלות פאה נכרי' שלה ל"ש עשוי משערותיה או משער חברתה כו' וע"כ כ' בהג' סתם א"כ חולק מהררמ"י בזה על בעל הגהת ע"כ: