למשל כשהתינוק רוצה איזה דבר שהתינוק נהנה ממנו, הנה אביו מחמת אהבתו לתינוק, יש לו הנאה כשיהיה אותו דבר להתינוק, נמצא התינוק מוליד אהבת אותו דבר באביו וכו', וזה המשל שייך בענין שאמרו דז"ל שמצוה בשבת אכילה ושתייה. ולכאודה קשה, מה הנאה יש לנשמה יתירה באכילה ושתייה, ולפי המשל הזה אתי שפיר, כי הנשמה יתירה יש לה גם כן תענוג זה, כמו שכתוב בזוהר (פ' פנחס דרמ"א ע"ב) על פסוק באתי לגני אחותי כלה, בשביל דעותא דילה אכיל ושתי: (כש"ט ח"ב ד"ג ע"ב בקיצור, והוא בליקוטי אמרים ד"ג ע"ג).