Ba'er Hetev on Shulchan Arukh, Even HaEzer, Seder Halitzah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סדר חליצה בקצרה להקרות. ואפילו שאין רב מומחה עליהם:
נוהגין וכו'. אבל בדיעבד אפי' חלצה בפני עמי הארץ חליצתה כשרה. פוסקים:
סומים. אם הדיינים שאצל החליצה אינם יכולים לראות כ"א ע"י בתי עינים שקורין ברי"ל בל"א כשרים הם דלא הוי כסומין שבות יעקב ח"א שאלה קכ"ו. וכ"כ בתשובת דבר שמואל:
ישראל. הרב והתלמיד נמנין לשנים ע"ל בה"ח ס"ק ה':
גרים. מיהו אם זקנם או זקנתם גר אין לחוש. בני האנוסים חזקתם שהם מבני ישראל כנה"ג ועיין בס"ח ס"ק ה':
אחים. דהוי תרי בעל וראשון בשלישי נמי פסול. רב שפסול להיות דיין מחמת קורבה אם יוכל לעמוד ע"ג ג' הדיינין לסדר החליצה ע"ל בס"ח ס"ק ג':
ממונות. וגר פסול אפילו לחליצת גרים:
הראשונים. היינו לכתחלה אבל בדיעבד כיון שהג' הראשונים מיוחדים להדיינים והם כשרים לא נפסלה החליצה אם נמצא פיסול בשני' שהוסיפו פירוש ס"ח סעיף י"א:
לחליצה. אף במקום שיש ב"ד קבוע בכל יום:
מעט. נ"ל שצריכין לישב שם כדרך שיושבין למחר ביום החליצה. הג' דיינים הראשונים בספסל א' הגדול באמצע והשני לימינו והג' לשמאלו והב' הנוספים רחוק מהם מעט מן הצד כנה"ג בס"ח בדיעבד אם חלצו ולא קבעו מקום החליצה כשרה. רמב"ם וטור:
החליצה. בין מנחה למעריב והקהל שותקים ואינם מתפללים ערבית עד אחר שקובעים מקום. ואם קבעו מקום בלילה אין חשש. ואם לא קבעו מבערב שלפניו טוב לקבוע ביום החליצה משחרית קודם יציאה מבה"כ מלקבוע בלילה כנה"ג בס"ח. מצאתי כתוב בשם מהר"י מברונא אם אירע עיכוב שלא יוכל לחלוץ באותו יום בטל קביעות הלילה וצריך לקבוע פעם שנית וכן שלישית ורביעית וע"ל בס"ח ס"ק ס' מש"ש בשם הת"ה ומ"ש ע"ז:
בע"ש. קודם ברכו:
מפורס'. כגון לחצר בה"כ. או בבית החכם דיינא דמתא וכיוצא בזה. ואם נהגו לחלוץ בבית החלוצה אין חשש. כנה"ג:
תאכל. אם יום החליצה הוא תענית ציבור א"צ להזהירה על כך:
הב"ד. ואם צריכה לרוק תלך מלפני הב"ד והיבם ותבלענו באפרקסותא:
יבאו. ביום החליצה קודם התפלה ראוי ונכון לגדול שבדיינים לשלוח שליח ב"ד ליבם וליבמה להזהירם על מה שהזהירום אתמול בערב בשעת הקביעות. כנה"ג:
באמצע. לאו עומדים על רגליהם קאמר דאכתי לא מטי זמן עמידה עד שעת קריאה אלא כלומר יושבים. א"נ עומדים על רגליהם ממש קאמר ואשעת קריאה וחליצה קאי. פירוש ס"ח סעיף כ"ב:
מהדיינים. אפי' מהשנים הנוספין. כנה"ג ס"ח:
היבמה וכו'. ואם צריכה לרוק תרוק באפרקסותא שלא בפני ב"ד והיבם. ונהגו לכסות פניה בצעיף כדי שלא תרוק. יאמר הגדול שבדיינים לחבירו אתמול חקרנו שאין שום קורבה בינינו ולא ליבם וליבמה. גם להרהר תשובה אם ח"ו חטא א' ממנו באופן שלא ישאר בנו שום פסול וטוב להתודות אבל חטאנו. כנה"ג ס"ח:
קטן. פחות מי"ג שנים ויום א' ביבם. והיבמה פחות מי"ב ויום א'. ושיהיה להם ב' שערות ושיעור אורך השערות שסומכין עליהם. כרוחב אצבע שקורין אמה. ואם יש להם בנים א"צ אל הסימנים. וכן אם היבם נתמלא זקנו או שיש ליבמה דדים גדולים א"צ אל הבדיקה ע"ל בה"ח ס"ק י"ב י"ג מש"ש:
שוטה. הפתאים ביותר שכתב הרמב"ם בפ"ט מהלכות עדות שאין עדותן עדות חליצת' חליצה. מהרי"ט ח"ב חא"ה סימן י"ו:
סומא. ואם אין לו אח אחר אפי' סומא בב' עיניו חולץ. י"א אפי' אם יש לו שאר מומי הגוף אינו חולץ כשיש אח שלם בגופו ואם אין לו אח אחר יחלוץ הוא. כנה"ג בס"ח:
זרע. אפי' מאחר פוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום אבל בנו מן השפחה ומן הנכרית אינו פוטר:
אלו. שנזכרו מסעי' כ' עד כאן:
ונבון. ובשעת הדחק חולצין אעפ"י שאין מכירין אותו או אותה פירוש ס"ח וכ"כ הכנה"ג. עדות מפי כתב מהני לעדות זה. י"א דאין אשה וקרוב נאמנים אלא שלא בשעת מעשה ויש לחוש לדבריו וע"ל בה"ח ס"ק י"א:
הבעל. גם בזה סגי בעדות אשה או קרוב:
רגל. דאם היבם אטר ויש לו אח אחר שאינו אטר לא יחלוץ ויחלוץ האחר ואם אין לו אח אחר י"א שלא יחלוץ כלל. וי"א שיחלוץ בשתיהן. ובפירוש ס"ח כתב שאם יש לו אח אחר צריכה לחלוץ שתי רגליו בבת אחת. וב"ח כתב דאין נוהגין כן אלא חולצים זה אחר זה ויכוונו היבם והיבמה שבאותו חליצת רגל שהדין הוא לחלוץ בו הוא מכוון לפטור בו יבמתו וכן היא תכוון כן עיין בפירוש ס"ח וכנה"ג בס"ח. וע"ל בה"ח ס"ק כ"ו. ואם הוא שולט בשתי רגליו חולץ בימין כל אדם ולידע אם הוא אטר מעבירין אותו לפי תומו לפני הדיינים שלשה או ארבעה פעמים מרוח לרוח ויראו באיזה רגל הוא פותח תחלה אם הוא פותח תמיד ברגל ימין תחלה אינו אטר אם פותח תחלה ברגל שמאל הוא אטר. מעשה היה באטר רגל שבשעת בדיקת עקירת רגל. דחק את עצמו ועקר את רגלו הימיני להטעות לב"ד וחלץ ברגל ימין עיין בחוט השני סי' כ"ח:
ימינה. מפני שצריכה לחלוץ ביד ימין:
תחלה. כדי שיהיה היכרא שצריכים להיות מעומד והיבם ישים כובע שלו בעיניו וגם היבמה תהא מעוטפת כאשה אבלה:
קודם. והאידנא נהגו בין נשבע בין לא נשבע מתירין לו י"א דיש להתיר חר"ג לישא ב' נשים. ובמקומותינו לא נהגו כן. עיין בפירוש ס"ח סעיף מ"ו:
פסולה. שלא תצטרך אח"כ לחלוץ מכל האחין:
כהלכתו. דיני מנעל עיין בה"ח:
רגלו. דהיינו שליח ב"ד מוליך ליבם חוץ לב"ד ופושט ממנו בתי שוקיים והאנפלאות ורוחץ רגלו בחמין ומנגבו וכרכו במפה והולך בה אל הדיינים שלא לטנף הרגל ואח"כ מושיבו על הספסל ולוקח המפה ורואין אם הוא נקי ואם רחץ במים קרים אין חשש:
במתנה. אעפ"י שהמנעל מיוחד לכך. ומיהו א"צ לתקן המנעל לשם חליצה. וי"א שצריך שיתן בעל המנעל המנעל לראש ב"ד במתנה וראש ב"ד יתנהו במתנה ליבם. ולפ"ז אחר החליצה יחזור היבם ליתן המנעל לראש ב"ד וראש ב"ד חוזר ונותנו לבעל המנעל:
הימני. ואם חלץ ברגל שמאל חליצה פסולה ואם שולט בשתי רגליו חולץ בימין כל אדם. ואם הוא אטר רגל הימני כתבתי משפטו ס"ק פ"ו:
שבמנעל. עיין בס"ח מן הרב מהר"ם סעיף ס"ו:
כותל. כי היכי דמצי למדחסיה לכרעי':
עומדים. ואם היבם חלש או זקן נותנין לו מקל לסמוך עליו אבל לא ישב ואם הוא חולה שא"א לעמוד בשום ענין ישב:
הקודש. ויפרש ראש הב"ד ליבם מה שאמרה היבמה בלשון לע"ז או בלשון שהוא מכיר בו אם הוא ע"ה ולא הבין מה שאמרה היבמה וכמו שהיבם צריך לדעת מה אמרה היבמה כן צריך לדעת מה הוא משיב לכן אם הוא ע"ה ואינו מבין מה שאמר בלשון הקודש יפרש ראש ב"ד פירוש הדברים בלשון לע"ז או בלשון שהוא מבין. אם היבם נלעג לשון וערל שפתים ולא יוכל לדבר מבטא האותיות כתקנה אין חשש ע"ל בה"ח ס"ק למ"ד:
אליו. ויאמר ראש הב"ד לחבירו שיראו איך היבמה חולצת המנעל מעל רגל היבם:
השמאלית. ואם חלצה בידה שמאלית בדיעבד חליצתה כשרה ואם היא אטרת יד ימינה הוי שמאל דידה כימין דעלמא וחולצת בשמאלה. כיצד בודקין אותה רואין באיזה יד עושה מלאכה אם בימין אינה אטרת ואם בשמאל היא אטרת. ואם שולטת בשתי ידיה חולצת בימין. גדמת חולצת בשיניה:
גדול. ואם רקקה רוק דק צריכה לרוק פעם אחרת:
מפיה. ובדיעבד אם לא ראו הדיינים כשיוצא הרוק מפיה חליצתה כשרה. והב"ח ס"ל דאם לא ראו הדיינים הרוק כשיוצא מפיה פסול אפי' בדיעבד ע"ל בה"ח ס"ק מ"א מש"ש:
לאיש. כ"ף ראשונה דגושה שניה רפויה:
ג"פ. והיבמה צריכה ג"כ לומר ג"פ חלוץ הנעל הגמי"י והמרדכי ומהר"י מינץ. ואין נראה כן מדברי רש"ל בס"ח שלו. אונן ואוננת אינם חולצין ע"ל בה"ח ס"ק מ"ו אם אבל תוך שבעה יוכל לחלוץ:
לדיינים. אם נתנו לו הראש ב"ד יחזירוהו לראש ב"ד וראש ב"ד יחזירוהו למי שנתנו. ועכשיו נוהגין ב"ד לעשות מנעל שלהם או מקופה של ציבור:
כן. כתב מהר"י מרגלית דאנו אין נוהגין לכתוב גט חליצה מאחר שחולצת ברבים אינה צריכה לשטר ראיה: