רומא, איטליה Rome, Italy

סיון תשנ"ב

קג. כהן שנשא גיורת שהתגיירה לפני הגיעה לגיל שלוש, תוקף הנישואין, מעמדו ומעמד הבנים ככהנים.

א. האם מותר להעלות אותו ראשון לתורה?

ב. האם חייבים למנוע את עלייתו לדוכן לנשיאת כפיים?

ג. האם צריכים להזהיר אותו שלא יפדה את הבכור?

ד. מה דין הבנים: האם הם חללים מדאורייתא או מדרבנן ומה הן ההשלכות כלפי זכויותיהם וחיוביהם?

ה. מה דין בני הבנים?

לידיעת המשיבים הריני מוסיף כמה הערות רקע למקרה:

1. הכהן הכיר את הבחורה בתוך הקהילה בתנועת נוער והיה סבור שהיא יהודיה. גם בעבר כשהכיר בחורות אחרות בדק מה מצבם היהודי.

2. כשהכיר את הבחורה הזאת, בדק אם היא יהודיה מלידה והיא ענתה לו שהיא יהודיה מלידה, מתוך הנחה שהיות שגיירו אותה מיד עם לידתה, היא נחשבת כיהודיה, יש להניח שהיא דברה בתום לב ולא שקרה.

3. כשהבחור הכיר את אם הכלה, חשב בתמימותו שהיא יהודיה מפני שהוא ראה שהיא משתתפת בתדירות בחיי הקהילה וגם הולכת לבית הכנסת.

4. אחרי שנודע לבחור מצבה של הבחורה, פנה אל כמה רבנים באיטליה כדי שימצאו לו היתר לשאת אותה כדת משה וישראל. היות שלא מצא אף רב באיטליה פנה לצרפת ושם מצא רב שגיוריו מקובלים שסדר לו חופה וקידושין. בכתובה כמובן הבחורה מופיעה כגיורת בת אברהם אבינו.

5. הכהן נקרא לאחרונה לתורה כראשון ונשא את כפיו בקהילתה של כלתו וגם באחד מבתי הכנסת ברומא.

6. לפני שהתחתן הבחור היה רק מסורתי. יש לציין שאחרי הנישואין הזוג מקפיד בשמירת מצוות.

ואולם, ראשית יש לבדוק, אם המוחזקות ההלכית של משפחת הבחור לכהונה היא ברורה³. אם אמנם כך הוא הדבר, כגון שמסורת הכהונה שלהם מתבססת על יהודים שומרי תורה ומצוות- הרי שהוא צריך לגרשה. אבל אם אין הדבר ברור, ואפילו הדבר בספק, אין הוא חייב לגרש, ומאידך הוא חייב להפסיק לנהוג ככהן, והרינו מכאן ואילך ישראל גמור לכל דבר.

footnotes: ³ ראה "אגרות משה" (יורה דעה ח"ג סי' קז) שפסק, שיש מקום לבדוק חזקת כהונה לפני שמחייבים אדם לגרש את אשתו הגיורת. ובוודאי שבנידוננו יש חשיבות לבדיקה כזאת, משום שמדובר על גזר-דין קשה מאד עבור המשפחה.

אם חזקת כהונתו ברורה, הרי כל עוד שאינו מגרש את אשתו, אין להתיר לו לישא את כפיו (אמנם בדרך חכמה ובנועם) ואין לקיים בו דין "וקדשתו", קרי: אין לכבדו ככהן בעלייה הראשונה לתורה או בשאר דברים שנהוג לכבד בהם כהנים, אלא הרי הוא כשאר אחיו הישראלים⁴.

footnotes: ⁴ "פרי מגדים" ב"משבצות זהב" (אורח חיים ריש סי' קלה), "אגרות משה" (אורח חיים ב סי' לג). ומדברי הגר"ע יוסף ב"יחוה דעת" (ח"ב סי' טז) עולה שלכתחילה יש להעלותו שלא ממניין שבעת הקרואים, אלא להוסיף עליית "אחרון".

מאותה הסיבה ראוי להימנע מלכתחילה, מלכבדו בפדיון הבן הבכור⁵, אלא יש לחפש כהן אחר שאינו עובר עבירת כהונה, ומכל מקום, אם כבר פדה- הפדיון מועיל, שכן כהן הוא.

footnotes: ⁵ מסברה, שגם זה בכלל "וקדשתו".

לפי רמב"ם ושו"ע⁶ הגיורת אסורה משום זונה הכתובה בתורה, ובכלל זה גיורת שהתגיירה לפני שהגיעה לגיל שלוש. לכן יש להתייחס אל הבנים כחללים שיצאו לגמרי מכלל כהונה⁷ לעניין עלייה לדוכן, עליית "כהן" ופדיון הבכורות⁸.

footnotes: ⁶ הל' איסורי ביאה שם, שו"ע אבן העזר שם. ⁷ גדר האיסור של גיורת לכהונה שנוי במחלוקת בין ראשונים. דעת התוספות (יבמות סא ע"א ד"ה אין זונה וכו') שהאיסור משום זונה ומדאורייתא, וכן קובע רמב"ם (שם), ואף דעת רשב"א (יבמות ס ע"ב) מפורשת שהאיסור הוא מדאורייתא. אלא שאין זה לאו שלוקין עליו, והלימוד מן הפסוק ביחזקאל "כי אם בתולות מזרע בית ישראל" מהווה גילוי לדין תורה, ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא. ומסתבר שזו גם דעת ראב"ד המשיג שם על רמב"ם.גם גיורת שהתגיירה פחותה מג' שנים ויום אחד, סוברים התוספות ורמב"ם שאסורה משום זונה, וההסבר לכך הוא שהגויים שטופים בזימה, וזאת נולדה להם בגיותם שלא בקדושה, ועיין "מגיד משנה" לרמב"ם שם. ומה שכתב "ערוך השולחן" (אבן העזר סי' ו, כב) בדעת רש"י שגיורת כזאת אסורה לכהן רק מדרבנן, אין לזה כל יסוד, ודעת רש"י כדעת התוספות שאסורה מדין זונה, ואין הלכה כרשב"י.לאור זה ברור שאין מקום לקולא ביחס לחללות אצל הבנים. ⁸ "אגרות משה" (אבן העזר ח"ד סי' טז).

אף הבנות: בהיותן חללות- אסורות הן לכהנים, ובזה דינן חמור מדין ישראליות. לגבי הנכדים: צאצאי הבנים ממשיכים להיחשב חללים באופן הנ"ל, משום שאין בנות ישראל מקוה טהרה לחללים⁹, ואלו צאצאי הבנות (אם אכן נישאו לישראלים) נחשבים לישראלים לכל דבר, שכן בני ישראל מקוה טהרה לחללות⁹.

footnotes: ⁹ קידושין (עז ע"א), רמב"ם (הל' איסורי ביאה פ' יט הל' יד), שו"ע (אבן העזר סי' ז, טז).