רומא, איטליה, מרחשוון תש"ע

ד. שאלת "ותן טל ומטר" לבן ארץ ישראל שיצא לחוץ לארץ לתקופה קצרה

מה דינו של ישראלי הנוסע לחוץ לארץ לפני ז' במרחשוון, וישהה שם עד אמצע חודש מרחשוון, לעניין שאלת "ותן טל ומטר"?

כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, הדרך הנכונה היא להזכיר "ותן טל ומטר" בברכת "שומע תפילה"¹. ויש שייעצו לנסח את בקשת הגשמים ב"שומע תפילה" בנוסח: "ותן טל ומטר לברכה בארץ ישראל ובמקומות הצריכים לכך", או נוסח דומה לזה².

footnotes: ¹ הגרש"ז אוירבך, הובא בהליכות שלמה (תפילה, פרק ח סע' טו), ילקוט יוסף (חלק א, הלכות שאלת טל ומטר סע' טו). ² הליכות שלמה (שם באורחות הלכה הערה 71 ע"פ תשובה בכתב-יד של הגרש"ז אוירבך). וכעין זה הובא בילקוט יוסף (שם בהערה טו בשם שו"ת זכור לאברהם) אביגדור, סי' כב), הזכור לאברהם עצמו כתב שאפשר לומר נוסח זה אף בברכת השנים עצמה, אך הילקוט יוסף סיים שדבריו צ"ע. מכל מקום ודאי שאפשר להעתיק הצעה זו לברכת "שומע תפילה" שבה ודאי אין מקום לפקפק על כך.

הסיבה לכך היא שכיוון שנחלקו הפוסקים בדינו של בן ארץ ישראל הנמצא בחוץ לארץ בזמן שבו בארץ ישראל כבר שואלים גשמים ובחוץ לארץ עדיין לא שואלים.

יש שחילקו בין מקרה שבו בני משפחתו נותרו בארץ ישראל לבין מקרה שלא נשארו בארץ, וכן חילקו בין מקרה שדעתו לחזור במשך החורף³ או במשך אותה השנה לבין מקרה שאינו עתיד לחזור⁴.

footnotes: ³ רדב"ז (שו"ת חלק ה, סי' ב אלפים נה), מהריק"ש (בערך לחם או"ח קיז, א), אהלי יעקב (סי' פז), הלכות קטנות (חלק א סי' עד), הובאו דבריו בבאר היטב (או"ח קיז, ס"ק ד). ⁴ פרי חדש (או"ח קיז ס"ק ב), הובאו דבריו בפרי מגדים (שם, משבצות זהב ס"ק א), באר היטב (שם), ובמשנה ברורה (שם ס"ק ה).

עוד יש שחילקו בין מקרה שיצא לחוץ לארץ לפני ז' במרחשוון לבין מקרה שיצא לאחריו⁵, ויש שכתבו שבכל מקרה ינהג, בהיותו בחוץ לארץ, כבני חוץ לארץ⁶.

footnotes: ⁵ ברכי יוסף (או"ח סי' קיז ס"ק ה-ו, שערי תשובה (שם ס"ק ב) ועוד. ⁶ דבר שמואל (סי' שכג), יד אהרן (סי' קיז, בשם הגהת טור בשם כמה פוסקים) אף על פי שהוא עצמו אינו מכריע כך בבירור). הובאו דבריהם גם בבאר היטב (שם), ובמשנה ברורה (שם).

ויש מי שחילק בין מצב שבמקום שבו הוא נמצא בחוץ לארץ זקוקים כבר לגשם או לא⁷.

footnotes: ⁷ אגרות משה (או"ח חלק ב סי' קב).

בנדון דידן אין הכרעה ברורה לצד זה או אחר. שכן במקרה זה התנאים השונים שהזכירו הפוסקים הללו, כולם או אפילו רובם הניכר, אינם מתלכדים באופן ברור לאחד מן הצדדים. על כן ראוי לנהוג באופן שיוצאים בו ידי כל הדעות.