B'Mareh HaBazak Volume V Teshuva 42
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ניו יורק, ארה"ב, שבט תשס"ב
מב. חיובו של המחזיק במניות-שליטה בחברה ציבורית, למנוע חילול-שבת בחברה
בחברה ציבורית למנהלים השכירים יש חופש פעולה גדול בגלל שיטת הניהול של הבעלים. ההוראה הכללית היא שלא לעסוק בשבת בענייני החברה. עד כמה מוטל על הבעלים לכפות זאת על העובדים? האם יש למנוע גם פעילות עקיפה כגון יצירת קשרים שמביאים בסופו של דבר לידי עסקות?
אם מדובר בחברה ציבורית שעובדיה הם נוכרים, ובעל-המניות היהודי נותן למנהלים חופש-פעולה גמור ואינו מתערב אף פעם בשיקול דעתם, אין צורך בהוראה שלא לעבוד בשבת. אדרבה, התערבות כזו מצד בעלי-המניות יכולה לגרוע – כל זה בתנאי שבעלות היהודי על המניות איננה ניכרת ומפורסמת ברבים¹. אך כאשר הבעלים רשאי להתערב ואמנם מתערב בפועל בשיקולי המנהלים, והמנהלים עצמם או חלק מן העובדים (הגויים) הם שכירים (ולא שותפים), או אז יש לתת הוראה שלא לעבוד בשבת. ואם בעלותו על החברה ידועה ברבים, יש לכפות הוראה זו בתוקף, אך אם אינה ידועה, הוא יכול להעלים עין מן העובדים שעוברים על הוראה זו לנוחיותם האישית ועובדים בשבת. וודאי שעל הבעלים להבטיח שעובדים יהודים לא יעבדו בשבת.
footnotes: ¹ "אגרות משה" (או"ח ד סי' נה, נו, נח) ומה שכתב שם שהתערבותו יכולה לגרוע היינו מפני שהוא מוכיח בזה שלא מסר את העבודה למנהלים לגמרי, וכי הם אינם נחשבים בעלים על המלאכה, ואם כן נופל ההיתר המבוסס על כך שהמנהלים קיבלו לידים את הבעלות על העבודה. ומה שפסק שצריך שבעלות היהודי לא תהיה ניכרת הוא מפני שאם לא כן יש חשש "מראית עין" שאנשים יחשבו שבעל החברה מתערב בענייני החברה ולא ידעו את האמת שמסר העבודה לגמרי.