בואנוס איירס, ארגנטינה, כסלו תשנ"ד

קנו. אשה שהודתה שנבעלה לנוכרי ורוצה להנשא לכהן ומתרצת הודאתה באמתלא

באה לפני בחורה יהודיה שאבקש עבורה ברכה מהאדמו"ר מלובביץ זי"ע הכ"מ. היא סובלת מפחדים כי בעבר עשתה הפלה יזומה ועכשיו היא עומדת לבוא בברית הנישואין עם בחור כהן, שכהונתו מוחזקת הן מצד אביו והן מצד כשרות האם. הזוג החדש בתהליכי חזרה בתשובה ועל כן כשסיפרה לי שנתעברה בעבר מאינו יהודי לא הגבתי מחשש שתהליך החזרה בתשובה יפסיק, גם לא ידעתי מה יהיה סוף סיפור השידוך.

בינתיים הם חיים ביחד ומבקשים ממני ומאשתי להדריכם לקראת החתונה, ואז הסברתי להם שאי אפשר לערוך להם חו"ק כדת משה וישראל כי היא נפסלה לכהונה.

בינתיים (לאחר כחודש מאז הפגישה הראשונה) חזרה האשה אלי עם סיפור חדש שהיא התעברה מישראלי כשר ולא מנכרי וכל הסיפור הראשון לא היה נכון ורק בגלל שהיתה מבולבלת הובנה כך. האם יש מקום לערוך חו"ק לזוג זה?

נקדים שעיקר ההכרעה, שאין להשיא אשה זו לכהן, מבוססת על כך שהאמתלא שנתנה, אינה קבילה, וכדלקמן, ונשאר אפוא מה ד"שוויא נפשיה חתיכה דאיסורא"¹, אלא שיש להעיר צדדים אחרים, שיש לדון בהם גם אלו היתה האמתלא קבילה:

footnotes: ¹ ואף שיש אופנים, שבהם כתבו קצת פוסקים, דאין בית-דין כופין להוציא מי שאיסורו מטעם "שוויא נפשיה" (עיין ב"פתחי תשובה" אבה"ע סי' סח ס"ק ד וסי' קטו ס"ק לז), מכל מקום בוודאי שאין לנו לסייע לה לעבור על איסור דידה בהשאתה לכהן.

1. גם על ידי אמתלא טובה, לא תהיה עדיפה מאשה הבאה לפנינו כשנתייחדה עם אדם², ותחילת טענתה: נבעלתי ולכשר נבעלתי. בכהאי גוונא, אף שיש לה מיגו - לאחד התירוצים בתוספות³ - אין להשיאה לכתחילה לכהן רק בתרי רובי, וגם לתי' האחר בתוספות צריך לכל הפחות רוב אחד כשרים.

footnotes: ² ואין לדון דבריה כמי שבאה לפנינו ואומרת "נבעלתי ולכשר נבעלתי" בלא ריעותא שנסתרה, דבזה יש לה "מיגו דאי בעי שתיק". שאני הכא שאיננה נותנת אמתלא (וממילא אינה חוזרת מזה) לכלל דבריה הראשונים: לעובדה שנסתרה ונבעלה, וממילא משמשים דבריה הראשונים כריעותא המצריכים טענתה הנוכחית. ובדומה כתבנו בגוף התשובה בטעם "ב" השני. ³ כתובות יד ע"ב ד"ה כמאן. וקצת נראה שב"כנסת יחזקאל" (סי' נו) חש לה. ועיין עוד ב"בית שמואל" (סי' ו ס"ק לא) שהביא את שני תירוצי התוספות. ואף שבמילתא דרבנן היה מקום להקל כלישנא קמא בתוס' (עיין ביאור הגר"א שהכריע להלכה כדעה זו שהובאה בשו"ע סי' ו סעיף יז כדעה בתרא), על כל פנים גם ללישנא קמא בעינן רוב אחד כשרים, כדברי שמואל (כתובות יד ע"א) "את לא תיעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים".

2. לכאורה לשיטת הרמב"ם שפסק לחוש "מדאפקרא נפשא גביה, אפקרה נפשה לעלמא"⁴, יש לדון מצד עצם ידיעתנו שחיה בפריצות עם הכהן הנ"ל (ואף לולא דבריה לגבי ההפלה!), אפשר שיש לחוש, שנבעלה גם לאחרים הפסולים, ואסורה לכהן⁵. רק בזה הכריעו ה"נודע ביהודה"⁶ ורבי עקיבא איגר⁷ להקל, ובאופן שנבעלה לכשר באופן תדיר, אף ה"כנסת ישראל" יודה.

footnotes: ⁴ . רמב"ם הל' יבום פ"ג הל' ד. ⁵ "כנסת יחזקאל" סי' נו הנ"ל. ⁶ "דגול מרבבה" לשו"ע סי' ו סע' יז. ⁷ שו"ת רע"א סי' פה, בפסקים.

יוצא מכאן שהאמתלא שהאשה נתנה, אינה מועילה מכמה טעמים:

1. המהרש"א בביאור התוס'⁸ כתב, שאין בכוחה של אמתלא אלא לסלק את דיבורה הראשון, כאִלו לא אמרתו. אך איננו יכולים, על אף האמתלא, להאמין לדיבורה השני במקום שזקוקים לדיבורה כדי להתירה. והנה, בנדון דידן שהאשה התעברה⁹, לולא שתטען בברי "לכשר נבעלתי" - לא נוכל להתירה לכהן מן הספק¹⁰. אך לפי מה שכתב בתשובות רע"א (סי' פה), יש לומר שבנדון דידן, שאין זקוקים לתוכן דבריה האחרונים בתורת עדות, רק כטענת "ברי" - שומעים לה.

footnotes: ⁸ יבמות קיח ע"א ד"ה סד"א, ורע"א (פסקים פה) הביאו. אמנם ב"אחיעזר" (סי' ג) הביא דברי מהרש"ל שחלק על מהרש"א. ⁹ לפי הודאתה, שלא חזרה בה מזה. והדבר אף ניתן לבדיקה בביה"ח. ¹⁰ וגם אם תטען כן, בעי תרי רובי להתירה לכתחילה, לולא המיגו לתירוץ אחד בתוס'.

2. אותם האופנים שמצאנו, שמהני בהם אמתלא, הם באופן שבשעה ששוויא נפשיה היא החמירה לאסור את עצמה, והיום, בלי שנשתנה דבר מאז, היא מסבירה לנו עכשיו שאז לא דיברה אמת, ואנו מאמינים לדבריה האחרונים. אך אם נשתנה דבר מה, אין להאמין לאמתלא, דיש לומר שבעקבות השינוי היא משקרת עכשיו ומשנה טענתה¹¹. וכן יש לומר בנדון דידן שנראה לעין, שבטענתה הראשונה לא היתה מודעת להשלכת דבריה לאוסרה על כהן, ורק משנתברר לה הדבר, ונתנה עיניה בכהן זה - יש לחוש שמשקרת, ולא יהני האמתלא¹².

footnotes: ¹¹ כן כתב ב"פרי השדה" (ח"ד סי' קב), הובאו דבריו ב"אוצר הפוסקים" (סי' מז סעיף ד). ¹² כעין זה כתב ב"חתם סופר" (סי' יח) על אשה שהתעברה לזנונים, דמה דמהני בדיקה דידה - רק אם בדקוה בשעת מעשה. אך אם בדקוה רק אחר שנשתדכה לכהן, חיישינן שמא עיניה נתנה בו ומשקרת.

3. טענת האמתלא "הייתי מבולבלת" דומה בסברא לאמתלא "דרך שחוק אמרתי לך"¹³, שאיננה נחשבת לאמתלא טובה¹⁴. ואף בלאו הכי יש לדחות האמתלא לפי שיקול דעתו של הרב, שכן הדברים נראים לפי מה ששתקה תקופה ארוכה בזמן בירור עניינה¹⁵, ובפירוש נתנה ההלכה מקום לשיקול הדעת, שכן לשון השו"ע אבה"ע סי' מז סעיף ד: "אם נותנת אמתלאה לדבריה... וראינו בדבריה ממש" וכו'¹⁶.

footnotes: ¹³ רמב"ם הל' איסורי ביאה פ"ד הל' י. ¹⁴ אכן, אִלו הייתה אומרת, בנוסף על מה שאמרה "הייתי מבולבלת", פחדתי לומר שהייתי מעוברת מיהודי, כי היו מאשימים אותי שהרגתי עובר יהודי, לזה חשבתי להעלים עובדא זו, אבל האמת היא שהעובר היה מיהודי, הרי זה היה יכול להיחשב לאמתלא המתקבלת על הדעת. ¹⁵ אך אין לדון שתיקתה כ"הוחזק ל' יום" דלא מהני אחרי זה אמתלא, דאין נחשב מוחזק על פי דיבורה, רק על פי מעשיה (שו"ת "פני יהושע" אבן העזר סי' א). וכאן אדרבה, מעשיה מראים (אם בכלל) הפוך, שמותרת לכהן, שהרי חיה בפריצות עמו! ¹⁶ עוד היה מקום לדון להתירה מצד מה שכתב בשו"ת "פני יהושע" הנ"ל, דאין "שוויא נפשיה" במה שאומר לפני עד אחד, ואפילו אמתלא אין צריך לחזור בה. אך גם ב"פני יהושע" נראה קצת שאינו מוכרע לו הדבר. ועוד, דעל כרחך נצטרך לומר דלא יקשה מן האומרת לבעלה "טמאה אני" - דכוונת ה"פני יהושע" רק למודה בפני עד אחד שאינו נוגע לו, ומשום שכלפי הנוגעים בדבר תוכל להכחיש העד, לכן אינה חוששת ומודה בדברים שאינם בפני העד. ויש לדמות המודה בפני הרב ומעונינת בפסיקתו בעניינה כמודה בפני הבעל.