שלשה. הטעם דכל ג' שנים יאמר לו בעל האילן אי לאו אילני עם גוש עפר שסביבו לא היה לך פירות כי אף אם נטעת זיתים חדשים היו פירותיהן ערלה וע"י גוש עפר שלי נסתלק מהן הערלה מאחר שראוי להתקיים ע"י וכ"כ המ"מ ומסיק ז"ל ואע"פ שיכולין לחיות בהן ומצילין מהערל' מ"מ א"י לגדל פירות מחמת גושיו לבד משא"כ לאחר ג"ש דיאמר השני אי לאו אילנך הייתי נוטע מחדש והיו הפירות מותרין לאחר ג"ש ואין הראשון י"ל כמו שנהנית מאילני תוך ג"ש בחצי פירותיו כן אהנה עמך לאחר ג"ש דיאמר לו אלו נטעתי זיתים חדשים אף שלא אכלתי הפירו' תוך ג' שנים מ"מ מתוך שהיו אילנותיהן עדיין דקים ואין להם צל כ"כ הייתי זורע תחתיהם ואוכל הזרעים משא"כ עתה שענפי אילנך גסים והרבה צל להן וא"י לזרוע תחתיהם כל זה בש"ס. סמ"ע:

מיד. כ' הסמ"ע דאף שהפירות תוך ג"ש אסורים בהנאה ודמי הזיתים צריך ליתן לבעל האילן מ"מ קאמר הכל ור"ל כל שבח האילן הן תוך ג' שנים לענין אם נתעבה האילן הן הפירות לאחר ג"ש הכל לבעל הקרקע וכ"כ הר"ן שאם נתעבה האילן או נתוספו ענפיו תוך ג' שנים קאמר דהוא לבעל הקרקע עכ"ל (והט"ז דחה פי' זה ומפרש בענין אחר דיש למצוא היתר לענין ערלה ע"ש):

שומעין. פי' אפי' בא"י דגם בא"י אין אדם נוטע בתוך שלו אלא למי שירצה ועיין בא"א ד' צ"א ע"א הביא ראיה נכונה לזה. ש"ך:

הקרקע. מפני שהפירות מהיניקה דגינתו נתגדלו. סמ"ע:

מרביעית. דאין אדם מקפיד על כך מסתמא. שם: