Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 303
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
שכר. נראה דלא הוי ש״ש אא״כ שכרו ש״פ וכ״מ להדי' בהרא״ש ר״פ השואל ובטור סי' שמ״ו סי״ב בשם (הר״מ) [הרמ״ה] ע״ש. גרסינן בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ח) ובפרק אין בין המודר (נדרים דף ל״ז) השוכר את הפועל לשמור פרש״י השוכר את הפועל שנותן לו שכרו של כל יום אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אם אבדו בשבת אינו חייב באחריותו ואם היה שכיר שבת שכיר חודש שכיר שנה שכיר שבוע נותן לו שכר שבת לפיכך אחריות שבת עליו ונתבאר באורח חיים סי' ש״ו ס״ד. ש״ך:
שלך. ע"ל סימן קפ"ו ס"ב:
כיוצ'. והעיקר כהפוסקים דגניב' באונס גמור פטור שומר שכר וכ"פ מהרש"ל פרק הכונס סימן י"א ע"ש ועיין בתשו' מבי"ט ח"ב ס"ס שמ"א ובתשו' רשד"ם סימן תנ"ט. ש"ך:
להציל. ואף ע"ג דבס"י ברועה שהניח עדרו כו' דאליב' דכ"ע אם גם כשהי' שם לא היה יכול להציל פטור שאני התם דשם אונס דטריפת זאב עליה משא"כ הכא דשם גניבה עליו ולכך בעינן שיהא דוק' שם. סמ"ע:
מאונסים. כת' המ״מ רפ״ב משכירות מהשמועה האמורה בשומר שכר גבי הקדש יש ללמוד ששומר שכר שפטור מאונסי' בכל מקום אם נאנס ה״ז לא הפסיד שכרו אלא נשבע שנאנס ונוטל שכרו עכ״ל ודבריו נכונים שכן מוכח בפרק הזהב (בבא מציעא דף נ״ח ע״א) וכן מוכח לעיל סימן ס״ו ס״ב ור״ס ש״א ע״ש. ש״ך:
מזויין. אע"פ דמיטמר מאינשי עיין בתשו' רשד"ם סימן ת"ל שם:
אחרים. פי' ואפילו בשכר וכמ"ש הט"ו בס"ח ברועה שצריך להציל ע"י רועים אחרים ואפילו בשכר וחוזר ונוטל מהמפקיד כ"כ הסמ"ע וז"ל הש"ך אף שהוא מציל את שלו ומתוך כך נשרף החפץ שהי' שומר עליו לא אמרי' כיון שהיה יכול להציל את החפץ לא הוי אונס מטעם שהיה נשרף חפציו שלו כ"כ הרמ"א בתשו' סימן ק"ו ע"ש שהאריך בראיות נכונות ויש לדקדק מדבריו דאם היה ש"ח חייב דמחשב ליה כפשיע' ע"ש ומ"מ צ"ע לדינ' ודו"ק שם עכ"ל וע' בתשו' שב יעקב חח"מ סי' כ"ג:
להתגרות. אפילו היה כונת הרועה לטובה כ"כ מהרי"ק שורש קנ"ה. סמ"ע:
בחנם. ומיהו אף ש״ח אם קדם להציל בשכר צריך להחזיר לו מה שהוציא כן הוא בתוספות פרק הכונס (בבא קמא דף נ״ח) ובהרא״ש ומרדכי שם ושאר פוסקים גבי מבריח ארי וכן הוא בהג״א פרק הפועלים ובתוס' והרא״ש שם איתא דה״ה באינש דעלמא שאינו שומר והציל בשכר חוזר וגובה מבעה״ב עיין בתשו' רשד״ם סימן ר״ב. ש״ך:
דמי. אבל א"צ להוסיף דמי טירחא קניית הבהמה או דמי רגילותה בבית דשמא המפקיד לא ירצה להחזירו לו דאינו מחויב להחזיר דמים הללו. סמ"ע:
שטען. עיין בתשו' רשד"ם סי' שפ"ח:
חייב. דמן הסתם היה יכול להציל ע"י רועים ומקלות שהי' שוכרן להצילו כ"כ הב"י ואחריו נמשכו הע"ש והסמ"ע וכתבו דבש"ח פטור אבל תימא האיך אנו יכולים לומר דמן הסתם הי' יכול להציל אלא נ"ל דהטעם כיון דאין הדבר ידוע ע"כ הרי השוכר מחויב לישבע וא"י לישבע שהרי אינו יודע וכל שומר מחויב לישבע שיודע בבירור שנאנסה אבל אם הוא ספק לו ה"ל משואיל"מ וכדלעיל סי' רצ"א (כמ"ש שם ס"ק ט"ז ע"ש) והוא פשוט בכמה דוכתי וא"כ גם בש"ח הדין כן וע"כ לא חילק הרמב"ם בדבר זה נ"ל ברור. ש"ך:
וסופו. אם יש שום צד בעולם לומר אילו לא פשע היה מציל חייב אבל אם נכנס בשעה שבני אדם נכנסין אע"ג דג"כ פשע לענין זה דאילו היה שם הי' יכול להצילו מאונסים קלים שדרך בני אדם להציל כתבו התוספות דאין זה מקרי פשיעה כיון דעל בעידנא דעיילי אינשי והוי כגניבה ואבידה ואף שחייבה התורה עליה לש"ש לשלם מ"מ כשלא נגנב אלא נאנס לא מחייבים לי' על האונס מכח שפשע מתחלה כיון דאינו פשיעה גמורה משא"כ בעל בעידנא דלא עיילי אינשי דה"ל פשיעה גמורה. סמ"ע:
מיד. לשון הטור כיון דסגפה אמרינן דמאותה שעה התחילה להתקלקל והוי פשיעה. שם:
הגנב. וא"ת מאי איריא דגנבה מהאגם אפילו גנבה מביתו נמי חייב הש"ש וי"ל דאיירי אפילו נגנבה בלסטים מזויין דאינו חייב כשנגנבה מביתו אבל כשנגנבה מהאגם דמיד כשנגנבה חייב דאמרינן אילו עמדה בביתו לא בא הלסטים וכיון דמתחייב על הגניבה תו לא מיפטר במה שמתה ביד הגנב דה"ל תחלתו בפשיעה כו' ובזה נתיישב הא דהוצרך הט"ו לחזור ולכתוב דין זה כאן בשומר שכר אף שכבר כתבוהו בסי' רצ"א בשומר חנם. שם: