Bach, Choshen Mishpat
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כתב הרמב"ם כל שליח וכו'. בפ"ב מהל' שלוחין: ומ"ש ואם האונס במקום שאפשר להביא עדים וכו'. פירוש דשכיחי לשם עדים במקום שאירע האונס וכדאמר ס"פ האומנין גבי שומר שכר ריסקא דמחוזא שכיחי בה אינשי זיל אייתי ראיה ואיפטר וכולי ואי לא מייתי ראיה אינו נאמן בשבועה אלא משלם ודוקא בכה"ג דשכיחי עדים ואפשר גם כן דלא היו שם עדים והתם הוא דגלי לן קרא בדין שומרין שאם לא הביא עדים משלם אבל בעלמא אע"ג דשכיחי עדים כיון דטעין בשעה שאירע אונס זה לא היו שם עדים נשבע ונפטר דבר תורה אבל אם אונס זה אירע במקום שאי אפשר שלא יהא שם עדים כגון שאירע בבית הכנסת בשעה שהתאספו לשם רבים וכיוצא בזה אפילו בעלמא כגון בטענת פרעון נמי אינו נשבע ונפטר אלא צריך להביא ראיה או משלם דכיון דלא מייתי ראיה ודאי משקר: ומ"ש או דבר שגלוי לכל וכו'. כלומר ל"מ היכא דאירע אונס במקום דשכיחי עדים ומכיר מי ומי היו אצל המאורע ויכול להביאם לב"ד אלא אפילו בדבר שאינו אלא קול וגלוי לכל דהתם אינו יודע מי ומי יעיד בדבר זה שיביא אותו לב"ד אפ"ה צריך לחקור ולדרוש מי הוא שיוכל להעיד בדבר זה ויביאהו לב"ד ויעיד ואם לא יביא משלם כי ההוא דיהיב זוזי וכו' ולהרמב"ם גבי שלוחין ושותפין אין זה אלא תקנת חכמים ולאו מקרא נפקא לן כמ"ש בסוף סימן זה:
והרמ"ה כתב דלא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרין וכו'. טעמו משום דהאי דינא איתא התם מדתני איסי בן יהודה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם הא יש רואה יביא ראיה ויפטר וכיון דבשומרין כתיב האי קרא לפיכך לא אמרינן הכי אלא בשבועת שומרין וכולי וכבר כתבתי בסמוך דקרא לא מיירי אלא בדוכתא דשכיחי בה אינשי ואפשר נמי דלא היו שם עדים בשעה שאירע האונס ולהכי בעלמא כגון בטענת פרעון והשבת אבידה וכיוצא בו וכו' אפילו אירע לדוכתא דשכיחי אינשי ויש רואה וכולי מיפטר בשבועה כיון דאפשר נמי דלא היה שם שום עד כדפי': ומ"ש דעבידי אינשי למיפרע בצינעא וכו'. טעמא קא יהיב למילתא דל"ק מ"ש שומרים מפרעון והשבת אבידה וקאמר דה"ט דטענת שומרים דמיפטר בה השומר מבעה"ב כגון נשבר או נשבה או מת בש"ש וגניבה ואבידה בש"ח שכיחי בדוכתא דאיכא רבים דידעי אינשי בההוא אונסא לפיכך לא קאמר רחמנא דישבע ויפטר אלא היכא דאין רואה אבל יש רואה יביא ראיה ויפטר אבל בפרעון והשבת אבידה דרגילי אינשי למיפרע בצינעא ומיפטר בשבועה הילכך אפילו יש רואה נמי מיפטר בשבועה דהכא והכא אזלינן בתר מילתא דשכיחא ודלא כמ"ש מהרו"ך: ומ"ש וההיא עובדא דד' מאה דני דחמרא וכו'. כל זה הוא מדברי הרמ"ה והיה קשה לו דמפשטא דההיא עובדא דקאמר ההוא גברא דא"ל לחבריה זיל זבין לי וכו' ולא קאמר ההוא גברא דיהיב ליה זוזי לחבריה וא"ל זיל זבין לי וכולי אלמא דלא יהיב ליה זוזי א"כ איננו שומר שלו בכלום אלא שליחות גרידא ומיישבו דהתם פקדון היה בידו לפיכך אמר בסתם זיל זבין לי וכו' אבל דעת הרמב"ם דהך עובדא שליחות גרידא היתה ואע"ג דקרא דאין רואה בשומרים הוא דכתיב ס"ל להרמב"ם דתקנת חכמים הוא בכל דוכתי בין בשליחות בין בשותפות בין בשאר טענות כל היכא דהראיה מצויה בהן צריך להביא ראיה וזהו שכתב הרמב"ם תחלה כל שליח וכו' ואח"כ הביא המעשה דארבע מאה דני דחמרא וכולי אמרו חכמים מנין גדול כזה שהחמיץ קול יש לו וכולי אלמא דתקנת חכמים הוא ולאו מקרא נפקא לן וכתב עוד וכן כל כיוצא בזה וכולי וכן הדין בכל טענה שיטעון השותף וכיוצא בו וכן הדין בטענת השומרים אם הראיה יכולה להיות או יביא ראיה על טענתו או ישלם כמו שיתבאר עכ"ל ואל יהא קשה עליך לשון וכן הדין בטענת השומרים וכו' והלא עיקר דין זה בשומרים הוא דכתיב אבל בשאר טענות אינו אלא תקנת חכמים דדבר פשוט הוא דלא כתב הרמב"ם וכן בטענת השומרים וכו' אלא לפי שהקדים לכתוב דין זה אצל שלוחין ושותפין ועדיין לא כתב דין שומרים לכך כתב וכן הדין בטענת שומרים כו' כמו שיתבאר: