מלמו, שוודיה

שבט, תנש"א

פג. עולים מבריה"מ — נאמנותם על יהדותם

יהודים מבריה"מ שבאו לגור בשבדיה, איך אפשר לוודא שהם באמת יהודים ביחס לקבלת עליות בבית הכנסת ולמנות אותם במניין?

כלל אמרו בפוסקים "מי שבא לפנינו ואמר ישראל אני – נאמן, ואין צריך להביא ראיה על כך"¹.

footnotes: ¹ הר"ן, פסחים דף ג', ע"ב. רמב"ן ורשב"א, ד"ה מי שבא, תוס' יבמות דף מ"ז ע"א ד"ה במוחזק. וכן הובא באוצר הפוסקים, אבן העזר, סי' ב' סע' ג'.

מס' טעמים נאמרו בדין זה, ומהם:

א. "רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות - ישראלים הם"². דהיינו, רוב הבאים לפנינו ואומרים שהם יהודים — הם באמת כאלה.

footnotes: ² יבמות דף מ"ז, תוס' הנ"ל. ועיין יש"ש. ויעוי' עוד בשו"ע יו"ד, סי' רס"ח, בש"ך ס"ק כ"א.

א. ויש שביארו טעם זה מכח חזקה. שכיוון שבא לפנינו ואומר שהוא יהודי — מסתמא נאמן, ויהודי הוא. שמי שהוא גוי — לא יאמר על עצמו שהוא יהודי³.

footnotes: ³ כן כתבו הטעם באגרות משה אבן העזר, חלק א', סי' ח'. ובפסקי דין רבניים חלק ט', עמ' 358, אות ח'. ואף במקום כגון כאן, שיש לומר שכיזב שהוא יהודי ע"מ שיוכל לצאת ביתר קלות מבריה"מ, ויוכל להיעזר במשרדי ההגירה שמטפלים ביהודים, מ"מ כשהגיע כבר לחו"ל — אין לו סיבה להתקרב אל הקהילה, ולבוא לבית הכנסת, אא"כ הוא יהודי, ואין לחשוד שהוא גוי שממשיך לשקר.

ב. "מילתא דעבידא לאגלויי"⁴ שכל דבר שעשוי להיגלות בעתיד, יש בו תורת נאמנות. ודבר זה עשוי להתגלות על ידי שכניו, מכריו וכד'.

footnotes: ⁴ ריטב"א, ביבמות שם. ובנימוקי יוסף ט"ז ע"א בדפה"ר.

ועל כן במקרה שלנו — כל זמן שלא יצא ערעור על יהדותו, וכל עוד שלא מדובר במעשים המצריכים עדות אחרים על יהדותו, ומעיד על עצמו שהוא יהודי, ומפיק אמון בלב כל רואיו שאכן הוא כך אע"פ שלא יודע עברית, או לא נוהג מנהגי יהדות באופן מלא⁵ ומגיע לבית הכנסת, אפשר לצרפו למניין ולהעלותו לתורה וכד'⁶.

footnotes: ⁵ יעוי' חזון איש הלכות יבום, סי' קי"ז, סק"ח. ⁶ הערת מרן הגר"ש ישראלי: חקירה נוספת לא תזיק.