לימה, פרו

טבת, תנש"א

סט. חגיגת בר מצווה לנער שהוריו באבלות

כיצד לנהוג בחגיגת בר מצווה כשאם החתן בשנת אבל? סעודת המצווה נעשית בשבת לאחר היום בו מלאו לנער שלש עשרה.

אע"פ שאבל על אב ואם אסור בשמחה כל י"ב חדש, ולכן אין לו להשתתף בסעודת "שמחת מרעות", אין הדבר כולל סעודת ברית מילה, פדיון הבן או בר מצווה, שהינן סעודות מצווה¹, ואין בהם שמחה יתירה דוגמת סעודת הנישואין, ולכן אין מחמירים בהם כל כך².

footnotes: ¹ עי' יש"ש ב"ק, פרק מרובה, סי' ל"ז, שסעודת בר מצווה נחשבת לסעודת מצווה רק כשנעשית ביום ההולדת עצמו, או כשהנער דורש. ² שו"ע יו"ד, סי' שצ"א, ברמ"א סעיף ב', ובדגול מרבבה שם.

קידוש או סעודת בר מצווה בשבת — יש לערוך כרגיל (גם אם אין זה באותו היום שבו הגיע הנער לגיל שלש עשרה ויום אחד), ומותרת השתתפותם של אבלים אף כשהם קרובי משפחה רחוקים יותר, או ידידים³.

footnotes: ³ כי בכל מקרה אין לנהוג בשבת אבלות בפרהסיה, אין צורך לומר, שיש להזהיר הציבור שהקפדה על אי חילול שבת בהכנת המסיבה ובחגיגה עצמה, הוא הדבר היותר חשוב כאן.

גם בימות החול מותרת השתתפות ההורים במסיבת בר המצווה של בנם⁴. ואף קרובים וידידים אחרים השרויים בשנת אבל רשאים להשתתף, בתנאי שאין במקום תזמורת או ריקודים⁵.

footnotes: ⁴ משום שבתור בעלי השמחה הם עומדים ומשמשים את הציבור, ואינם יושבים רק בסעודה (כל בו על אבלות, עמ' 360) ומשום כך, זה מותר אפי' בתוך שלושים לאבלותם. ⁵ פסק הגרש"ז אויערבך, הובא בספר פני ברוך, עמ' תנ"ט.

אכן ראוי שהנער, חתן בר המצווה, או אחר, ידרוש בדברי תורה⁶ כדי שלא ייחשב הדבר ל"משתה מרעים" האסור לאבלים, שכן עיקר השמחה היא על הגיעו למצוות.

footnotes: ⁶ דגול מרבבה סי' שצ"א שם, יש"ש ב"ק פ' מרובה שם. פרי מגדים (או"ח), במשבצות זהב לסי' תמ"ד, סק"ט, ולהלכה הובא בספר גשר החיים, חלק א', פרק כ"א, עמ' רל"א.