איש אמו ואביו תיראו וגו׳. בתחלה צוה על מורא אב ואם כי מי שהוא מכבד אביו ואמו ומתירא מהם הוא מכיר מולידיו וממציאיו וכן יש על אביו ואמו ג״כ לעשות לאבותם וכן מזה לזה עד הסבה העליונה שהמציאה את הכל וא״כ ממורא אב ואם יוכר מציאות הבורא ית׳ ומוראו ע״ד שאמרו מעלה אני עליכם כאלו דרתי ביניכם וכבדתוני. ומהשבת ג״כ נדע ונאמין בחידוש העולם וכי יש לו מחדש שחדשו בששת ימי המעשה ואז יתקיים אני ה׳ אלהיכם. ואח״כ הזהיר על השיתוף כאומרו אל תפנו אל האלילים והרחק מן הכיעור ומן הדומה לו מהשיתוף ומהדומה לו לזה הזהיר על מחשבת פיגול והוא ששוחט הזבח היום ע״מ לאכול ממנו למחר חוץ לזמנו שצריך שלא לערב בו ולשתף בו שום מחשבה אחרת וזהו לרצונכם תזבחוהו:

את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים וגו׳ ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע וגו׳. סמך דין שפחה חרופה לכלאים שאף היא דומה לכלאים לפי שחציה שפחה וחציה בת חורין ואין ראוי להשתמש בשתי כחות לבד עבד עברי שהוא מצד אחד עבד תחת רשות אחרים ומצד אחד בן חורין שעיקרו בן חורין:

והתקדשתם והייתם קדושים. (וי״ר פ׳ כ״ד) אר״ש בן לקיש שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדין אותן מפרשת פרעה הרשע. כתוב א׳ אומר והיית רק למעלה יכול כמוני ת״ל רק לשון מיעוט גדולתי למעלה מגדולתכם. ואנו למדין אותה מפרשת פרעה הרשע שנאמר אתה תהיה על ביתי יכול כמוני ת״ל רק הכסא אגדל ממך. גדולתי למעלה מגדולתך. והדין קדושים תהיו יכול כמוני ת״ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתך. ועוד אנו למדין מפרעה הרשע שנאמר ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה יכול כמוני ת״ל אני פרעה גדולתי למעלה מגדולתך. י״ל למה אנו צריכין ללמוד מפרשת פרעה מאחר שיש באלו הפרשיות עצמן תיבות שנלמוד מהם והם כמו של פרעה א״כ מה חידוש יותר יש בשל פרעה יותר מאלו. ועוד מעיקרא קשיא איך יעלה על דעתנו לומר יכול כמוני כי מי יערוך לה׳ ידמה לה׳ בבני אלים. ויש להשיב כי מה שנאמר והיית רק למעלה מלת רק בכאן אינה מיעוט כי אע״פ שיש לנו בכל מקום אכין ורקין מיעוטין. זה הוא כשיבוא מלת רק אחר הריבוי אבל כשיקדים מלת רק כמו בכאן רק למעלה אדרבה משמע ששולל כל החסרונות וכל הפחיתות מהם ואינם רק למעלה והרי זה דומה כמו פרט וכלל שכלל הכל וכשיהיה מלת רק אח״כ דומה לכלל ופרט ואין בכלל אלא מה שבפרט. על כן הוצרכנו ללמוד כמו ג״ש רק מרק של פרעה שהוא משמע ודאי אחר הריבוי שנאמר אתה תהיה על ביתי וגו׳ רק הכסא אגדל ממך. גם מה שנאמר כי קדוש אני אם היה כתוב כי אני קדוש ודאי משמע אני קדוש ולא אתם אבל כיון שכתוב כי קדוש אני לא משמע מיעוטא אדרבה משמע כי קדוש אני וצריכין אתם להדמות לי ולהיות קדושים כמוני לכן הוצרכנו ללמוד אני מאני דפרעה דכתיב אני פרעה משמע אני ולא אחר מדלא כתיב פרעה אני. וראיה לזה ממה שדרשו (סוטה מ״ג) בפ׳ מי האיש אשר בנה בית חדש וגו׳. אין לי אלא בית בית התבן ובית הבקר וגו׳ מנין ת״ל אשר בנה מ״מ ושם פירש רש״י ז״ל מדלא כתיב אשר בית בנה דמשמע מיעוטא וכתיב אשר בנה מ״מ וכן דרשו בפ׳ אשר נטע כרם וגו׳ אין לי אלא כרם מנין לנוטע ה׳ אילנות ת״ל נטע מ״מ. ולמה ששאלנו מהיכא תיסק אדעתין לומר יכול כמוני זה הענין דומה למה שדרשו רז״ל (בת״כ פ׳ בחוקותי) פ׳ והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים עתיד המקום לטייל עם הצדיקים וצדיקים מזדעזעין מלפניו והמקום אומר להם לצדיקים מה לכם שאתם מזדעזעין מלפני הריני כיוצא בכם אי לפי שאני כיוצא בכם יכול לא יהא מוראי עליכם ת״ל והייתי לכם לאלהים ע״כ במדרש. והכוונה היא שנשמות הצדיקים הם חלק אלוה ממעל וכמו שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם בנים ממש אבל מ״מ מורא האב על הבן ודי בזה הרס״ו (זללה״ה):

ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם אני ה׳ מקדשכם. כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת וגו׳. יש להתבונן מה קשר יש במלת כי עם ושמרתם את חקותי וגו׳. והרמב״ן ז״ל ישב הדבר לומר שחוזר למעלה לענין איש אמו ואביו תיראו וגו׳ כי איש איש אשר יקלל וגו׳ עיין בספרו. אמנם נראה לפרש שזו היא כוונת הפסוק באומרו כי איש איש וגו׳. כי בפרשת אחרי מות הזהיר על כל העריות דרך אזהרה. ואח״כ בפ׳ קדושים חזר עליהם לפרש בהם העונש של כל אחד ואחד כי כן דרך התורה לא ענשה אלא א״כ הזהירה ולכן הקדים הפסיק בפ׳ אחרי מות קודם אזהרת העריות ושמרתם את חקותי ואת משפטי כי העריות צריכין שמירה גדולה לפי שנפשו של אדם מתאוה להן. ואח״כ בפ׳ קדושים כשבא להזכיר העונשים התחיל ג״כ לזרז ולהזהיר באומרו ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם להוסיף שמירה על שמירה לומר שלא תחשבו מאחר שלא הזכרתי לכם למעלה בעריות כי אם אזהרה בלאו לבד א״כ הרי הן כמו שאר איסורין קלים שאין בהם כי אם אזהרה לבד ולא מיתה. אינו כן. אמנם צריך שתשמרו שמירה מעולה כדי שלא תענשו עונש חמור כי יש בכל אחת ואחת עונש מלבד האזהרה. ומלת כי קאי אכולהו על כל מה שמפרש והולך וצירף עם העריות גם מקלל אביו ואמו לפרש בו עונש סקילה באומרו דמיו בו שהיא סקילה. והתחיל תחלה בנותן מזרעו למולך לפרש בו עונש סקילה אע״פ שלא התחיל בו באזהרה בפ׳ אחרי מות בעבור שרצה להאריך לחומרתו באו ואני אתן את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו׳. ואם העלם יעלימו וגו׳ ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו וגו׳. (הרס״ו זללה״ה):