למומחה. רבותא קמ"ל דאע"פ דיכול להיות שיש בה מום מ"מ כיון דסתם בהמה בחזקת שאין בה מום וממילא הוי איסורא דאורייתא משא"כ בדיקת בהמה מטרפותיה דמספיקא עומדת בחזקת שאינה טריפה וא"צ בדיקה אלא מדרבנן וכמ"ש הרמ"א בס"ג ומש"ה כ' הט"ו בס"ב ונודע שהיא טריפ' פי' נטרפה בוודאי ועוד דבכור שלא נבדק אע"פ שנתודע אח"כ שהיה בו מום אפ"ה אסור בהנאה מדרבנן כראי' במשנה פ' עד כמה ומבואר בי"ד סי' ש"י וכיון שכן אינו מנכה לו מן הדמים כמ"ש בס"ס זה אבל בהמה שלא נבדקה אינה אסורה בהנאה. סמ"ע:

יקבר. ר"ל הלוקח יקברנו ולא יחזירנו להמוכר שיקברנו שלא האמינו לו ע"ז דשמא ימכרנו לעכו"ם ויהנה ממנו והוא אסור בהנאה משא"כ בטריפה שבס"ב דשם מותר בהנאה למכור הבשר לעכו"ם מש"ה מחזיר לו הבשר הנשאר ולא חיישי' שיאכלנו דהנחשד לאיסור קל דלפני עור כו' לא נחשד לאיסור חמור דיאכלנו וכמ"ש בי"ד סי' קי"ט וגם ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל אחר כמו שעשה בראשונה להנאת ממון שהבשר כשר הוא ביוקר מהטריפה שהרי כל טבח שיצא מכשול כזה מתחת ידו מעבירין אותו ומכריזין עליו שלא יקנו ממנו שום דבר וכמ"ש הט"ו בי"ד בס"ס י"ט ובס"ס ס"ד וקי"ט. שם:

כלום. דדוקא במכשול דאיסורא דאורייתא קנסוהו ועוד דאין אכילת האוכל מחשב לו הנאה ואדרבה צער הוא לו שעבר על איסור דאורייתא באכילתו אף שהיה שוגג משא"כ באכל איסור דרבנן. שם:

סופרים. דמדין תורה משנשחטה הבהמה בחזקת היתר עומדת והולכין אחר רוב בהמות שהן כשרות. שם:

הנאה. שהרי אין הלוקח מפסיד למוכר כלום במה שאכלה או האכילה לכלבים כיון שאסור לו להנות ממנו מש"ה אינו מנכה לו מהדמים שנתן לו בעדה ואף אם מכרה הלוקח לעכו"ם וקבל דמים אם הוא דבר שתופס דמיו הרי אסורין ביד הלוקח ואפי' הוא דבר שאינו תופס דמיו כגון חמץ בפסח וערלה וכלאי הכרם דתנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת (וחמץ של עוברי עבירה לאחר פסח מותר מפני שהן מחליפין) ה"מ לאחרים אבל המוכר בעצמו שהוא בע"ד אסור למוכרו ואף אם מכרו קנסוהו דאסור להנות הוא בדמיהן עכ"ל הסמ"ע וכ"כ רש"י פ' ר' ישמעאל וכ"כ התוספות ר"פ בתרא דע"א וכ"כ רש"י ותוספות בחולין גבי חמצן של עוברי עבירה וכן עיקר ודלא כמ"ש בספר מע"מ בבכורות ע"ש ועיין באו"ח סי' ת"נ וב"ח שם. ש"ך: