קרקע אין דינ' כמטלטלי וכו'. כן כתב הרמב"ם ספ"ח דגזל' וכתב ה' המגיד כרבנן דהגוזל עצים עכ"ל ולפעד"נ דט"ס הוא וצריך להיות כרבנן דהגוזל בתרא והוא דתנן התם (דף קיז) הגוזל שדה מחבירו ושטפ' נהר א"ל הרי שלך לפניך ובגמ' ת"ר הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר חייב להעמיד לו שדה אחר דר"א וחכ"א א"ל הרי שלך לפניך במאי קמיפלגי ר"א דריש ריבוי ומיעוט ורבנן דרשי כלל ופרט. וכתב בהגהת מיימוני לשם דבירושלמי אמרו יש יאוש לקרקע ותלמוד שלנו עיקר ע"כ והיינו הנך רבנן דברייתא דסתם מתני' כוותייהו וז"ש רבינו לפיכך אם אירע בה קלקול כגון ששטפה נהר וכו' ועיין במ"ש בס"ד בזה בסי' ל"ז סעיף י':

וכתב א"א הרא"ש בתשובה וכו'. כתב ב"י תמיהני על זה דכיון שיש עדים שגזל שמעון כרם זה הו"ל חשוד על השבועה והיאך משביעים אותו עכ"ל ומהר"ם איסרלש תירץ וז"ל ואפשר דמיירי דעשה תשובה א"נ בדלא ידע שמעון שהיה של גזל דהיה סבור שהוא שלו ולכן לא נפסל משבועה עכ"ל ור"ל דומיא דעובדא דמרי בר איסק דאתא ליה אחא לחלוק בנכסים כדאיתא בפרק המפקיד וכדכתב הריב"ש בסי' תקט"ו ע"ש הרמב"ן ומביאו ב"י בסי' שע"ה ולי נראה דשמעון טען כרם זה של אבותי היה וראובן הביא עדים דשל אבותיו היה ואם כן בגזלה אכל הפירות לא נפסל שמעון כיון דטעה וחשב דשל אבותיו היה ואפשר דתירוץ זה הוי בכלל דברי מהרמ"א שכתב א"נ בדלא ידע שמעון וכו':

(י) עוד לשון א"א הרא"ש בתשובה וכו'. כלל צ"ה סימן א'. אבל מקרקעי נתמעטה מדין גזלן. כלומר לרבנן דדרשי כלל ופרט אימעוט קרקע כמו שטרות. ומ"ש או בית וכו' גרמא בניזקין הוא. ע"ל בסי' שס"ג ס"ו והא דכתב רבינו לעיל בסי' שנ"ט דעובר בשני לאוין בלא תחמוד ולא תתאוה ולא קאמר שחייב משום דיבור נראה דאף על גב דעבירה איכא נמי בדיבור מכל מקום לאו לא אשכחן בדיבור אלא במחשבה כתיב לא תתאוה ובמעשה כתיב לא תחמוד ואמחשבה גרידא נמי אינו חייב אא"כ קנה החפץ והוציא מחשבתו לפועל התם הוא דעובר משום לא תתאוה ומשום לא תחמוד משום דהתאוה היא היתה גורמת שעשה מעשה וק"ל: