ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת וגו׳ גר ותושב אנכי וגו׳. י״ל מה טעם פעם אמר לשון עמכם באומרו תנו לי אחזת קבר עמכם ופעם אומר לשון בתוככם באומרו יתננה לי בתוככם לאחזת קבר. עוד פעם אומר מלת את עם לשון מתי או מתך. את מתי מלפני. ופעם אומר בלתי את באומרו ואקברה מתי מלפני מקבור מתך. עוד מה טעם ופגעו לי בעפרון בן צוחר למה הוצרך לבני חת לבקש עליו אחר שהיה נכבד ונשיא אלהים היה לו לדבר עמו פנים בפנים. שהרי שם היה יושב באומרו ועפרון יושב וגו׳. עוד פעם הוא מזכיר עם הארץ ובני חת ופעם עם הארץ לבד ופעם בני חת לבד. עוד מהו ויקם שדה עפרון וגו׳ מאת בני חת ולא אמר מאת עפרון שהוא בעל השדה. ויש להשיב על כל השאלות האלו כי אברהם אבינו ע״ה נתחכם מתחלה בענין שתעלה בידו מערת המכפלה לפי שידע מעלתה לכן לא שאל מהם תחלה למכור לו המערה שמא יחשבו לומר כי על ענין גדול נתן עיניו בה ולזה לא שאל מהם כי אם אחוזת קבר בעלמא כמ״ש גר ותושב אנכי עמכם וגו׳ ולא אמר בתוככם כי עשה עצמו טפל להם ואמר שהסבה שהכריחתו היא ואקברה מתי מלפני. והיה נתחכם בדבריו ולא אמר תנו לי קבר עמכם שא״כ מיד אם יאמרו לו במבחר קברינו וגו׳ יסתתמו דבריו ולא יוכל לבקש עוד יותר ואם יבקש יאמרו דברים בגו. ואמר גר ותושב כלומר גר ורציתי שאתיישב עמכם לחשיבותכם ולזה אין אני רוצה קבר א׳ לבד אלא אחוזת קבר למתים הרבה. והשיבוהו על ראשון ראשון כנגד מ״ש גר ותושב אמרו שמענו אדוני נשיא אלהים. וכנגד מ״ש עמכם שהוא טפל להם אמרו לו בתוכנו וכנגד מ״ש תנו לי אחוזת קבר עמכם שהוא אחוזת קרקע לבית הקברות למתים הרבה אמרו לו במבחר קברינו קבור את מתך אמרו קברינו לשון רבים ואמר את לרבות מתים אחרים. וכנגד מ״ש ואקברה מתי מלפני שהוא מת א׳ לבד דהיינו שרה אמרו לו דרך כבוד לכבוד שרה איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך כלומר אפי׳ איש חשוב שבנו שכבר תקן קברו לעצמו לא יכלה ממך מקבור מתך. ולזה לא אמרה את מתך אלא מתך לבד שהכוונה על מת אחד לבד. מיד וישתחו אברהם לעם הארץ לבני חת השתחוה לעם הארץ שיהיו לו עדים בדבר על המכירה ולבני חת שיבטלו וימחלו לו זכותם לפי שהם מצרנים לשדה עפרון החתי ולזה עשאם כשלוחים לקנות לו מעפרון בן צוחר כדי שאח״כ לא יוכלו לערער שהרי ודאי מחלו זכותם אז ולזה אמר להם יתננה לי בתוככם ולא אמר עמכם לומר שאע״פ שהיא בתוככם תהיו מוחלין לי זכותכם באותה שעה הבין עפרון כוונתו של אברהם ואמר לו למה לך כל זה להשפיל עצמך לבני חת כדי שיהיו מוחלין זכותם לזה אמר לו השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה כלומר במתנה ומתנה לית בה דינא דבר מצרא ולז״א לעיני בני עמי נתתיה לך כלומר בע״כ מיד וישתחו אברהם לפני עם הארץ שיהיו עדים בדבר שנתנה במתנה ואע״פ שדעתו לקנותה ממנו בכסף מ״מ רצה שלא ידעו בני חת במכירה ולא ידעו כי אם במתנה כי אז לית דינא דבר מצרא שכשיערערו יוציא להם שטר מתנה אבל מ״מ אברהם אבינו לא סמך על מתנתו של עפרון כי הכיר בו מתוך דבריו שלא נקנה בכל לבו וזה ממ״ש לעיני בני עמי נתתיה לך קבור מתך כי לא היל״ל קבור מתך שכיון שנתנה לו יעשה בה מה שלבו חפץ אבל כיון שאמר קבור מתך משמע שלא נתנה לו כי אם לקבורת מת אחד בלבד ולזה לא אמר קבור את מתך לכך בא אברהם לבקש לקנותה ממנו בסתר לפני עם הארץ שלא ידעו בה בני חת ויערערו מכח המצרנות. ולז״א וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה הוסיף את לרבות כמה מתים ולא רצה לומר מתי שלא יפתח פיו לשטן ויען עפרון את אברהם לאמר לו ארץ ארבע מאות וגו׳ ואת מתך קבור כלומר אפילו מתים הרבה ותהיה קנויה לגמרי מיד וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון וגו׳ אשר דבר באזני בני חת כו׳ ששקל לו הכסף במעמד בני חת והכוונה לומר שמתחלה היה נראה לאברהם שיתננה בדמים מועטים ולזה רצה שיעידו עדים שנתנה לו במתנה כדי שלא יהיה בה דינא דבר מצרא אבל המכירה תהיה בסתר ולא ידעו בה בני חת שלא יערערו מכח המצרנות ובזה יהיה לו ב׳ שטרות אחד של מתנה ואחד של מכר כדי ליפות כחו באחריות ובמצרנות. אמנם אחר שראה אברהם שנתנה לו בדמים יקרים שהם ד׳ מאות קנטרין לזה אמר מה תועלת עוד להסתיר במכירה כי ודאי לא ימצא אחד שיתן בה זה הסכום ולז״א הכתוב באזני בני חת. והנה אחר שקנאה אברהם בכסף חזר לקנותה בשטר ולזה אמר ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב כי כל זה הוא סיפור מ״ש בשטר שכתב ובירר בו הכל ואמר לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו כלומר לעיני בני חת שלא יוכלו לערער שהרי במעמדן היה הדבר בכל באי שער עירו שהם עדים בדבר. ואח״כ קבר אברהם את שרה אשתו וגו׳ ויקם השדה והמערה וגו׳ כלומר שקנאו ג״כ בחזקה שהחזיק בו וקבר בו שרה ונמצא שקנאו בכסף ובשטר ובחזקה כדי ליפות כח מקחו ולהסתלק מכל צד ערעור. ואמר מאת בני חת לפי שמתחלה לא היה ממש כי אם במצב בני חת שלא יערערו עליו ועתה הם מחלו זכותם וגו׳. הרס״ו זללה״ה:

ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם בכל ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך בה׳ אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק. ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה. ה׳ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם. ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת רק את בני לא תשב שמה וגו׳ עד על הדבר הזה. ראוי להשים לב על אומרו ואברהם זקן בא בימים הנה ראוי לדעת מה הם אלו הימים שזכר. ועוד באומרו וה׳ ברך את אברהם ע״ד שרז״ל (ב״ר פ״ו) וה׳ הוא ובית דינו מה הכוונה בזה. עוד באומרו ברך את אברהם בכל מהו בכל שהל״ל במקנה בכסף ובזהב. עוד למה תאר אליעזר בעבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו כי די היל״ל ויאמר אל עבדו. עוד באומרו שים נא ואין נא אלא לשון בקשה. ועוד אומרו ידך תחת ירכי מה רמז בזה. ועוד אומרו ואשביעך בה׳ אלהי השמים ואלהי הארץ למה הזכיר אלהי הארץ ועדין לא היה מפורסם כי אם בבית אברהם לבד. עוד באומרו לא תקח אשה לבני למה לא אמר לבני ליצחק כמו שאמר אח״כ ולקחת אשה לבני ליצחק. עוד באומרו מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו הנה ראוי לידע כוונת אברהם אע״ה שהרחיק בנות כנען מלהתחתן בהם אם מפני שהם רשעים למה ישב ביניהם כי אין ראוי לאדם לדור עם רשעים ואם מצד שהם עובדי כוכבים גם בית בתואל היו עובדי כוכבים. ועוד באומרו אשר אנכי יושב בקרבו מאי בקרבו בתוכו או בתוכם מבעי ליה או יושב בארצו. ועוד באומרו כי אם אל ארצי ואל מולדתי וגו׳ הנה באמת ארצו היא עבר הנהר ואור כשדים מולדתו היו כולם עובדי כוכבים. א״כ לא יבחר באנשי ארצו ולא במשפחתו כי אין בהם גם א׳ עובד את השם ואם היה לבחור ברע היה בוחר במשפחתו לא בארצו. עוד באומרו ולקחת היל״ל והבאת אשה לבני מאי ולקחת. ועוד מאי לבני ליצחק. ועוד באומרו אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך וגו׳ הנה יקשה ולמה ילך לשם יצחק אם לא תרצה אותה אשה ילך אל אחרת שתרצה לבא. ועוד למה קראה אשה ולא נערה. ועוד אומרו אל הארץ אשר יצאת משם מאי קאמר. ועוד באומרו השמר לך פן תשיב את בני שמה מאי שמה. ועוד אומרו ה׳ אלהי השמים וגו׳ אשר דבר לי ואשר נשבע לי וגו׳ הוא ישלח וגו׳. היל״ל ה׳ אלהי השמים הוא ישלח מלאכו ודי. ועוד באומרו ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת הנה יקשה מה הועיל המלאך שאמר הוא ישלח מלאכו ולקחת. הנה סתר דבריו באומרו ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך. ועוד אל הארץ הזאת מיותר. ועוד אומרו ונקית משבועתי זאת הנה יראה כי יש ב׳ שבועות ומה הם. ועוד באומרו רק את בני לא תשב שמה הנה כבר אמר זה למעלה באומרו פן תשיב את בני שמה. ועוד באומרו וישבע לו על הדבר הזה יראה שיש כאן ב׳ דברים ומה הם. אמנם מה שיראה בזה הוא ואברהם זקן בא בימים ירצה כי האדם בהיותו זקן מאד. הנה יראה בעיניו שבא בימים כלומר שלא נשארו לו בזה העולם שנים שלמים אלא ימים שלא הגיע לכלל שנים ולזה נתעורר לזה הענין. או ירצה באופן ב׳ ע״ד שאז״ל כי מי שהוא כל ימיו בטובה וראה רעה בסוף ימיו כאלו לא ראה טובה כלל ולזה אמר כי אברהם בעת זקנתו ברכו האל ית׳ בכל כי סופו היה טוב מתחלתו או כתחלתו וז״ש בכל ר״ל כי בכל ימיו היה מבורך. או ירצה באופן ג׳ ואברהם זקן בא. ירצה ע״ד שאמרו חכמי האמת כי בימי הזקנה והשיבה רומז לרחמים גמורים ונהפך שער השחור כהוא סוד הדין נהפך אל הרחמים הגמורים וז״ש וה׳ ברך את אברהם בכל כי כל הדברים היו כפי הרחמים.¹ או ירצה באופן ד׳. והענין כי ראוי להשים לב על אברהם שלא לקח אשה לבנו מבנות הכנעני כי אין ראוי לאדם לבקש מי שהוא גדול ממנו אלא מי שהוא יותר פחות ממנו במעלה ע״ד שאז״ל נחות דרגא וסב איתתא. ומה גם כי באמת משנה לאברהם בכל העולם שהיו יודעים מציאותו ית׳ ושמרו דרכיו הם ענר אשכול וממרא יותר מבית אבי אברהם וא״כ למה נתגאה וגו׳ ולא לקח מבנות הכנעני לזה הקדים ואמר שהסבה בזה הוא לפי שהיה מבורך בכל ר״ל בכל מיני השלמיות כולם. אמנם הכנענים הם הרירים ולזה הם בטבע וכפי השכל הפכים אליו להתחתן בהם ולזה הוצרך לזה. או ירצה באופן ה׳. וראוי להקדים מה שאמר החבר למלך כוזר במאמר א׳ מספרו סי׳ צ״ה. וז״ל אמר החבר הרפה לי מעט עד שאבאר לך גדולת העם וגו׳. שלא היה חל הענין האלהי כי אם ביחידים מבני אדם אחר אדם הראשון כי האדם היה שלם מבלתי תנאי כי אין טענה בשלמות מעושה חכם יכול מחומר בחרו לצורה אשר חפץ בה מנע מונע ממזג שכבת זרע האב ולא מדם האם ולא מהמזונות וההנהגה בשני הגידול והינקות והתחלפות האויר ודמים והארץ כי יצרו כמגיע אל תכלית שני הגידול וגו׳ והוא אשר קבל (שם איתא קפל עי׳ במפורש) הנפש על תומה והשכל על תכלית מה שביכולת האנושי והכח האלהי אחר השכל ר״ל במעלה אשר בה ידבק באלהים וברוחניים וידע האמתות מבלי למוד אבל במחשבה קלה וכבר נקרא אצלנו בן אלהים והוליד בנים רבים ולא היה מהם ראוי להיות במקום אדם אלא הבל כי הוא היה דומה לו וכאשר הרגו קין וגו׳ נתן לו שת והיה דומה לאדם והיה סגולה ולב. וזולתו כקליפה וסגולת שת אנוש וכן הגיע הענין עד נח ביחידים היו כולם דומים לאדם נקראים בני אלהים וגו׳ וכן מנח ועד אברהם ואפשר שהיה מהם מי שלא דבק בו הענין האלהי כתרח אבל אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו עבר ועוד שהשיג נח בעצמו והיה הענין האלהי דבק בהם מאבות אבותם אל בני בנים ואברהם סגולת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי ועכר היה סגולת שם ושם סגולת נח מפני שהוא יורש האקלימים השוים אשר באמצעותם וחמדתם ארץ כנען אדמת הנבואה ויצא יפת אל צפון וחם אל דרום וסגולת אברהם מבניו יצחק והרחיק כל בניו מהארץ הזאת המסוגלת כדי שתהיה מיוחדת ליצחק וסגולת יצחק יעקב ונדחה עשו אחיו מפניו שזכה יעקב בארץ ההיא ובני יעקב כלם סגולה היו כלם ראוים לענין האלהי והיה להם המקום ההוא במיוחד בענין האלהי וזה היה תחלת חול הענין האלהי על קהל. אחרי אשר לא היה נמצא כי אם ביחידים וגו׳ עכ״ל. ואחר שהקדמנו זאת ההצעה אומר. אחר שסגולת העולם ר״ל סגולת האדם ושלשלת הסגולה והפרי הנחמד שהיה נמשך מן האדם שיראה בו הענין האלהי שהוא תכלית בריאת העולם וזה כבר היה נפסק בתרח כי תרח הפסיק השלשלת ולא נדמה לאבותיו הנה אז היה העולם כלו פסולת וקליפות בלי פרי כלל והנה אברהם אע״ה נתחדש חדש בסגולה וההשתלשלות כבראשונה ולא המשיכה בטבע מאבותיו הקרובים אמנם המשיכה במקרה מרבותיו הם שם ועבר כי על כן נקרא עברי כי הם באמת אבותיו ולא תרח ועל זה אמר הנביא מי העיר ממזרח וגו׳ ר״ל כי העולם היה בחושך כי לא נראה בהם בסגולה והפרי והנה באברהם ע״ה נתחדשה האורה כבתחלה כנזכר ולפי שלא נמשכה זאת הסגולה לאברהם בטבע מאבותיו אלא במקרה הנה האל ית׳ עזרו ובקש לו דברים שיעזרו אל שלמותו וזה להסיר המונעים הטבעיים שבו שלא יעיקוהו מלהשיג שלמותו ולקרב הדברים שיעזרוהו להשיג השלימות כי בזה יחזור בו הענין ההוא טבעי אחר שהיה מקרה וקשה ההסרה אחר שהיה קל ההסרה. והנה המונעים היו ב׳ א׳ הטבע המזגיי שהמשיך מאבותיו והתגברות החומריות וזה הקנו במילה כי בזה ישבור הכח החמרי הטבעי בו. ב׳ הוא הטבע ההרגלי בו בארץ לא מטוהרה ואוירה רע בטבע ומנגד אל השלמות וזה תקנו באומרו לך לך מארצך וגו׳ אל הארץ אשר אראך וזה כי ארץ ישראל בטבעה עוזרת אל השלמות וזה כי השגת השכל המושכלות וצאתו מן הכח אל הפועל הוא כמו השגת חוש הראות המוחשים וכמו שהשגת הראות המוחשים צריכה ב׳ אמצעיים והם האור ר״ל אור השמש וג״כ האמצעי ביניהם והוא האור כי בו ילכו ניצוצי המביט אל המובט או בהפך כפי סברת החולקים כי אם לא יהיה האויר האמצעי הנה אף אם ימצא האור הנה לא יצא כח הראות לפועל וכ״ש אם לא ימצא האור החזק כמו אור השמש אלא אור חלוש כמו אור הנר והלבנה הנה צריך באמת האויר הזך והנקי כדי שיפגשו ניצוצי המביט למובט בלי שינוי כלל והנה בהיות אברהם משתמש באור החלוש הוא אור החקירה שהוא כמו אור הלבנה הנה באמת צריך למקום היותר מוכן לשלימות שיראה בו אור התורה הוא אור משוה היום או קרוב אליו והוא ארץ הצבי ארץ ישראל שהיא מקום האויר המוכן להשיג השלימות אף במעט האור וגו׳ ולזה שלחו ית׳ לאברהם לארץ כנען כי בזה יעתיק מהטבע שהורגל עליו מאביו ויעתיק אל טבע ב׳ טבע שלם הראוי באיש הסגולי. והענין הזה למה דומה לאיש עובד אדמה שמצא במדבר אילן שפריו טוב ומעתיקו אל אדמה נעבדת מטבעה שיצליח בה השורש ההוא ומגדלו שם וישוב פרדס אחר שהיה מדבר וירבה אחר שהיה מעט. כן אאע״ה נטעו האל ית׳ בארץ ישראל שהיא אדמה הראויה לשלימות והנה כפי האמת הנטיעות הנשתלים מזה האילן בזאת הארץ יחדשו פרי יותר שלם מפרי האילן וזה כי אע״פ שנתקן האילן בנטיעתו בזאת הארץ הנה כפי האמת עדין המקרה הרע שקנה מן המדבר עדין דבוק בו קצת מה שאין כן בנטיעות הנשתלות בזאת הארץ ממנו כי יפסיק מהם שורש במדבר מכל וכל. וזה בתנאי שתשאיר זאת בנטיעה הב׳ בזאת הארץ אבל אם תעתיק למדבר הנה במעט סבה תשוב למזג האילן הא׳ מה שאין כן בנטיעה הג׳ הנשתלת מן הנטיעה הב׳ שכבר נשתרש בה המזג הטוב בקנין ואע״פ שתעתיק אל המדבר הנה לא תשוב אל טבע המדברי במעש זמן כמו בנטיעה הא׳ אמנם תשאר בטבעה זמן גדו. ולזה אאע״ה כשידע כי הוא הסגולה בכל בני אדם כולם והוא פרי כולם וג״כ ידע כי לא נמשכה לו זאת הסגולה בטבע מאבותיו כי אם במקרה כנז׳. הנה לזה השתדל בכל עוז לקיימה בזרעו אחריו לעד לנצח ותשוב בו הטבע ובזרעו ג״כ. והנה לפי שהעיקר השלמות הוא המזג. והנה במזג נמשך אל חומר האדם המתחדש ונמשך אחר חומר אמו כי האדם מתהוה מדם הנדות של האשה. והנה לתקון זרעו במזג היותר נבחר בטבע השתדל לבקש אשה הגונה שטבע מקורה טבעי בה מאבותיה לא כבנות אשכול וממרא שהוא מקרה בהם בלתי טבעי. וג״כ השתדל בהשארות יצחק בארץ ישראל ולא יעתיק ממנה כמשל הנטיעה שהמשלנו כי בשמירת ב׳ אלו התנאים יהיה בזרעו המזג הסגולי טבע אחר שהיה בו במקרה כנז׳ וז״א ואברהם זקן בא בימים ירצה אחר שהיה אברהם זקן בא בימים אז הוליד בן כמו שפי׳ רש״י ז״ל כי זה ירמוז כי אז כבר נתקן מזג אברהם במילה ובזקנה וכפי זה נולד יצחק מן המזג היותר ראוי ונאות. וז״א וה׳ ברך את אברהם בכל ר״ל בבן כי בכל בגי׳ בן. או ירצה וה׳ ברך את אברהם בכל ר״ל כי היה הוא סגולת הכל ר״ל כי המבורך בכל הנבראים היה אברהם לא זולת ולזה אחר שהיה הוא הסגולה השתדל להמשיכה לזרעו בטבע ואמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וגו׳ ירצה לפי שמעשה בזה צריך שיהיה על ידי נאמן רוח לז״א כי זה העבד היה שלם ומנוסה לפניו שהוא הגדול שבבית וג״כ הוא מושל בכל אשר לו לזה אמר שים נא ידך לשון בקשה ירצה אע״פ שאתה נאמן לפני עכ״ז הסבה שאני משביעך אינו מצד שאיני מאמינך כי באמת נאמן אתה לפני. והנה בבקשה ממך שתשבע לי על הדבר הזה כדי שאהיה מובטח בזה הענין. וז״א שים נא ידך תחת ירכי ר״ל בבקשה ממך ואל יחר בעיניך שהוצרכתי להשביעך. או ירצה באופן ב׳ ויאמר אברהם וגו׳ ירצה לפי שהשליח כדי שיצלח בשליחותו צריך ד׳ תנאים. א׳ שישים מגמת פניו לעשות השליחות ששולח בעבורו ולא יתעסק בעניניו כלל כי אם בעניני השולח וכנגד זה אמר ויאמר אל עבדו לפי שהוא עבדו אין לו ענין שיתעסק בו כי אם בענין אדוניו. ב׳ צריך שיהיה מכובד ונשוא פנים כדי שיקבלו דברי שליחותו. וז״א זקן ביתו ר״ל כי לא היה באנשי ביתו יותר זקן ממנו. ג׳ צריך שיהיה נדיב ועשיר כי בנכסים ישיג האדם המבוקש. וז״א המושל בכל אשר לו. ד׳ צריך שיהיה מושבע ועומד על דבר שליחותו כי בזה יזדרז יותר ולא יחל דברו. וז״א שים נא ידך תחת ירכי ואשביעך וגו׳. ולפי שהנשבע צריך להאמין שהאל ית׳ נמצא וג״כ משגיח בתחתונים להעניש לעובר על שבועתו לזה אמר ואשביעך בה׳ אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. וזה כמו שזכרנו שבני אשר בו יקרא וישתלשל בזרע. הנה ראוי שיהיה עם אשה ראויה אליו כנז׳ כי בזה המשיך הסגולה בטבע לזרעו אחריו כנז׳ מה שאין כן בקחתו אשה מבנות הכנעני כי יתבטל זרעו ברובם ר״ל אחר אשר אנכי שוכן ויושב בקרבו הנה אבטל בס׳ ויותר כי יתערבו יחד. ובזה יתבטל טבע הסגולה כנז׳ ואמר כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך וגו׳ ולא אמר כי אם אל בית אבי וגו׳. ירצה לפי שהסגולה לא נמשכה לו לאברהם מבית אביו כי לא נמשכה לו כי אם מארצו. ר״ל מצד שהיה תלמיד עבר וג״כ מצד משפחתו שהוא אבי אביו אבל לא מבית אביו כנז׳ ולזה גם האשה היה מבקש מארצו ר״ל מהמעולים שבארצו כמו מבית שם ועבר לא מבנות אביו. ואומרו ולקחת אשה לבני ליצחק. ר״ל כי בהכרח איני משתדל להמשיך אחר הסגולה כי אם בני זה שהוא יצחק כי לא יקרא זרעו אלא על שמו כמו שאמר כי ביצחק יקרא לך זרע. וז״א ולקחת אשה לבני ליצחק. ואומרו ויאמר אליו העבד וגו׳. ירצה כי באמת ראוי לכל בעל שכל לשוטט שכלו בכל חלקי הסותר. והנה חייב שכלו כי אין גם א׳ שיתגאה לבל יתן בתו אל יצחק אבל מה שחייב שכלו הוא שנסתפק שכלו אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת כי מטבע האשה שלא תעזוב את אביה ואמה. והנה כלל בדבריו ב׳ דברים. אחד שלא תרצה שתבא עמי ר״ל שאם היה בעלה הנה אפשר שתבא עמו אמנם עמי לא תרצה ולזה אמר ללכת אחרי. ב׳ שלא תרצה שתבא כלל אל הארץ הזאת. וז״א אל הארץ הזאת אפילו עם בעלה אם ילך אחריה. ולזה אמר ההשב אשיב ר״ל או אשיבנו להביאה לבד ואח״כ יחזור לארצו או אשיבנו שידור עמה בארצה וז״א ההשב אשיב וגו׳. והנה אברהם אע״ה חרד. חרדה גדולה ואמר השמר לך פן תשיב את בני שמה. ירצה לרמוז אל התנאי הב׳ שזכרנו להמשכת הסגולה והוא בא״י לא זולת ולז״א השמר לך פן תשיב את בני שמה וא״ת ומה התקנה ליצחק שאם לא תרצה האשה לעזוב אביה ואמה. לז״א ה׳ אלהי השמים אשר לקחני וגו׳. ירצה כי בתלת זמני הוי חזקה כי האל ית׳ יעיד על המשך הסגולה מזרעו בזאת הארץ. ועוד לי על זה ג׳ פעמים. א׳ כאשר לקחני מבית אבי וגו׳. כמו שאמר לך לך וגו׳. ואמר בסמוך לזרעך אתן את הארץ הזאת. וג״כ אחר זה פעם ב׳ דבר לי על זה באומרו שא נא עיניך וגו׳ צפונה וגו׳. כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך וג״כ פעם ג׳ נשבע לי בשבועה באומרו בי נשבעתי נאם ה׳ וגו׳. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו׳ והנה אחר שבאלו הג׳ פעמים יעיד לי על הארץ שישב בה זרעי אחרי. הנה אנכי מובטח. שישלח מלאכו לפניך עד שתקח אשה לבני משם. ר״ל שתעשה בה לקוחין לשם בני ותרצה להנשא לו ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך. ר״ל שתתרצה שתנשא ליצחק וג״כ תבוא אל הארץ הזאת ותעזוב אביה ואמה אכל לא תרצה שתבא עמך. וז״א ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך לבד כנז׳ ונקית משבועתי זאת. ר״ל כי כבר עשתה שליחותך שהלכת בעבורו אבל לא תשיב את בני שמה להביאה כי יש שרים רבים ונכבדים שישלח יצחק שתבא עמהם אחר שאינה מחוסרת אלא הבאה לבד כנז׳. ואומרו וישם העבד וגו׳. וישבע לו על הדבר הזה וגו׳. ירצה לפי שהשבועה הא׳ שהשביעו היתה שלא יקח לבנו מבנות כנען כי אם מבית אביו בלבד. ולפי שאחר שנשבע יצא העבד והיא שאם לא תאבה האשה. ההשב אשיב וגו׳. הנה לא נכללה בכלל השבועה הראשונה רק את בני לא תשב שמה. הנה לזה הוצרך פעם ב׳ שבועה ב׳ על הדבר הזה שהוא האמור בסמוך רק את בני לא תשב שמה וגו׳. או ירצה לפי שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו. ולפי שחלק מהנדר הותר. והוא שאמר ואם לא תאבה האשה ללכת וגו׳ ונקית לזה הוצרך על הנשאר שבועה פעם ב׳ (בס׳ יד אבשלום פירשתי עד״ז):

footnotes: ¹ הגהה. או ירצה ואברהם זקן לא בא הכתוב להודיענו שהיה זקן שהרי ארבעים שנה קודם ידענו זה דכתיב ואברהם ושרה זקנים. אמנם הכוונה באומרו זקן כמו זקני ישראל ר״ל חכם גדול יותר מדאי שנתחכם ע״י ספר יצירה שנתן לו האל ית׳ וזהו אומרו וה׳ בירך את בגימ׳ תרנ״ה וכן ספר יצירה בגימ׳ תרנ״ה ונתחכם בו נ״ב שנים שנתעסק בו משנת פ״ז עד שנת ק״מ והיינו בכל בגימ׳ ובזה היה זקן. מסכ״י. וזכה אליעזר ליקרא זקן ביתו כמשרז״ל (ב״ר פ׳ נ״ט) שהי׳ זיו איקונין שלו דומה לו. והיינו ע״י שלמדו ס׳ יצירה כי חכמת אדם תאיר פניו והיינו עבדו זקן ביתו בגי׳ ספר יצירה ובזאת החכמה זכה וקפצה לו הארץ כאומרו (ב״ר פ׳ נ״ט) ואבוא היום אל העין והזכיר את השם ופרח באויר הוא ועשר גמלים כדרז״ל במדרש אבכיר הובא בילקוט והוא עומד על הגמלים על העין והוכרח לזה לפי שידע בפסיעות רגלי לבן דרך הליכתו שהיתה רגלו הימנית נגררת אחר השמאל ובזה יודע שיצא לקראתו להרגו ועשה מה שעשה. מסכ״י. עוד אפשר טעם שהקדים זה הענין הוא התנצלות לאלו הנשואין שלמה לא המתין לרבקה עד שנתגדלה שתהי׳ בת עשר שנים ויו״א ולמה לקחה פחות מבת ג׳ שנים לזה הקדים ואמר שהסיבה שמיהר הוא להיות זקן בא בימים לכן היה ממהר להשיאו קודם שימות וגו׳. הרס״ו זללה״ה:

ואפשר לפרש הכתובים באופן ב׳ וזה לתת טעם למה לא עשה זה אברהם בעצמו ולמה עשה המצוה על ידי שליח ואמר לפי שהיה זקן לא יוכל עוד לצאת ולבא ועוד לפי שהיה עשיר גדול וברכו האל ית׳ בכל ואינו לפי כבודו לילך הוא בכבודו ובעצמו אלא לעשות ע״י שליח. והנה צוה לשליח שיקדשה ויעשה בה לקוחין באומרו ולקחת כי עשאו שליח קדושין שמא יקדמנו אחר כמו. שאז״ל (מ״ק י״ח) שמצוה לשדך במועד ולזה הזהירו אברהם לעשות בה לקוחין כאומרו ולקחת אשה ולזה הזכירה בכל הפרשה בשם אשה ולא בשם נערה. אמנם במה שאמרנו מתורץ היטב כי ע״י הקדושין כבר היא אשת איש. ואפשר שהצמידים שנתן על ידה והנזם על אפה היו לשם קדושין. והנה יקשה ע״פ הדין שמשנה שגורה בפי הכל. (גיטין ה׳ קדושין מ״ב) הכל כשירין ליעשות שליח קדושין. חוץ מחרש שוטה וקטן וכותי ועבד. וטעם העבד כי אינו יודע בטיב קדושין וא״כ איך אברהם אע״ה שקיים כל המצות אפילו עירובי תבשילין איך יעשה שליח קדושין עבד כנעני בלתי משוחרר. ולהשיב על זה הקדים הכתוב ואמר ויאמר אברהם אל עבדו ר״ל אע״פ שאני קורא לו עבד. עכ״ז דע שהוא אדון הבית ר״ל שהוא מושל על כל בית אברהם וזהו אומרו זקן ביתו המושל בכל אשר לו. ר״ל כי כל מה שיש לאברהם הוא ברשות העבד לעשות בו כרצונו וז״א המושל בכל אשר לו ר״ל שיתן למי שירצה ויעשה מה שירצה. והנה אין בו תנאי העבד. וזה שהעבד הוא הפחות שבכל הבית וזה הוא הזקן והאדון שבכל הבית. ב׳ העבד אין לו ממשלה כלל בנכסי אדוניו אבל בהפך שהוא משול וכל מה שקנה עבד קנה רבו וזה בהפך כי כל מה שקנה האדון קנה העבד וא״כ אין זה עבד כי אם בשתוף השם לבד ולזה עשאו שליח קדושין והוא כשר להיות שליח כמו שאמרנו. ולפי שעשאו שליח לזה אמר לו אברהם לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. וזה שהיה ירא אברהם שמא יקדש לו בתו או קרובתו ולזה אמר לו לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. וזה לרמוז מה שאז״ל (קדושין נ׳) האומר לשלוחו קדש לי אשה במקום פלוני והלך וקדשה לו במקום אחר אינה מקודשת. ולזה אמר לו כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה וגו׳. לרמוז כי לא עשאו שלוח אלא לזה המקום לבד. וזה ג״כ בשבועה כנז׳. והנה אחר שהשביעו ועשאו שליח קדושין שאל אליעזר מאברהם דין א׳ מה משפטו. מש״ה ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת וגו׳. והענין¹ שיש ג׳ ארצות חלוקות לענין נשואין כנז׳ במס׳ כתובות דף ק״י שאם הוא מיהודה ולקח אשה מהגליל כופין אוחה לעלות עמו לארצו. אמנם אם היה הוא מאותה הארץ אינו יכול להוציאה לארץ אחרת אלא ברצונה. והנה מחכמת אליעזר וטוב דעתו שאל בעיא זה תוארה בעא מיניה אליעזר אם לא רצתה רבקה לבא לזאת הארץ. מהו הדין מי אמרינן כופין אותה לעלות אחריו לפי שיצחק מעולם לא דר בארצה ולא יצא מארץ כנען. ולזה כופין אותה לעלות עמו לארצו ששם נולד ושם דר. או דילמא ארצה היא ג״כ הנקרא ארצו לפי שיצאת אתה אברהם משם. אחר שארצה תקרא ארצך תקרא ג״כ ארץ יצחק. ואין כופין אותה לעלות אחריו. וז״א ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם. ומה נחמד אומרו לפי זה אשר יצאת משם. ר״ל אחר שיצאת אתה משם והיא ארצך. ולזה לא נכוף אותה. והנה תשובת אברהם היתה כי באמת אינה נקראת ארצי כי אם זאת הארץ. ולזה אמר השמר לך פן תשיב את בני שמה ונתן הטעם לדבריו ואמר ה׳ אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. ירצה כי זאת הארץ אין בני בה נקרא גר כי אם אזרח הארץ. שכבר נתנה לו בירושה ובשבועה מאתו ית׳ ולזה כפי הדין כופין אותה לעלות לארצו. וא״ת ומנין ידעו אנשי ארצך בזאת הנבואה. עד שיחייבו שהיא ארצך ויכופו אותה לעלות לז״א הוא ישלח מלאכו לפניך וגו׳. ירצה כי זה יהיה בעזר האל ית׳ עד שתרצה האשה להתקדש ע״מ לעלות לארץ כנען וז״א הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת וגו׳. שתעשה בה לקוחין ואם אחר שנתקדשה אינה רוצה לעלות עמך כי אם ע״י אנשים נכבדים אז ונקית משבועתי זאת רק את בני לא תשב שמה להעלותה ומסתמא הוא יבקש לה אנשים ונשים רבים ונכבדים ממך:

footnotes: ¹ בס׳ כף יצחק פירשתי עד״ז

ביאור מלחמת יצה״ט ויצה״ר ועצת כל אחד מהם:

מסרה ותהי י״ד. הנה רבקה לפניך קח ולך. ותהי אשה לבן אדוניך. (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו. (במדבר כ״ג:י׳) מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. תמות ג׳ תמות במסרה (שם) תמות נפשי מות ישרים. (שופטים ט״ז:ל׳) תמות נפשי עם פלשתים. (איוב ל״ו:י״ד) תמות בנוער נפשם וחייהם בקדשים. וסימנם בסופא נפשאי תתקיים חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים. (שמואל א י״ח:י״ז) ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. (שם י״ח) אתננה לו ותהי לו למוקש. (שם) ותהי בו יד פלשתים תרי בפסוק ותלת בענינא. (מלכים א א׳:ב׳) ותהי לו סוכנת הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי. (מלכים ב י״ט:כ״ה) ותהי להשאות גלים נצים ערים בצורות דמלכים. וחבירו דישעיה (ל״ז). (שם ל׳) ועתה בא כתבה על לוח אתם ועל ספר חוקה ותהי ליום אחרון. (איוב כ״א:ב׳) שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומותיכם. (שם י״ג) מי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה. (שם ו) ותהי עוד נחמתי ואסלדה וגו׳. (רות ב) ישלם ה׳ פעלך ותהי משכרתך שלמה. וסימנם הכון גברא בקשיטות תלתיהון קדם מלכא בעובדין לרחיקין יומין ויקבלון חכמתא קדישא באגריהון. פי׳ האדם יש לו ב׳ מלאכים מלאך מליץ טוב ומלאך מליץ רע הסניגור יועץ טוב והקטיגור יועץ רע. הטוב אומר הנה רבקה לפניך הכחות והגוף קחם כלם ועבוד את השי״ת שתהיה אשה וחומר לצורה ושכל שהוא בן אדוניך הוא הנשמה החצובה מתחת כנפי השכינה אצולה מתחת כסא הכבוד. ותשתמש בה בקדושה ובטהרה ולא במותרות ולא בכחות בהמיות שתטמא הנשמה. וז״ש כי ישכב איש אותה ותהי נדתה אתה נותן מום לנשמה ומטמאה. והנה הגוף הצדיק משיב המות נפשי מות ישרים. ותהי אחריתי כמוהו. ר״ל אעשה יכלתי לעבודת האל ית׳ שאמות מיתת ישרים. ואשים נפשי בכפי וחיי בסכנה לעבודת האל ית׳ כיצחק. וז״ש ותהי אחריתי כמוהו שהזמין עצמו לשחיטה ואסבול כל מיתות שבעולם. וז״ש ג׳ אמות כנגד ג׳ מיתות או יומו יבא או במלחמה ירד ונספה או ה׳ יגפנו יומו יבא היא מיתה טבעית. וז״א תמות נפשי מות ישרים. מיתה מקריבו במלחמה ירד ונספה וזהו תמות נפשי עם פלשתים. מיתת המגפה תמות בנוער נפשם וחיתם וגו׳. מיתה תרתיית לעשות רצון אבינו שבשמים. אסבול אלו המיתות וזהו חד בתורה חד בנביאים חד בכתובים. וז״ש בסימן בסופא נפשאי תתקיים ר״ל שיהיה לה השארות. והקטיגור אומר אם תשמע ליצה״ט תאבד שמע לקולי איעצך אחרי שרירות לבך לך להתעדן בתאוות גשמיות שהיצה״ט מסבב לך המות. כשאול לדוד שקידש לו בתו במאה ערלות פלשתים שיהרגוהו. וז״ש תרי בענינא נפש הצומחת והמרגשת והמשכלת השנים ירדפו אחר המרגשת ויעזבו המשכלת. ותהי לו סוכנת. ר״ל ישימו האדם בסכנה לנשמה שנקראת מלך. משיב היצה״ט הלא שמעת למרחוק אותה עשית ישיאך יצרך שיום הדין רחוק והתפתית לעשות מה שתרצה אותה עשית כי עתה באתי וגו׳. חשוב שעתה יום הדין והמיתה מעותדת לכל אדם ובכל זמן. ואעפ״י שהיה לך שאות גלים נצים ערים בצורות מעלה גדולה ורוממות ועושר דמלכים וחבירו דישעיה ר״ל ישועה ומעלה גדולה עתה בא כתבה שים בין עיניך שעל הכל יביאך אלהים במשפט והתבונן ליום אחרון יום הדין הגדול. הצדיק תמיד מכניע תאוותיו ואומר שמעו שמוע מלתי וז״א מי יתן החרש תחרישון ול״ל. אין לי צורך בדבריכם שאני תמיד איחל להשי״ת שיעזרני לעובדו כרצוני אע״פ שאסתכן במקרים וחולאים ויסורים רעים ואסלדה בחילה בכל מיני חולאים כ״כ קשים שלא יחמול לא אכחד אמרי קדוש שהיא התורה ומצותיה אז עונים הכל ואומרים ישלם ה׳ פעלך ומשכרתך שלמה. ר״ל יתן לך אלהים בעה״ב משכר הצפון לצדיקים וז״ש הסימן הכון גברא בקשיטות תלתיהון ר״ל בקישוט ג׳ נפשות. ר״ל השתדל להכניעם לעבודת האל ית׳ בעובדיהון לרחיקין יומין בעבור המעשים הטובים האלו מזומן ליום אחרון יום הדין שיקבלו חכמה ויהנו מזיו השכינה תמיד:

ויברכו את רבקה ויאמרו לה וגו׳. ירצה כבר ידעת מה שכתבנו לך בספר חסד לאברהם כי האיש ישראלי בהיותו בא״י יש לו ב׳ אלפים מלאכים מימינו וב׳ אלפים משמאלו כמנין כ״ב אותיות התורה וסי׳ רבותים אלפי. והם מלאכים קדושים כמו שורש נשמתו שהיא קדושה. והנה כאשר יצאו ישראל לחו״ל ללחום מלחמת מצוה או מלחמת הרשות כי כפי זה יצאו בלא שמירה אחר שהמלאכים הקדושים לא יצאו לחו״ל הטמאה לכך ברכו את רבקה בברכה אחת היא שמצד שהוא מחוצה לארץ יהיה לה זאת הברכה שכאשר אחד מזרעה שהם בני יצחק ויעקב יצאו לחו״ל שיזדמנו להם ממלאכי חו״ל שהם עשרת אלפים מצד ימין ואלף מצד שמאל והסימן יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. ובזה יהיה להם שמירה בצאתם לחו״ל. וז״א מצד שאחותנו את תהיה אלפי שהוא מצד שמאל ורבבה מצד ימין. בזאת השמירה יוכל זרעך לירש שער אויביו וגו׳:

ויצא יצחק לשוח בשדה וגו׳ וישא עיניו וירא והנה גמלים באים וגו׳. י״ל מה תועלת הודיענו בזה הסיפור לומר שראה גמלים באים כי לא סיפר מה עשה יצחק בשביל שראה שגמלים באים. עוד יותר היה טוב שהיל״ל שראה העבד ורבקה באים שהם העיקר. וי״ל שהודיענו דביקות יצחק בתפלתו שכשנשא עיניו למרום. אגב זו ראה שגמלים באים שהוא ראיה שלא במתכוין והראיה שלא דקדק מי בא עם הגמלים. וג״כ לא אמר הגמלים הידועים באים. שעם היותם ידועים וניכרים גמלי אברהם אבינו עליו השלום כדברי רז״ל (ב״ר פ׳ נ״ט) מרוב דביקותו שלא יפסיק הכוונה לא דקדק בראייתו אם הם גמלי אביו או זולתם שלא ראה כי אם גמלים סתם. הרס״ו זללה״ה: