קינשאסה, זאיר

אב, תש"ן

מט. אפיית מאפה חלבי ופרווה בתנור אחד

במאפייה — בה לשים לחם (רגיל), וגם לחם עם חלב, וללחם הרגיל יש תבניות מיוחדות שאופים בהן, שונות מהתבניות שאופים בהן את הלחם עם החלב — אך האפייה נעשית באותו תנור, זה אחר זה. מה דין הלחם הרגיל, המותר לאוכלו עם בשר. ומה הדין אם נאפים בתנור יחד, זה בתבנית זו וזה בתבנית זו?

באפייה בתנורים של זמננו כתבו הרבה אחרונים, שמלבד בעיית "ריחא"¹, יש להניח בסתמא, שיש גם "זיעה" העולה מהמאכל². ונבלעת, בין בתנור ובין במאכלים האחרים הנאפים עמו.

footnotes: ¹ ענין "ריחא", מבואר בהרחבה בשו"ע יו"ד, סי' ק"ח, סע' א'. ובסי' צ"ז סעיף ג'. ² אג"מ יו"ד, ח"א סי' מ'. ועוד אחרונים.

לפי זה: הלחם הנאפה — בו בזמן, בתנור אחד עם לחם הנילוש בחלב — נדון כחלבי מפאת ה"זיעה", כאמור, ואין לאוכלו עם בשר.

אם נעשית האפייה בזה אחר זה תוך הקפדה שאין נטפים של עיסת החלב בעין, על דפנות התנור — ניתן לאכול הלחם הרגיל עם בשר³. ורצוי, במידת האפשר, להקפיד על קניית הלחם מ"תנור שני". קרי, ממחזור שני של אפיית הלחם הרגיל, שאחר אפיית הלחם החלבי⁴.

footnotes: ³ אין צריך לומר שלנוהגים כמחבר (יו"ד, סי' צ"ה, סעיף א'), שנ"ט בר נ"ט מותר בבישול, מותר מטעם זה. אלא אפילו לנוהגים כרמ"א — האוסר לכתחילה בזה — יש להתיר, בצירוף מה שכתב הפמ"ג, ש"אין זיעה באוכלין", ומה שכתב באבן יקרה (הובא ביביע אומר, ח"ה, יו"ד, סי' ז') ש"הסיקו מבפנים אין לחוש לזיעה הנשרפת" וכן כתב באג"מ יו"ד, ח"א, סי' נ"ט. אם יש גוף חימום בחלק העליון של התנור ועוד כתב שם, שבאפייה אין לחוש לזיעה. ⁴ על ידי זה, מובטח שעבר 1/3 שעה מאז אפיית החלבי וניתן לתלות להקל, שיהיה כליבון קל שמהני בהיתרא. והוא טעם נוסף, לצירוף אל הטעמים אחרים שבהערה 3, להקל. ולנוהגים כמחבר (יוצאי עדות המזרח) אין צריך לזה.

הערה

תשובתנו מבוססת על שתי הנחות:

א. אין בנדון זה בעיה של "איסור" בכלל (כגון: שהחלב — המהווה מרכיב בעיסת החלב אינו "חלב עכו"ם", באופן האסור בשתייה לישראל). רק של "בשר וחלב" בלבד.

ב. מדובר באופן של "דיעבד", בבואנו לדון בדינו של הלחם הנאפה כבר במאפייה של גויים. אך במאפייה, המסורה ביד ישראל להשפיע על נוהלי האפייה בו, זו שאלה של נוהל "לכתחילה". ויש להכשיר התנור לאחר האפייה החלבית, באופן יותר מרווח להלכה.