כשם שאין אדם מקנה וכו' בפ' מי שמת אסיקנא הילכתא המזכה לעובר לא קנה והרמ"ה מפרש דתלמודא פסק כרבי יוחנן דאמר התם דלעובר אחר לעולם לא קנה אפילו אמר לכשתלד אא"כ דמזכה לבנו דדעתו של אדם קרובה אצל בנו וגמר והקנה בכל לבו. ור"ח מפרש דפסק כרב נחמן דבעובר אחר נמי אם אמר לכשתלד קנה וע"ש (בדף קמ"ב): ומ"ש ולזה הסכים א"א הרא"ש והוא שלא מת וכו' עד בשעה שנולד העובר כל זה מדברי הרא"ש לשם:

ופסק ר"ח דה"ה נמי בירושתו וכו' וכ"כ הרמ"ה טעמו דפסקו כחכמים דפליגי אר' יוסי בפרק אלמנה לכ"ג ודעת הראב"ד והרא"ש דהלכה כר' יוסי שיש לעובר קנייה בירושת אביו והרא"ש האריך בזה בפסקיו פ' אלמנה לכ"ג ע"ש. ודעת התוס' בפ' מי שמת כדעת הראב"ד והרא"ש וכתב הרא"ש בפ' מי שמת דהרמב"ם פסק כר' יוסי ותמה עליו ב"י שהרי הרמב"ם פסק להדיא כחכמים פ"ח מה' תרומו' וע"ש ולפע"ד ברור ופשוט הוא דט"ס הוא בדברי הרא"ש וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וכך מראים הדברים שהתוספות פסקו כך ע"ש ריב"ם מכח אותה ההוכחה שכתב הרא"ש מפרק אלמנה לכ"ג בשם הרמב"ם ותו שהרי הרמב"ם כתב פסקיו בלי ראיה והוכחה ואיך יאמר הרא"ש דהרמב"ם פסק כר' יוסי דהכי מוכח פרק אלמנה לכהן גדול וכו' דמשמע הלשון שהרמב"ם הביא ראיה זו בדבריו והא ודאי ליתא אלא ט"ס הוא וצריך להגיה הריב"ם במקום הרמב"ם וק"ל. ואיכא למידק דמנ"מ אם יש לו זכייה בירושתו הא ודאי לדברי הכל כשנולד יש לו חלק בירושה ודוחק לומר דנ"מ לענין שאם הוא כהן דפוסל לעבדים מלאכול בתרומה כדאיתא פ' אלמנה לכ"ג ומביאו ב"י ונ"ל דנ"מ בפירות שגדלו בקרקע מקמי שנולד דאם אין לעובר זכייה אין לו בפירות כלום נ"ל:

ואם זיכה לעובר שלו קנה וכו' שם שנינו אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר יטול מנה ומפרש בגמרא דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומשמע מדברי רבינו דאפילו בבריא דלא כהרמב"ן דדוקא בש"מ כדי שלא תטרוף דעתו וכבר נחלק עליו הרא"ש בזה בפרק אלמנה לכ"ג ונמשך רבינו לדעת הרא"ש וע"ל בסימן רנ"ג סעיף מ"ב:

ודוקא במזכה לעובר שלו שכבר נתעברה אשתו וכו' עד סוף הסימן בריש פ' מי שמת והלכה כרב נחמן דאמר קני כחמור לא קנה קני את וחמור קנה מחצה: