שמעתי ממורי כי העושה מצוה גדולה או לומד תורה הרבה והתפלל בכוונה, לא יכניס בלבו שום התפארות שהוא עשה זאת, כי אם מלכות שנקרא אני מן אדני היא עשתה זאת, מה שאין כן אם מתפאר לומר שהוא בעצמו עשה זה, אז גורם ח"ו שמסתלק י' מן אני ונשאר אן וכו' ודפח"ח: (בן פורת יוסף דע"ז ע"א, תוי"י קרח דקנ"ד ע"א). ונ"ל שזהו מה שאמרו במשנה (פ"ג. דאבות) מאין באת ולאן אתה הולך וכו', ר"ל כאשר חושב את עצמו לאפס ואין, שיודע שבא מטפה סרוחה, אז מאין באת, מה שאין כן במתפאר שהוא העושה, וזה נקרא הולך היפך ביאה כנודע, אז מסתלק י' ונשאר אן, וזהו שאמרו ולאן אתה הולך, והבן, ואפשר שמעתי זה גם כן ממורי והשם יתברך יודע: (שם בס' בן פורת יוסף דע"ז ע"א).