ולהטיף. כתב הט"ז תמוה הג"ה זאת בתרתי חדא דמשמע דחיוב הוא וא"כ אפילו בשבת יחזור ויטיף כו' וזה אינו דרוב הפוסקים לא ס"ל הכי וא"כ פשוט שאין כאן אלא חומרא ובשבת לא יעשה כן ותו במ"ש כאן בסיפא מל תוך ח' וביום יצא משמע שא"צ לחזור ולהטיף וכו' מאי שנא מרישא דודאי לא עדיף תוך ח' מבלילה וכן מוכח בסי' רס"ד דתוך ח' לא הוי מילה כלל עכ"ל ובדין זה אם מל תוך ח' הסכים ג"כ הש"ך ופסק דצריך מדינא לחזור ולהטיף וכו' ובזה לא ניתנה שבת לדחות אבל אם מל בלילה לא יצא אפי' דיעבד י"ל דצריך להטיף וכו' אפי' בשבת ע"ש:

ואז. כ' הט"ז ראיתי בס' בדק הבית שכ' בשם הרשב"ץ דמ"מ אין מלין אותו ביום ה' לפי שביום הג' יש צער לנימול ואין לגרום צער ביום השבת ולפ"ז נראה כ"ש שאין למולו ביום ו' דאיכא צער טפי כמ"ש בסי' רס"ו בשם הרשב"א והרמב"ן עכ"ל אבל הש"ך בס"ס רס"ו חולק על זה וכתב דמוכח מש"ס ופוסקים דמילה שלא בזמנה מותר ביום ה' וכן נראה עיקר ע"ש:

גדול. כ' הש"ך נראה דהיינו באופן שנתבאר בא"ח סימן שכ"ח ס"ט וכן משמע בנ"י ע"ש. עכ"ל: